מן הסתם שמעתם לא מעט לאחרונה על אירועי האירוויזיון בתל אביב. אבל ברחבי תל אביב יפו חגגנו לאחרונה באירועים מרשימים גם את אירועי יום העצמאות. אחרי הכול, זו העיר העברית הראשונה, העיר שמתוכה צמחה המדינה ובה הוכרז על עצמאותה – מדינה יהודית בארץ ישראל.
בחלק ניכר של שכונות דרום תל אביב, לעומת זאת, קשה היה לשים לב שאנחנו בעיר עברית או במדינה יהודית. בנווה שאנן למשל, לפחות 90 אחוזים מהאוכלוסייה הם מסתננים או עובדים זרים. הקטטות האלימות שם בין כנופיות הזרים לא נפסקו לכבוד יום העצמאות. בשכונת התקווה כבר די קשה לשיר את התקווה או לראות אותה באופק. בשכונה עם המסורת המפוארת שמתוכה יצאו רבנים, לוחמים, אומנים מפורסמים וקבוצת כדורגל עטורת הישגים, יש כיום שלושה גני ילדים יהודיים לעומת כ-20 גני ילדי זרים.
מדי פעם, כמו לקראת הבחירות, עולה לכותרות נושא ההתמודדות עם בעיית השכונות וההגירה הלא-חוקית לישראל, אולם בשטח לא נראה שהמצב עומד להשתנות בשנים הקרובות. עוד ועוד גני ילדים ובתי ספר נפתחים לקהילה הזרה, ואת הישראלים הוותיקים לא קל לפגוש ברחוב, בטח לא אחרי רדת החשיכה.
לא פעם שואלים אותנו: אז מה עושים? יש בכלל פתרון? אני חושב שהסיפור העצוב של הרב אטינגר הי"ד שהגיע לכל בית בישראל, נתן תשובה ניצחת. בהחלט יש מה לעשות.
צריך להבין, האוכלוסייה הזרה לא הגיעה במקרה לשכונות הדרום. זה קרה בגלל שנים ארוכות של הזנחה, שהביאו לעזיבת האוכלוסייה הישראלית הוותיקה. אגב, רבים מהתושבים המקוריים היו בני הציונות הדתית, ושלטי הזיכרון על בתי הכנסת שעוד נותרו בשכונה מעידים על כך.
הפתרון יגיע ממהלך משמעותי בכיוון השני. הציונות הדתית צריכה לחזור לשכונות דרום תל אביב, לחזור לבתי הכנסת הנטושים ולהקים את הקהילות מחדש. אחרי 71 שנים, אנחנו מספיק חזקים. נכון שיש דרך ארוכה לעשות, אבל אנחנו עם הנצח. אנחנו לא מפחדים.
והנה, זה קורה. ישיבת ההסדר אורות שאול מגיעה בשנה הקרובה לשכונת שפירא (ותפעל בבית הכנסת הוותיק הפועל המזרחי שהוקם לפני כ-60 שנה), ועל ישיבתו של הרב אטינגר לקחו אחריות מוסדות בני דוד מעלי, שיוצאים ממש השבוע בקמפיין גיוס כספים להמשך פיתוח והפרחת הישיבה.
זו ההזדמנות של כל אחד ואחת להצטרף אלינו למשימה הגדולה הזאת, לבוא לגור כאן או לפחות לסייע בתרומות. "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם".
הכותב הוא תושב שכונת שפירא בדרום תל אביב וחבר מועצת העיר תל אביב-יפו