נניח שנפל לידיכם ספר על ראשית כהונתו של דונלד טראמפ בבית הלבן. ונניח ששם הספר הוא 'פחד', ובתמונת השער נראה טראמפ בצילום תקריב אקסטרימי בצבע הדם. ונניח שבעמוד הפנימי מופיע ציטוט כוחני של הנשיא האמריקני. ונניח – אחרון חביב – שכותב הספר הוא עורך-שותף ב'וושינגטון פוסט' האנטי-טראמפי. למה בדיוק הייתם מצפים? האם יש בכלל טעם לפתוח את הספר?
למרבה ההפתעה, התשובה היא כן. 'פחד: טראמפ בבית הלבן' מאת בוב וודוורד עושה הכול כדי להרחיק ממנו קוראים מהצד הימני של המפה הפוליטית, בארצות הברית וגם כאן. אבל הקנקן המפלצתי למראה אינו מעיד על מה שבתוכו. הספר בעיקרו הוא תיאור מורכב, מפורט ומאוזן למדי על אחורי הקלעים של הממשל האמריקני הנוכחי. הפחד המופיע בשמו הוא בסך הכול חלק מהמוטו של טראמפ כאיש עסקים וכנשיא: אל תגלה את כל הקלפים, וכך הצד השני יחשוש מהבלתי צפוי. גם בהקשר הזה, הלקוח מתורת המשחקים, הפחד מופיע בספר כמעט כהערת שוליים.
אז מה כן נמצא שם? פגישות, הרבה פגישות. גיבורי הספר, מלבד גיבורו הראשי, הם האנשים המקיפים את טראמפ בבית הלבן ומנסים לסייע לו, למתן אותו, ובעיקר לשרוד תחתיו. משימה לא פשוטה כלל וכלל. לא קשה לנחש מי מבין כל אנשי הנשיא הפכו למקורות הראשיים של וודוורד. ובכל זאת, מעניין לקרוא על התהליכים שעובר טראמפ בניסיונו לקיים את הבטחותיו לבוחר ולשלוט באופן כללי. מתברר, תיראו מופתעים, שזה לא קל במציאות השלטונית מרובת הקולות והאינטרסים.
שונאי טראמפ ישמחו לקרוא בספר על צדדיו הבעייתיים המוכרים כאיש הפכפך, אימפולסיבי, ילדותי, אובססיבי, נטול קשב, בור ושקרן ללא תקנה. אלא שמבט שטחי פחות יגלה כאן דמות עגולה יותר, חכמה, צבעונית, מאתגרת, בעלת היגיון פנימי שניתן לפיצוח, ואפילו משעשעת – בעיקר את מי שאינו עובד תחתיה. טראמפ מתגלה כמי שמרבה להתייעץ ולהקשיב, כמי שהגחמנות שלו ניתנת לריסון, ובעיקר כמי שמנסה לנער את הממסד המאובן ולתקן את המורשת הבעייתית שהותיר לו קודמו בתפקיד.
הפרק המאלף ביותר בספר עוסק בפרשת העצרת בשרלוטסוויל, שבמהלכה נדרסה אישה למוות על ידי פעיל ימין קיצוני. טראמפ, בנאום מעורר מחלוקת נגד "האלימות משני הצדדים", עורר ביקורת רבה גם מבית. הספר מתאר, באופן עובדתי ויבש אך גם נוגע ללב, כיצד נקרע הנשיא בין רצונו לאחד את העם ובין האינסטינקט להימנע מהפגנת חולשה בפני המבקרים. כמו בדרך כלל, התוצאה היא נאום מפויס של הנשיא כלפי חוץ, ומיד אחריו זעם שוצף שמופנה אל הכפופים לו בתוך האגף המערבי. הנגשת המורכבות הזאת היא אחת ממעלותיו של הספר, בוודאי בהשוואה לספרים וסרטים אחרים על אישיותו של הנשיא. מותר להניח שבוב וודוורד לא הצביע טראמפ, אבל הוא מסרב ללעוס בשבילנו את המסר הפוליטי, ומותיר בידי הקורא את מלאכת השיפוט.
וודוורד, עיתונאי ותיק שהפך לאייקון בזכות חלקו בחשיפת פרשת ווטרגייט, כתב לא מעט ספרים על נשיאים אמריקנים, דמוקרטים ורפובליקנים כאחד. כמו בעבודותיו הקודמות, גם הספר על טראמפ מתבסס על גרונות עמוקים, מקורות פטפטניים שמאפשרים לנו לחדור לחדרי החדרים של הבית הלבן. הספר תזזיתי, אוסף של אפיזודות שמחוברות זו לזו בתפרים גסים. אבל מי שמתעניין בתהליכים, בפוליטיקאים ובעוזרים שמושכים בחוטים שמזיזים את העולם כולו, ימצא בו עניין. ובינינו, חשוב להבין את דונלד טראמפ גם כדי להבין את הגרסה המקומית שלו, מר נתניהו, האיש שכה משתדל לחקות את סגנונו הבוטה והמתנגח ביריביו הפוליטיים ובפייק ניוז התקשורתי. אני מתכוון כמובן ליאיר. שבת שלום.