את קובץ הסיפורים 'תפוחים מן המדבר' של סביון ליברכט פגשתי לפני שנים רבות, בחור ישיבה צעיר שמישהי המליצה לו לאסוף את הקובץ הדק הזה, ולקרוא בספר שכריכתו צנועה – איור דהוי של שכבות צבעי מדבר ובמרכזם תפוח – אך עולמות שלמים מבעבעים בין דפיו.
דרך ספרה של ליברכט נחשפתי לסיפורת אחרת, סיפורים קצרים (ז'אנר פחות אהוב כיום, אבל כשהוא טוב הוא ממש טוב), חלקם מספרים על עולם מוכר, רובם רחוקים ממני מרחק רב – ובכולם נפגשים קצוות אנושיים במפגש כמעט בלתי אפשרי. השפה הפיוטית של ליברכט לא ויתרה על נפיצות הרגע, ורק ההנאה מהמילים הקלה על חריפות הנפש האנושית שמתגלה ברגעי קצה – בגדולתה או בכיעורה, ובעיקר במבוכתה, בתהייתה. כל סיפור מוביל אל רגע אחד, מזוקק, שבשיאו פוער תהום שספק אם יצליחו הדמויות לגשר עליה, למרות קרבתן הגדולה ואולי בגללה.
ליברכט פותחת צוהר אל מצבים אנושיים ותמיד מזווית אחרת, לא צפויה. הנושאים עוסקים גם ברגעים אנושיים שגרתיים לכאורה - זוגיות ופרידה, יצירה וטירוף, אך בצד רוב הסיפורים מצטייר סיפור ישראלי גדול יותר: יחסי יהודים וערבים, ניצולי השואה, הפערים בין העולם החילוני לעולם החרדי.
הכתיבה הציורית הכניסה אותי פנימה, ועקבתי מרותק אחרי הגיבורים עד לרגע הבלתי פתיר, סקרן כיצד ימצאו הקרובים שהתרחקו את דרכם זה אל זה. זהו קובץ על רגעים אנושיים, וגם על רגעים ישראליים, על יחידים ועל אומה שתמיד מכילה בתוכה צומתי עבר והווה, קונפליקטים וסכסוכים. ועם ליברכט, אי אפשר בלי השואה שמבצבצת גם אל הקובץ הזה. היה מרענן בשבילי לקרוא על השאלות הגדולות ברזולוציה קטנטנה, לא במאמר הגות או בכתבה עיתונאית אלא דרך דפיקות לב של אדם אחד ושל אישה אחת שמתמודדים עם עצמם.
ויחד עם היופי הגיעה גם תמיהה. שניים מהסיפורים בקובץ נעים על ציר המפגש הדתי-חילוני. הסיפור 'יונים' והמוכר יותר 'תפוחים מן המדבר', אשר נושא את שמו של הקובץ, יפים שניהם ונוקבים עד מאוד ומציפים שאלות. באחד אם חילונית שבנה חזר בתשובה והתנתק ממנה וכעת היא מגיעה אליו, כשהוא נוטה למות. ובאחר, כתמונה הפוכה – אם דתייה שבתה חזרה בשאלה, והיא נוסעת אליה בניסיון להשיבה אל עולמה ואל אמונתה, וניצבת מול בתה שמשקפת לה את העדר האהבה בעולם שממנו נמלטה.
שני הסיפורים הללו מתארים את העולם הדתי דרך משקפיים זרים. לרגע הייתי קורא שהוא האחר בסיפור הזה. נכון, התיאור הוא על העולם החרדי, ובכל זאת טמונה כאן אמירה שמדברת על עולם הדת בכללו, גם אם בעוצמות אחרות. ויחד עם היופי וחדוות הקריאה, נשאתי עמי את הצביטה על הדרך שבה מציגים אותי, אותנו. ובכל זאת הצטרפה כאן לקריאה הפשוטה קריאה פנימית להקשיב למה שהיא כותבת.
המשכתי לקרוא את ליברכט במהלך השנים. כדאי לקרוא את קובצי סיפוריה הקצרים (את הרומנים – פחות). היא כותבת בחדות ובלשון נהדרת, תמיד שבה אל השאלות הגדולות דרך הרגעים הקטנים. גם אל מפגש העולם הדתי והעולם החילוני היא חוזרת. אלא שמאז כותבים על כך עוד רבים אחרים. סיפורי 'תפוחים מן המדבר' נזכרים אצלי ביופיים ובצביטתם, אבל היום הם ניצבים לצד יצירות רבות אחרות שנכתבו מתוך העולם הדתי ושואלות גם הן שאלות, אך מראות אותו במשקפיים אחרים, עשירים ומגוונים, חשובים עד מאוד לסיפורת הישראלית.
הכותב הוא סופר, מחבר הספר 'עד שנגיע הביתה' (הוצאת ידיעות)