מחקר חדש של 'המכון לאסטרטגיה ציונית' מראה כיצד ארגוני 'זכויות אדם' ומדינות אירופה מתערבים בסוגיות ביטחון ומדיניות ישראלית.
המחקר, בראשות דוד אזימוב, מציג כיצד באופן שיטתי עושים ארגונים אלו שימוש ציני בבית המשפט, מתישים אותו בעתירות סרק כאשר רוב תקציבם מגיע באופן ישיר ועקיף ממשלות אירופאיות ומביאים לשנויי חקיקה נרחבים ופגיעה חמורה בתדמית הישראלית. חלק ניכר מהתקציב של שלל הארגונים מגיע מ'הקרן החדשה לישראל'.
מירי שלם, מנכ"לית המכון לסטרטגיה ציונית אמרה: "מעל האסירים הביטחוניים מרחפת הילה של מאבק אידאולוגי ולאומני הזוכה להוקרה ולהערצה. ניסיונותיה של ישראל לפוגג את ההילה הזו כדי למנוע טרור, נתקלים בעתירות של ארגוני זכויות אדם הטורפים את הקלפים. לצערנו, פעמים רבות עתירות אלה משמשות ככלי לדרבון הטרור ולא למיגורו".
בפתח המחקר מציינים החוקרים, "ארגוני זכויות אדם מעניקים דריסת רגל למדינות אירופאיות בסוגיות הדמוקרטיות הישראליות", וכי ארגוני זכויות האדם "משפיעים באופן ישיר על השיח הציבורי והמשפטי בישראל, על יחסי החוץ מול מדינות שונות ועל האופן בו מקבלי החלטות בישראל ובחוץ לארץ מתייחסים לסוגיות אלו".
המחקר בחן שלוש סוגיות בוערות. סוגיית הריסת בתי מחבלים, סוגיית המסתננים ואת סוגיית הזנת אסירים ביטחוניים שובתי רעב. הוא חשף שיטתם של הארגונים לחבל במדיניות הישראלית, הראה היכן הם הצליחו ואת מקור מימונם שכאמור רובו ממדינות זרות.
הריסת בתי מחבלים
על אף מסקנות גורמי הביטחון כי הריסת בתי מחבלים תורמת להרתעה ונחוצה לביטחון, ועל אף שורת המחקרים שציטט השופט נעם סולברג בפסקי דינו לפיהם להריסת הבתים ישנה אפקטיביות בהרתעת מחבלים מלבצע פיגועים - ארגוני זכויות האדם מגישים עתירות לבית המשפט כנגד כל צו הריסה שיוצא לבית של מחבל ובכך מצליחים לעכב משמעותית את ההליך ולחבל בהרתעה.
כ-85% מהעתירות שהוגשו נדחו על ידי בג"ץ שפסק שיש להרוס את בתי המחבלים (עם הסתייגויות מסוימות). אך המחקר מדגיש כי אף על פי כן זוהי פגיעה ביעילות מדיניות הממשלה שכן, "בעקבות עתירות חוזרות ונשנות של ארגוני זכויות אדם במטרה למנוע את הריסת בתי המחבלים, עוכבו הריסות הבתים לעיתים בחודשים רבים, דבר שייתכן וגרם לפגיעה באפקטיביות של צעד התרעתי זה", כך נכתב במחקר.
עוד מצאו החוקרים כי עתירות אלו הובילו לערעור על ריבונותה של מדינת ישראל. "העתירות נגד הריסת הבתים זכו להד תקשורתי רב ואף לתגובות שונות בישראל ובחוץ לארץ. לאור זאת...מדינות שונות, בדגש על מדינות באירופה המספקות מימון לארגונים לעיל, ניצלו את המומנטום התקשורתי השלילי ונקטו עמדה בנושא זה כנגד המדיניות הישראלית. זאת על אף שמדינת ישראל היא מדינה ריבונית שפועלת על פי החוק הישראלי ובהתאם לפסיקות בתי המשפט בכול הקשור למקרים שמתרחשים בשטחה וכן בשטחים שבשליטתה".
בסוף שנת 2014 חמש המדינות הגדולות באיחוד האירופי הביעו את התנגדותן להריסת בתיהם של מחבלים פלסטיניים, בטענה כי צעדים אלה אינם מועילים למלחמה בטרור. שגרירי גרמניה, צרפת, בריטניה, איטליה וספרד העבירו את המסר הזה בפגישה עם בכירי משרד החוץ בירושלים.
''בהזדמנות נוספת, בתחילת שנת 2016 קרא האיחוד האירופי לישראל להפסיק את הריסת בתי המחבלים, ו-28 שרי האיחוד האירופי התרעמו על מדיניות ישראל הכללית בנוגע להתנחלויות ומחו כנגד הריסה והחרמה של קניין פלסטיני. באפריל 2017 האיחוד האירופי המשיך לדרוש ממדינת ישראל שתפסיק להרוס בתים של מחבלים בשטחי C. המסר החריף הועבר על ידי שגריר האיחוד האירופי דאז, לארס פאבורג-אנדרסן למנכ"ל משרד החוץ הישראלי.
"אמנם אין יכולת להוכיח קשר סיבתי בין ריבוי העתירות להתבטאויותיהם של בכירים באירופה", ציינו החוקרים, "אך לאור זהות האינטרסים והתלות הכלכלית של הארגונים בתמיכה האירופית, ברור הדבר כי מאמצי הארגונים בזירה המשפטית מדרבנים את הביקורת של ממשלות אירופה השונות, וסביר שגם ההיפך הוא הנכון".
המסתננים
ארגוני זכויות האדם הצליחו להביא לשינויי חקיקה נרחבים בניגוד לרצון המחוקק בסוגיית המסתננים וזאת על ידי עתירות רבות לבג"ץ. כך למשל פסל בג"ץ, לאחר עתירת ארגוני זכויות אדם, את הסעיף בחוק הקובע כי ניתן יהיה להחזיק מסתנן בלתי חוקי במשמורת של 3 שנים וקבע כי דבר זה מהווה "פגיעה אנושה ולא מידתית בזכויותיהם, בגופם ובנפשם". גם לאחר שתיקנה הכנסת את סעיף החוק וקבעה כי ניתן יהיה להחזיק מסתנן במשמורת עד שנה אחת בלבד קיבל בית המשפט את עתירת ארגוני זכויות האדם ופסל את הסעיף בחוק בפעם השנייה.
דוגמה נוספת, למרות קביעת בית המשפט העליון שניכר כי אוגנדה ורואנדה הן מדינות בטוחות, ולמרות שעל פי ארגונים בינלאומיים ניכר שבמדינות אלו מהגרי עבודה מקבלים שכר גבוה יותר מהשכר הממוצע במדינת ישראל, הצליחו בינואר 2018 לא פחות מ-119 פעילי זכויות אדם בעתירתם לבג"ץ להוציא צו מניעה להסכם שחתמה מדינת ישראל עם מדינות אלו להעברת המסתננים אליהן תוך מתן מענק כספי.
המחקר הגיע מצא כי ארגוני זכויות האדם גרמו לשינויי חקיקה נרחבים בניגוד לרצון המחוקק בחוק המסתננים וכי על פי גורמים בממשלה "עתירות אלו לבג"ץ ושינויי החקיקה שהגיעו בעקבותיהם, וביתר שאת סגירת מתקן השהייה 'חולות' בשנת 2018, פגעו באופן משמעותי ביכולתה של מדינת ישראל להילחם בתופעת ההסתננות ולא פתרו את המשבר או הקלו על סבלם של התושבים המקומיים. כמו כן, שינויי חקיקה תכופים בלחץ הרשות השופטת גרמו לכרסום במעמדה של הרשות המחוקקת ופגעו באיזון של הפרדת הרשויות במדינה דמוקרטית".
כמו כן קידמו הארגונים לחץ בינלאומי נגד ישראל והכפשת שמה. החוקרים כתבו, "לאור העתירות, הממומנות חלקן על ידי מדינות זרות התורמות לארגוני זכויות האדם המעורבים בנושא, הופנה זרקור של הקהילה הבינלאומית כלפי ישראל, הגם שמדינות רבות בעולם, כולל באירופה ובארצות הברית מתמודדות עם תופעה זו".
לדברי החוקרים, "גם מאמצים מדיניים לפתרון משבר ההגירה סוכלו ככל הנראה על ידי האיחוד האירופי המממן חלק ניכר מארגוני זכויות האדם המוזכרים לעיל", כמו למשל בהסכם עם רואנדה ואוגנדה שצוין לעיל.
הזנת אסירים בכפייה
המחקר מצא כי העתירות של ארגוני זכויות אדם "מיקדו את תשומת הלב הציבורית ברחבי העולם כנגד מדיניותה של ממשלת ישראל בהתמודדות עם אסירים ביטחוניים, ותרמו להמשך הסחטנות של דרישות יתרות מטעם האסירים הביטחוניים".
למרות שבמבחן התוצאה בג"ץ אישר את חוקיות ההזנה בכפייה, על פי המחקר, עיקר הנזק שעשו ארגוני זכויות האדם בתחום זה הוא "פגיעה בתדמיתה של מדינת ישראל ובקידום נרטיב פלסטיני המציג את האסירים כלוחמי חופש".
המחקר מראה כיצד הארגונים סייעו להפוך את שביתת הרעב לאמצעי לחץ פוליטי באמצעות עתירות הקושרות בין שביתת הרעב לתקפות המעצר המנהלי. "תמיכתם בפרקטיקה זו, תחת אצטלה של הגנה על זכויות אדם, משמשת כמנוף לקידום מטרות פוליטיות ובפרט, הפסקת השימוש במעצרים מנהליים". יש לציין כי מדינת ישראל גורסת שהמעצר המנהלי הינו כלי חשוב ומשמעותי בלחימה בטרור.
"ריבוי העתירות גורם לזילות המערכת ולהכבדת העומס בה" ציינו החוקרים, והוסיפו דוגמה מפנייה לבג"ץ בעניין אזיקת אסירים בטחוניים שבה הוא פסק כי היא צריכה להתברר בבית המפשט המחוזי.
"חלק מן העתירות אם כן משקף מעבר לקוי בסולם הערכאות, באופן שיטתי, תוך ניצול הנגישות של בג"ץ אשר פותח כיום את שעריו לכל אזרח, ארגון או עמותה", נכתב במחקר.
המחקר התייחס להפרת האיזון בין הרשויות על ידי עתירות אלו. "במקרים רבים עתירות הארגונים נעדרות אסירים קונקרטיים; האופי שלהן הוא מהותי, עקרוני, וטמון בהן ניסיון לעצב את פני העתיד לפי השקפתם של העותרים ושל הגורמים הזרים המספקים להם מימון. סבורים אנו כי את המאבק הזה ראוי לנהל מחוץ לכותלי בית המשפט על מנת לשמור על האיזון התקין בין רשויות השלטון השונות. ניסיונם העיקש של הארגונים לערב את בג"ץ בקביעת מדיניות תוך שינוי או ביטול חוקים באופן תדיר משמעותה ערעור סמכותן של הרשות המחוקקת והמבצעת".
עוד נאמר במחקר, "המאבק המשפטי שניהלו הארגונים סייע במיתוג המעצר המנהלי כסמל הדיכוי של החברה הפלסטינית הנתונה לכאורה תחת כיבוש".