חוק הגיוס, שהיה הסיבה הרשמית לפיזור הכנסת הקודמת, הוא גם הגורם לכאוס הפוליטי שחזינו בשבועות האחרונים. אך בעוד הסיסמאות סביבו נשלחות לכל עבר, מעטים כנראה יודעים מה החוק אומר בפועל.
"החידוש הגדול בחוק הנוכחי הוא שלראשונה יש יעדי גיוס שהחרדים יהיו מחויבים בהם בטווח של שנים קדימה, ויש סנקציות כלכליות במקרה שבו לא יעמדו ביעדים במשך שלוש שנים", אומר פרופ' ידידיה שטרן, מרצה למשפטים באוניברסיטת בר אילן וחבר המכון הישראלי לדמוקרטיה. שטרן שימש גם כחבר בוועדות פלסנר ושקד, שעסקו בנושא גיוס חרדים. "גם החרדים מסכימים על הקונספט הזה, והמחלוקת היחידה היא האם היעדים והסנקציות יהיו חלק מהחוק, או שיעברו בהחלטת ממשלה נפרדת. ליברמן דורש שזה יהיה חלק מהחוק עצמו, בעוד החרדים מסרבים לכך".
פרט לוויכוח על נוכחות היעדים והסנקציות בחוק, יש הסכמה מלאה על שאר הנושאים. למעשה, בשיחות סגורות, גם הנציגים החרדים אומרים שבסך הכול מדובר בחוק שטוב להם, והם לא מתנגדים אליו, אלא ששיקולים זרים הם אלה שמובילים את ההתנגדות החרדית להעביר את החוק כמו שהוא.
"הטיעון הרשמי של החרדים שבגללו הם מתנגדים לחוק", מסביר פרופ' שטרן, "הוא שאחד מהסעיפים הוא ביטול החוק במקרה שהחרדים לא יעמדו ביעדים במשך שלוש שנים, כלומר שבמקרה כזה למעשה תחול על החרדים חובת הגיוס הכללית יחד עם הסנקציות הפליליות הרגילות בחוק. כלומר, החרדים טוענים שמהדלת האחורית החזירו להם את הסנקציות הפליליות. הטיעון הוא שלא יכולות להיות סנקציות פליליות למי שלומד תורה במדינה יהודית, ושבעצם לימוד התורה הופך ללא לגיטימי בישראל. המציאות שונה משמעותית מזה. כדי שהחוק יתבטל צריכות לעבור לפחות חמש שנים, כי בשנתיים הראשונות אין שום יעדים בחוק. בנוסף לכך, היעדים הקבועים בחוק - גידול של 8 אחוזים בשנה בגיוס - נמוכים מהגידול הרגיל של גיוס החרדים שמתרחש כל שנה, כך שגם במציאות היום אין שום סיכוי שהחרדים לא יעמדו בו, ולכן אין באמת סיכוי שהחוק הזה יתבטל".
"החטא הקדמון – פסיקת בג"ץ"
נושא גיוס החרדים במדינת ישראל מלווה אותנו מאז שבן גוריון החליט לאפשר ל-400 תלמידי ישיבה פטור מגיוס. עד שנות ה-70 עלתה מכסת הפטור לגובה של 700 משוחררים בשנה. כשבגין קיבל לידיו את ראשות הממשלה, הוא העניק לכל החרדים פטור מוחלט מגיוס. במהלך השנים הוגשו כמה עתירות נגד אי גיוס החרדים, ופעם אחר פעם החריף בג"ץ את עמדתו בנושא. בשנת 1998 חייב בג"ץ את הממשלה לקבוע חוק שיסדיר את הנושא, ובשנת 2002 חוקק חוק טל שעשה זאת. חוק טל חוקק כהוראת שעה, כך שכל חמש שנים צריך יהיה להאריך את תוקפו מחדש. בשנת 2007 אישר בג"ץ להאריך את החוק פעם נוספת, ואילו בשנת 2012 הורה בג"ץ שלא לאשר את החוק בשלישית, בטענה שהוא אינו ממלא את ייעודו המקורי. אלא שבטווח הזה שבין 2007 ל-2012, החל גידול מתמיד במספר החרדים שמתגייסים מדי שנה, כחלק מהתהליך הטבעי שעברה החברה החרדית בארץ. מאז מדינת ישראל שקועה בפלונטר שנראה שאי אפשר לפתור אותו.
"החטא הקדמון בסיפור הזה הוא פסיקת בג"ץ מ-2012", אומר פרופ' שטרן, "בעיניי מדובר בפסק הדין האקטיביסטי ביותר בתולדות בית המשפט הישראלי".
מה אקטיביסטי בו כל כך?
"בג"ץ התערב וניסה לעצב תהליכים חברתיים שהתקיימו בחברה החרדית. בלי בג"ץ, אני מניח שהיינו רואים את מה שראינו עוד קודם לכן – יותר חרדים מתגייסים באופן טבעי. לבג"ץ אצה הדרך. פסק הדין שהשופטת בייניש נתנה, ביום האחרון שלה על כס השיפוט, עצר את הגידול הטבעי בגיוס החרדים, ומעל לכול יצר את כל הפינג פונג הזה שנוגע בתפר הכי רגיש של החברה הישראלית".
"לא הייתה אפשרות להמשיך את חוק טל, ובג"ץ צדק כשהתערב", אומר יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה. "החוק לא הגשים את ייעודו. החרדים לא באמת התגייסו יותר, ונוצרה בתוך החברה הישראלית תסיסה פנימית שמובילה אותנו למקום מסוכן".
החרדים לא באמת התגייסו יותר? הרי היה גידול מדי שנה במספר המתגייסים.
"היה גידול שולי, הרחק ממה שציפו שיקרה. אני עמדתי בראשות ועדת המשנה בוועדת חוץ וביטחון בנושא, וראינו שפשוט לא מתקרבים למה שהחוק היה אמור לעשות. חוק טל, במקום לעודד גיוס, נתן גושפנקה רשמית לכך ש-15 אחוזים מכל מחזור גיוס פטורים ממנו. זאת בעיה עקרונית של שוויון בישראל. לא יכול להיות שיש אוכלוסייה יותר פריבילגית מאחרות, למרות שהיא מקבלת את כל הזכויות ואף יותר. זה הוביל לירידה משמעותית באחוזי הגיוס בישראל. אם לפני עשור היו 71 אחוזי גיוס, בשנה שעברה היו רק 65 אחוזים, ואם אתה מוריד את האוכלוסייה הערבית תגלה שלמעשה רק חצי מהאזרחים משרתים בצה"ל. כל הקונספט של צבא העם מתערער בגלל זה, ואני חושש שעוד כמה שנים הנוער האיכותי כבר לא ירצה להתגייס לצה"ל. זהו שבר אמיתי שיסכן את ביטחון המדינה".
סוגיה משפטית או חברתית
חוק הגיוס נועד כדי להוביל לגיוס חרדים, אך כלל לא בטוח שצה"ל עצמו רוצה או צריך את החיילים החרדים. כבר חודשים ארוכים פועלת באכ"א ועדה מיוחדת, בראשותו של ראש אכ"א האלוף מוטי אלמוז, שמטרתה לבנות תוכנית עבודה לקראת מספר החיילים הגדול שצפוי להתגייס בשנת 2022. גם כיום, למרות הירידה באחוזי הגיוס והמוטיבציה שהציג פלסנר, בכל היחידות הלוחמות יש יותר מ-100 אחוזי תפוסה. הסיבה לכך פשוטה: בישראל, בניגוד לכל העולם המערבי, האוכלוסייה גדלה. התוצאה היא שאומנם יש פחות אחוזים שמתגייסים, אבל יש יותר חיילים שמשרתים בפועל, ולצה"ל אין מה לעשות עם כל כך הרבה חיילים. בנוסף לכך, עלות אחזקת חייל חרדי בצה"ל גבוהה משמעותית בהשוואה לחייל רגיל, משלל סיבות.
למרות זאת, בחלקים נרחבים מהחברה, תחושות התסכול מאי-גיוס החרדים עדיין גוברות. "לדעתי זאת לא סוגיה שצריכים לדון בה במישור החוקי", אומר פרופ' שטרן. "היא סוגיה חברתית וזה המקום שלה. אני מבין את הצורך של הציבור הרחב שהחוק יהיה שוויוני, זה דבר נכון. אבל מצד שני, אי אפשר לכפות תהליך כזה באמצעות בתי משפט או בתי סוהר. אתה לא מוביל לשינוי חברתי ככה".
אז מה כן?
"תמריצים כלכליים. גם המתווה הנוכחי הולך בכיוון הזה".
הקונספט של סנקציות או תמריצים כלכליים מוסכם על כל הגורמים כיום בתור המודל שבעזרתו ניתן לפתור את הסוגיה הסבוכה הזאת. למעשה כבר בימי הדיונים של ועדת שקד, שהולידה את חוק לפיד-בנט, הייתה הסכמה כוללת בנושא, אלא שהתעקשות של יש עתיד על סנקציות פליליות היא שיצרה בעיני רבים את הבעייתיות בחוק ההוא. לפני כשנה הבאנו כאן לראשונה את היעדים שהציב צה"ל לגיוס חרדים, ומתברר שחוק לפיד-בנט רק פגע בעמידה ביעדים. "זאת הייתה טעות קשה להתעקש על סנקציות פליליות בחוק לפיד", אומר פלסנר, "השיח שבו לפיד שיווק את הנושא היה מאוד לא פרודוקטיבי והכשיל את הסיפור".
אחרי הכול, אין להתעלם מהסיבה המרכזית שבגינה החרדים כיום אינם רוצים להתגייס –החשש שמי שילך לשרת בצבא לא יחזור ממנו חרדי. פרופ' שטרן אינו מתעלם מהחשש הזה, ואף מצדיק אותו. "אסור להשתמש בגיוס לצבא בשביל שהחרדים יאבדו את זהותם החרדית. זה דבר שהוא שגוי מן היסוד. לכן צריך ליצור את המעטפת הנכונה, שכוללת יחידות מיוחדות לחרדים, גיל גיוס מאוחר יותר, כלומר 21 ולא 18, ועוד שורה של מהלכים בסגנון. נכון, זה יעלה לא מעט כסף, אבל זה הדבר הנכון לעשות. לכפות את החרדים לא להיות חרדים – זה מעשה פסול בעיניי".