הזדמנות שניה בפוליטיקה היא חיזיון נדיר במחוזותינו. לא רק בשל העובדה שמעולם לא נערכו בישראל בחירות חוזרות חודש לאחר הבחירות אלא משום שהפוליטיקה המקומית מתאכזרת לבאים בשעריה. כל עוד אתה מצליח להיאחז על הגלגל אתה שורד. נפלת, נפלטת.
מערכת הבחירות החוזרות פוגשת את רוב מפלגות הכנסת במקום ממנו הן יכולות רק לרדת. הליכוד נמצא בשיא כוחו, כך המפלגות החרדיות. מפלגת העבודה שרשמה שפל חריג בבחירות האחרונות בדרך להיעלמות מוחלטת אם לא תבצע חיבורים עם מפלגות שמאל-מרכז אחרות. המו"מ עם נתניהו שלא צלח הרג את כוחה הפוליטי.
מלבד 'ישראל ביתנו' שעשויה לצמוח בכמה מנדטים על גב קמפיין השנאת הסטטוס קוו – ויש הטוענים שזה מה שהוביל את יו"ר המפלגה אביגדור ליברמן לערבב שוב את הקלפים ולהוביל לבחירות חוזרות - הכח הפוליטי היחיד שמקבל הזמנות שניה ויש לו סיכוי יפה להמציא עצמו מחדש – הוא כוחו הפוליטי של הציבור הדתי-לאומי.
בבחירות האחרונות כוחם של הדתיים-לאומים הצטמק להחריד והועמד בסכנת היעלמות. העובדה שהבוחר הדתי-לאומי בחר לפצל קולותיו בין ארבע מפלגות – הליכוד, הימין החדש, הבית היהודי ומפלגתו של פייגלין – גרמה לדעיכה משמעותית בכוחו ולאחר ששתיים מתוך ארבע מפלגות נשארו מחוץ לכנסת.
הבחירות החוזרות מעניקות לבוחר הדתי הזדמנות שניה לכלכל את צעדיו בצורה מושכלת. היכן להשפיע ואת מי לתעדף. מי צפוי לצלוח ולנצח ומי עשוי שוב לזרוק קולות ימין לפח האשפה של ההיסטוריה.
אך בראש ובראשונה זו הזדמנות שניה עבור קברניטי הציבור הדתי-לאומי. לאחר חודשים של קרבות אגו מלוכלך והטחת רפש זה על זה, זה הזמן לשלב זרועות ולעבוד יחד כדי לשקם את הבית הפוליטי המורחב של הציונות הדתית.
זה אומר קודם כל לשים את האגו בצד ולהתחיל להקשיב לקולו של ההיגיון. קולו של ההיגיון הוא קולו של העם, קולו של הבוחר הדתי-לאומי. הגיע הזמן להתחיל להקשיב לרחשי ליבו, לסדרי העדיפות שלו, לסיגו, שיחו וטעמו הפוליטי.
לא צריך להיות פרופסור לשיטות ממשל ופוליטיקה כדי לדעת כיצד ניתן לזהות את רחשי ליבו של הציבור המרכיב את הציונות הדתית. אמנם מכוני הסקרים מאכזבים שוב ושוב ברמת התוצאה המדויקת בערבי בחירות, אך לעת עתה, זהו הכלי המקצועי הטוב ביותר העומד לרשות שלטון העם.
כדי להבטיח את ליכוד השורות בציונות הדתית ומניעת פיזור קולותיו על פני ארבע מפלגות, הנהגת הציונות הדתית חייבת לערוך סקרי עומק כדי להבין את מי הציבור הדתי לאומי היה רוצה לראות בראש הפרמידה הפוליטית.
מדובר בשאלות מעשיות של כאן ועכשיו: האם להותיר את ההנהגה הקיימת או שיש מקום לשלב חזרה את ההנהגה הקודמת. האם הציונות הדתית בשלה להציב בראשה את איילת שקד או שהקונספט הנוכחי הוא שעשוי לנצח. האם יש מקום לאיחוד מפלגות עם פייגלין או שמא ההיתכנות הזו אינה תוספת בציבור הדתי-לאומי.
לפי שעה בצלאל סמוטריץ' מפטפט עצמו לדעת ומנכש החוצה בחריפות כל אמירה העוסקת באיילת שקד.
זו אינה חוכמה יתירה. בסופו של יום סמוטריץ' מייצג ציבור שלם שמבקש להתלכד מחדש סביב בית פוליטי אחד. עליו ועל הרב פרץ לבצע בדיקות עומק כדי לשקם את הריסות הבחירות האחרונות ויפה שעה אחת קודם. בינתיים, מוטב שיקדש את מעלת השתיקה.