בכל שנה אני מוביל טיול משפחתי לאתר אחר בעיר. בהתחלה יצאנו לטיולים האלה רק ההורים ואני. ככל שעברו השנים למדתי לשכלל את ההדרכות שלי. אני מחפש באינטרנט את כל הסיפורים אודות השכונה או המקום, מוצא מידע על אנשים מעניינים שגרו שם, ואפילו יוצא לסיור מקדים בעזרת המפות המצוינות שברשת.
כיף לגלות איך המידע הכתוב והתמונות המצולמות הופכים להיות מציאות אמיתית שסובבת אותי כשאני מוביל את המשפחה לטייל בעיר. לפני שנתיים אמא הזמינה את דודה שרה להצטרף, והם הגיעו כל המשפחה. בשנה שאחרי כן סבא וסבתא, ששמעו מדודה שרה כמה מוצלח הטיול שלנו, באו גם. השנה סבתא מצד אבא רוצה להצטרף, וגם בני הדודים. אפילו גלעד, שנסע עם המשפחה לשליחות בארצות הברית, ביקש שנשדר את טיול יום ירושלים בווטסאפ, כדי שהוא והחברים שלו יוכלו להשתתף.
כל העסק הזה סביב הטיול וההדרכה שאני מארגן ומכין ליום ירושלים ממלא אותי גאווה, אבל גם חששות. אני עוד לא בן שתים עשרה, וכבר צריך לעניין ולחדש לאנשים מבוגרים. פתאום האחריות מפחידה אותי. אני צריך להתאים את המסלול לסבתא רחל, שקשה לה ללכת, וגם לבני הדודים הקטנטנים שמסיעים אותם בעגלות. כל זה עוד לפני שבחרתי את האזור שבו נסייר השנה. איך אפשר בכלל לבחור?! כשתכננתי את הטיול רק לאבא ולאמא, הלכנו למקומות שסיקרנו אותי, עכשיו אני ממש מתלבט. כל העיר מלאה אתרים וסיפורים. יש לי קהל גדול, מה המקום הטוב ביותר שאליו כדאי שנלך?
"תגיד, מה עובר עליך?" שאל אותי גלעד, ששמע בקול שלי שאני מצוברח. סיפרתי לו איך הלחץ מהתכנונים הוציא לי את הכיף של הטיול בירושלים. גלעד צחק. "נסה להגדיר לעצמך, למה נהנית לארגן את הטיול עד היום?" הוא שאל, ועניתי מיד שההכנה, הלימוד והקריאה על אתר הופכים את הביקור בו להרבה יותר מעניינים בשבילי. לכן אהבתי את ההכנה. "נו", הוא אמר ושמעתי בקול שלו את החיוך שנשלח אליי בטלפון מאמריקה ועד לאוזן, "למה שלא תשתף את כולם בדיוק בזה?"
בזכות גלעד החלטתי השנה להתחיל מסורת חדשה. מצאתי אתרים בעיר, וחילקתי אותם לפי רמות ונושאים. ביום ירושלים ניפגש כל המשפחה לפיקניק משפחתי (אני עדיין מתלבט אם בגן סאקר, בגן הפעמון או בעמק הצבאים). כל משפחה תקבל אתר, ותצטרך ללמוד אודותיו במהלך הפיקניק. אחרי זה הם יצטרכו לשכנע את כולנו למה האתר שלהם הוא הראוי ביותר לביקור. הקבוצה שתהיה הכי משכנעת תזכה להוביל את הטיול.
הייתי מאוד מרוצה מהרעיון שלי, עד שגלעד התקשר שוב. הוא רצה לשאול איך פתרתי את בעיית יום ירושלים. כששמעתי את קולו פתאום נראה היה לי שהרעיון שלי לא כל כך מוצלח. חששתי שהוא ייעלב. הרי הוא, מביתו באמריקה, לא יוכל להוביל סיור. פחדתי שהוא ישנא את הרעיון, אבל גלעד התלהב ממש. "תאר לך!" הוא צעק אל השפופרת, "שאני והחברים שלי נשכנע את כולכם שהאתר שלנו הוא המעניין ביותר! עוד נוביל את כולכם לסיור בשיחה טרנס-אטלנטית! קדימה, תגלה לי כבר עכשיו את האתר שבחרת בשבילי, אני מתכוון להכין לכם טיול שלא תשכחו".