האינטרס האמריקאי – ריבונות יציבה ביו"ש

דברי שגריר ארה"ב באים על רקע ההבנה שריבונות ישראלית יציבה ביו"ש היא אינטרס אמריקאי אזורי. ציר ישראל לשעבר בוושינגטון בראיון.

שמעון כהן - ערוץ 7 , ז' בסיון תשע"ט

דיוויד פרידמן
דיוויד פרידמן
צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

דבריו של שגריר ארה"ב בישראל, דיויד פרידמן, על זכותה של ישראל להחיל ריבונות על חלק מיהודה ושומרון, מעוררים פולמוס בזירה הפוליטית בישראל. ציר ישראל לשעבר בוושינגטון, יורם אטינגר, משוכנע שריבונות ביהודה ושומרון היא אינטרס אמריקאי, ומשום כך נאמרו דבריו של פרידמן.

בדבריו ביומן ערוץ 7 מתייחס אטינגר גם לחילוקי הדעות בין הממשל למחלקת המדינה שדגלה מאז ומתמיד בעמדות מנוגדות לאלה של ישראל. "אין ספק שפרידמן לא מבטא את דעת מחלקת המדינה שלא רצתה בהקמת מדינה יהודית ב-48', שנאבקה בהקמתה ומפעילה עליה לחצים", אומר אטינגר.

לדבריו "השגריר פרידמן מייצג בראש ובראשונה אינטרסים אמריקאיים. טראמפ לא היה משאיר את פרידמן כשגריר בישראל אלמלא הוא היה סבור שפרידמן משרת את האינטרסים האמריקאים, וכאשר הוא מדבר על זכות הריבונות ביו"ש ובירושלים הוא מעביר מסר שריבונות כזו היא קידום אינטרסים אמריקאיים במזרח התיכון ובכלל ובאופן ספציפי בנוגע לממלכה האשמית ולממשל במצרים. כך גם לגבי ההכרה בירושלים כבירת ישראל, לגבי העברת השגרירות וההכרה בריבונות ישראל בארה"ב, סגירת שגרירות אש"ף בוושינגטון והפסקת תקצוב אונר"א".

אטינגר קובע כי "כל אלה לא נועדו להתחנף לישראל וידידותיה אלא לקידום אינטרסים אמריקאיים". ומה באשר לתחושה שאמירות מעין אלה מסיגות לאחור את הסיכוי שהפלשתינים יסכימו להשתתף בועידה הכלכלית שמתכנן טראמפ?

"האינטרס האמריקאי מבחין בין נושאים מרכזיים למשניים ושוליים. איום האייטוללות מאיראן וארגוני הטרור הסונים והבטחת יציבות הממלכה האשמית, השלטון המצרי והבחרייני ועוד כהנה וכהנה, כל אלו מאפילים על הנושא הפלשתיני. הנושא הפלשתיני, עם כל הכבוד, זה כמו להשוות כדורסל של בית ספר תיכון לכדורסל של NBA", דברי אטינגר המפרט ומסביר את עמדתו בסוגיה זו:

"ישראל על רכסי יהודה ושומרון היא תעודת ביטוח לממלכה האשמית. נסיגה לקווי 67' הופכת את ישראל מנכס חסר תחליף וחסר תקדים של ארה"ב לנטל איום ונורא של ארה"ב. ישראל ביו"ש היא הגורם לכך שהקשר הביטחוני בין ישראל לסעודיה ובין ישראל לאיחוד האמירויות וכווית הוא בשיא חסר תקדים כי הם רואים בחוזקתה של ישראל כסוכן ביטוח שלהם מול האייטולות".

כך גם לגבי הגולן. ב-1970 פלש צבא סוריה לירדן, שלא היה לה כוח עמידה משמעותי מול סוריה. ארה"ב הייתה אז עמוק בבוץ של ווייטנם קמבודיה ולאוס. בעקבות פניה אמריקאית ישראל מתגברת כוחותיה בגבול ישראל סוריה ירדן ומרחיקה את הצבא הסורי ללא חילופי אש. הספיקה אז ההרתעה הישראלית כדי להסיג את הכוחות הסוריים. הגבול המשותף היה אז והוא היום רמת הגולן. ללא נוכחות ישראלית בגולן לא ניתן היה לספק את העזרה הייחודית הזו לממשל בוושינגטון שמאוד רצה בהמשך השלטון ההאשמי בירדן".

אטינגר קובע כי "אסור לישראל להתבייש בעובדה שאנחנו המוצב האמריקאי הקדמי החשוב ביותר במזרח התיכון. אנחנו בעלת ברית ייחודית בעולם כולו, שהיא גם לא תלויה בזהות המפלגה השלטת בישראל, גם עתירת קרבות וגם הוכיחה את יכולותיה הטכנולוגיות הביטחוניות הכלכליות והחברתיות".

ומה לגבי מחלקת המדינה שממשיכה להביע עמדות אנטי ישראליות? "מחלקת המדינה עתירת ניסיון של כישלונות במזרח התיכון בפרט, אבל גם בעולם כולו. מחלקת המדינה חיזקה בהתלהבות אחרי האיראני הגולה הזקן, חומייני, מתוך מחשבה שהוא מבשר הדמוקרטיה, מחלקת המדינה תקעה סכין בגבו של השאה הפרסי שהיה בעל הברית האסטרטגי המוביל של ארה"ב בעולם כולו. מחלקת המדינה חיזרה אחרי סאדאם חוסיין עד יום הפלישה לכווית. מחלקת המדינה שיבחה את יאסר ערפאת כנביא השלום. היא לחצה על ישראל שלא תפריע לחמאס להשתלט על עזה ועוד ועוד", מונה אטינגר חלק מכישלונותיה של מחלקת המדינה האמריקאית וממליץ שלא להתבלבל בין העמדות הללו לבין עמדותיהם הריאליות של מזכיר המדינה, מייק פומפאו, והיועץ לביטחון לאומי.

בדבריו מבטל אטינגר את הניסיון של גורמים במחלקת המדינה לחלק את האחריות לסכסוך הישראלי-ערבי בין שני הצדדים באופן שווה. "אין דבר כזה אחריות שהיא חצי חצי. זו אשליה אופטית. ההסתבכות עם העולם הערבי היא תוצאה של אותה שגיאה אופטית של מחלקת המדינה".

"עובדה היא שאין שום התקדמות במישור הפלשתיני ולמרות כל זאת, ולטעמי בגלל כל זאת, שיתופי הפעולה בין ישראל לכל מדינה ערבית היא בשיא של כל הזמנים. לא רק שהנושא הפלשתיני אינו חשוב בהשוואה לאתגרים הקיומיים במזרח התיכון, מהאייטלות ועד הטרור המוסלמי הסוני בצפון אפריקה, אלא שיש למשטרים הערבים ניסיון מר בכל הנוגע לחתרנות ולטרור פלשתיניים, בשנות החמישים במצרים בשנות השישים בסוריה בשנת 70 בירדן בשנות השמונים בלבנון, בשת"פ עם סאדאם חוסיין בפלישתו והחורבן שהביא על כוויית. כל אלה מעבירים מסר ברור למשטרים הערביים: אש"ף הוא גורם חתרני בלתי אמין וטרוריסטי. לכן מחלקת המדינה וגורמים בעלי עמדות דומות בארה"ב ובאירופה אין לתפיסות שלהם שום חלק במציאות למעט הרהורי הלב הפשטניים שלהם".

ומה באשר לצעדיה הנכונים של ישראל בתקופה זו? האם היא צריכה לקדם במשהו את המהלכים או להמתין בחיבוק ידיים לצעדים אמריקאיים נוספים? "חיבוק ידיים לא היה מביא להקמת המדינה היהודית ולא לאיחוד ירושלים או שיבת ישראל ליו"ש. לו שמיר היה מחבק ידיים לא היו מגיעים מיליון יהודים. הגיע הזמן שראשי ממשלה בישראל יפסיקו להמתין ליוזמות אמריקאיות ומערביות וינקטו באותן שיטות של ראשי המשלה מבן גוריון ועד יצחק שמיר שנטלו יוזמה והדפו לחצים מהמערב".

"היום המצב טוב שבעתיים, כי לפי שעה יש נשיא בארה"ב שהוא עד כה היחיד מכל הנשיאים מאז 48' שלא רק שלא מפעיל לחץ על ישראל אלא פועל משיקולים אמריקאיים לשדרוג מעמדה של ישראל. ישראל שאינה פועלת להענקת רוח גבית לנשיא על ידי חיזוק אחיזתה ביהודה ושומרון בירושלים ובגולן, לדוגמא בבניית גבעת המטוס ובשטח E-1 היא ממשלה שמעניקה סטירת לחי לנשיא האמריקאי שמצפה מאיתנו לנהוג שוב במסורת בן גוריון, אשכול, גולדה, בגין ושמיר".