כאלף רבנים, תלמידים, בוגרים ותורמים הגיעו אמש (רביעי) לערב הירתמות לקמפיין הרחבת ישיבת שבי חברון בבנייני האומה בירושלים.
האירוע נערך בשבוע בו מלאו 52 שנה לשחרור חברון ולחזרה אל מערת המכפלה, בשנה ה-90 למאורעות תרפ"ט, גירוש יהודי חברון וסילוקה של ישיבת חברון מהעיר.
בכנס השתתפו ראש הישיבה הרב משה בלייכר אשר לקה בשבץ מוחי לפני שש עשרה שנה וממלא מקומו הרב חננאל אתרוג. הרבנים התקבלו בשירה ובריקודים שנמשכו דקות ארוכות
אורי יפרח, אביו של איל הי"ד, תלמיד הישיבה אשר נחטף ונרצח יחד עם גיל-עד שער ונפתלי פרנקל לפני קרוב ל-5 שנים, נשא דברים באירוע. הוא הודה לישיבה על שבחרו להנציח את בנו במיזם ההרחבה של הישיבה. ההרחבה תכלול בניין פנימיה חדש, חדר אוכל חדש וחצר.
בישיבת שבי חברון השוכנת בבית רומנו בחברון לומדים למעלה מ-300 תלמידים המגיעים מכל רחבי הארץ.
ראש הישיבה המייסד של ישיבת שבי חברון, הרב משה בלייכר, אמר: "זה מאוד מרומם לראות הציבור כל-כך גדול, לא כאיש פרטי, לא כולם חיים מתוך מדרגה של כנסת ישראל כולה ועם ישראל כולו. כל המדרגות והשאיפות שלנו להיות חלק מהעם ישראל כולו. מתוך הלימוד שלנו בישיבת שבי חברון למדו הרבה מאוד תורה, חיים את העולם הזה וההרגשה הזאת שאנחנו ציבור שאנחנו כלל ישראל גדול, אנו רוצים לרומם את העולם כולו מתוך המדרגה של חברון, שזאת מדרגה מאוד גדולה שזה היה מאוד לא פשוט ובמציאות לא פשוטה. לא פחדנו אבל למרות הכל לומדים בישיבה יום ובלילה. נתפלל שמגמת הקודש בישיבת שבי חברון תמשיך ותופיע לכל העולם כולו".
ראש ישיבת שבי חברון, הרב חננאל אתרוג, אמר: "אני מאוד נרגש. אני רואה את הפנים היפות שלכם והלב שמתפוצץ מגאווה ושמחה. אני חושב שהעבודה שלנו היא לזרוע בבית המדרש. אני רואה את כל האנשים האלה ומודה לה' על הטוב שאתם מעריפים עלינו, זה כמו משפחה. אני רוצה להגיד תודה לכולם. אני יודע שלאף אחד אין זמן מיותר ואני יודע שאתם טרודים בדברים חשובים. יש אנשים שהגיעו מקרוב ומרחוק, אנחנו מלאי הערכה ותודה. אנו זקוקים לכם להמשיך את הדבר הגדול הזה, להרבות בתורה. התרומה הזאת היא לא צדקה שאני מסכן ואין לי ברירה. כיום יש ישיבה אחת בחברון, עוד יום יבוא ותהיינה הרבה ישיבות. בינתיים יש ישיבה אחת, הישיבה שלנו. אני מרגיש שהקב"ה בחר בנו להיות הישיבה הסמוכה לקברי אבות. זוהי אחריות. מה זה אומר שאני בחברון? זה משפיע על כל היושבים פה , לחברון קוראים עיר אבות ואמהות, כי זה מושג משפחתי. בחברון יש סיעתא דשמיא. התורה בחברון עוזרת לנקודה הפנימית, השורשית שאבא ואמא מרגישים בילדים שלהם. האמון הקדוש הזה בתורה זה הנצח. זאת אהבה לא רק רגשית אלא במקום יותר עמוק. התרגשות גדולה".