הצגה חדשה: מיזרי

מעטים הם המקרים ששם ההצגה או הסרט תואמים בדיוק את מהותה.

לרוב השם נועד כדי למשוך קהל עם שם אטרקטיבי.. אבל לא כך הם פני הדברים בהצגה החדשה, מיזרי. שם ההצגה תואם במקרה הנוכחי בדיוק את הסיפור. מסכנות, אומללות וכל מה שהמילון יכול לתאר את תרגום המילה.

לפני הכל הבימוי. על הבמה הגדולה ניצב לו קרון ישן החצוי באמצעו. סביב לו פזורים בתוך יער עבות פתיתי שלג, כשר שלוש המרכבים הללו יוצרים את אוירת הסיפור. סופר מפורסם שנקלע לתאונת דרכים בתוך יער עבות כששלג עמוק מונע מכוחות ההצלה להגיע אליו והוא "מטופל" בתוך קרון בודד בתוך העיר, כשאין איש היודע עליו.

כבר בתחילת ההצגה המצמררת הזו( אני מכין אתכם מראש), נלקח הפצוע או בעצב נסחב לתוך משהו שהוא "יבלה" בו את ימיו הבאים כשהוא חבול, פצוע ומשותק.

ההצגה היא המשך לספר ולסרט בשם זה שכתב המחזאי ויליאם גולדמן עפ"י הרומן של הסופר סטיבן קינג, המספר את סיפורו של סופר מפורסם המתעורר יום אחד בבקתה מבודדת( אותו קרון על הבמה) עם שתי רגליים שבורות. אחות "רחמנייה" כביכול ומעריצה של ספריו, מספרת לו שהוא עבר תאונת דרכים, אבל אין מה לדאוג - היא כאן כדי לסייע והוא יגיע לבית החולים ברגע שסופת השלגים המשתוללת בחוץ תשכך והדרכים יתפנו.

אבל מאחורי הכוונות הטובות ורוחב הלב מסתתרת אישיות אפלה שמוליכה את ההתרחשות בבטחה אל מחוזות הסיוטים הפסיכוטיים. האחות מתגלה כסאדיסטית חסרת עכבות והבקתה הופכת לבית סוהר מחריד, שבו הסופר נאלץ לשכתב את סדרת ספריו המצליחה, "מיזרי", על פי משאלות ליבה ומוחה של הסוהרת.

את ההצגה הנפלאה הזו לוקחים על כתפיהם בכישרון רב ובעוצמה מדהימה שני שחקנים שהזוגיות התיאטרלית והשיווקית שלהם הולכת כבר זמן רב יחד, קרן מור ויובל סגל.

קרן מור בדמות האחות אנני ויובל סגל בדמות הסופר פול שלדון , עושים את ההצגה לתחושה כה אמיתית שרק גאון כמו הבמאי עירד רובינשטיין יכולים ליצור. עבודת בימוי מצוינת, משחק מעולה ומשובח וסיפור קשה אך מרתק.

נקי ואיכותי לאורך כל 100 הדקות.