בת גלים ואופיר שער
בת גלים ואופיר שערצילום: מיכל גלעדי

בימים אלה מגיע לשיאו מיזם חדש לחיזוק הקשר בין ישראל ויהדות התפוצות של עמותת סאנשיין (SONSHINE) שהוקמה על ידי אופיר ובת-גלים שער, שבנם גיל-עד הי"ד, נחטף ונרצח לפני כארבע וחצי שנים בפיגוע טרור שזעזע את המדינה.

המיזם נקרא Gcc - Global Connection Competition ואליו חברו גם כ-40 ארגונים הפועלים במרחב הפעילות בין ישראל ויהודי העולם, במטרה לגייס רעיונות לחיזוק והידוק הקשר הבין-יהודי.

בת גלים שער מספרת לערוץ 7 כי "המיזם הזה, כמו הרבה מהעשייה שלנו, מטרתו היא לחזק את האופטימיות שלנו בחברה בארץ ובעולם ולעשות זאת על ידי חיבורים וחיזוק הקשר. אנחנו עסוקים בדבר הזה כבר חמש שנים וכעת יש עליית מדרגה בהיקף ובגלובליות שהכנסנו לעניין הזה".

"אנחנו במיזם שלנו מבקשים לקדם גם את השיח וגם את הקשר הזה באופן משמעותי. מה שעשינו היה לצאת בקול קורא לתחרות שקראנו לה: GCC - בה קראנו לכל העולם היהודי להציע לנו הצעות לחיזוק הקשר", מוסיף בעלה, אופיר שער.

לדבריו, "החיבור שלנו עם יהודי התפוצות הוא לא מספיק טבעי כי כישראלים שורשיים לא היכרנו לעומק את נושא התפוצות. קיבלנו חיבוק גדול שנמשך עד היום מיהודי התפוצות מאז רצח הנערים והחיבוק הזה הוביל אותנו להתעמק ולעסוק בנושא הזה. נחשפנו להרבה מאוד ארגונים שפועלים בתחום, לעשייה המבורכת שקיימת ולחשיבות הקשר שלא נמצא בסדר העדיפות במדינה או בשיח הלאומי".

הוא מספר כי ההיענות היתה הרבה יותר גבוהה מהמצופה. "קרו דברים מדהימים במסגרת התחרות הזאת. פנינו לתפוצה מדהימה ברשתות החברתיות ובתקשורת וקיבלנו להפתעתנו, למעלה מ-700 הצעות מ-22 מדינות מרחבי העולם - כמובן מישראל, מארה"ב ואירופה אבל גם ממקומות כמו טורקיה, פקיסטן וניגריה. כל אותן הצעות עברו לוועדה מייעצת מאוד מכובדת של אנשים בעולם היהודי שבדקו את ההצעות השונות ולמעשה לשלב הגמר התכנסנו לשלוש הצעות שעומדות לבחירה".

בשבוע הבא יעלו בני הזוג לקברו של בנם גיל-עד הי"ד וגם יאפשרו לציבור להשתתף בהצבעה אינטרנטית באתר מיוחד לבחירת המיזם המנצח לחיבור ישראל ויהדות התפוצות.

"אנחנו למעשה מגיעים לשלבים הסופיים של התחרות הזאת - ואנחנו רוצים שהציבור יבחר בהצבעה פתוחה מבין שלושת המיזמים בין ה-16 ל-20 ביוני. במקביל תהיה החלטה של שלושה שופטים באירוע שנקיים ב-23 ביוני ואז נכריז על הרעיון הזוכה. לנו חשוב להניע את המהלך של הנושא לחשיפה לכל שלושת הרעיונות שהם נפלאים", אומרת בת גלים.

היא גם מתארת את שלושת המיזמים שהגיעו לקו הגמר. "המיזם הראשון נקרא יום הולדת כפליים. הרעיון שלו הוא לחבר אנשים על בסיס תאריך לידה משותף. לנסות להתחבר ביום ההולדת שלי למישהו שנמצא בקצה השני של הגלובוס ולהתקשר לאחל לו מזל טוב זו יכולה להיות התחלה של קשר נפלא".

"מיזם נוסף מדבר על יצירה של 'שביל יהודי עולמי'. לקחת את הגלובוס ולשרטט שביל יהודי עולמי שיעבור דרך אתרים מיוחדים ואנשים מיוחדים - קצת בהשאלה מהרעיון של שביל ישראל. על השביל הזה אמורים להיות 'מלאכי שביל' - אנשים שיפתחו את הלב והדלת לארח אנשים שיבואו לטייל. זה חיבור מסוג אחר שיכול להיות נפלא ומשמעותי".

"הרעיון השלישי מדבר על יצירת מעמד ליהודים שהם אינם אזרחי המדינה. יש הרבה מאוד יהודים שאוהבים את הארץ, מחוברים אליה ומרגישים ציונים בנפשם ובגלל שהם לא גרים כאן הם אינם אזרחים. הרעיון מדבר על הענקת תעודה, כרטיס או מעמד חברתי וערכי (ולא בהקשר משפטי או דתי) שיחזק את הקשר ויכיל יותר אנשים ואפשרויות. זה משהו שיכול לתת מענה להרבה מאוד יהודים שלא יודעים לאן לנתב את הקשר. "אלו שלושה רעיונות נפלאים, כל אחד הולך לכיוון אחר לגמרי ואנחנו נשמח במה שייבחר", מוסיפה בת גלים.

אופיר שער מציין כי המטרה היא לא רק לבחור מיזם אלא להביא ליישומו. "הכוונה שלנו אחרי הבחירה היא גם לממש את הרעיון. אנחנו מקווים להפוך את הרעיון הנבחר למציאות".

לפני שנתיים הוציאה בת גלים שער ספר בשם 'מה ילד יום' המספר את מה שחוותה בתקופת החטיפה, רגעי האימה, הבשורה הקשה מכל והחיים שלאחר הירצחו של בנה. בימים אלה עובר הספר תרגום, במסגרת הרצון לחבר ליהדות התפוצות, ובקרוב יוצע למכירה ברשת 'אמאזון'.

האם כל הפרוייקטים המבורכים לזכרו של גלעד מגבירים גם את הזיכרון? בת גלים בטוחה שהתשובה חיובית. " לא סתם אנחנו מכירים את הציטוט: 'כי מדי דברי בו, זכור אזכרנו עוד'. כשאתה לוקח את הכאב ומנתב אותו לעשייה, זה מקום שמאפשר לנו לעשות מהאבדן הזה דברים משמעותיים וטובים".

"זה לא פשוט. הכאב הוא כאב והגעגוע הוא געגוע. זה משהו שאולי משנה פנים, אבל נמצא עמוק בפנים והוא מאוד קשה. אני חושבת שבסוף אפשר לבחור איך להתמודד עם מציאות שנכפית עליך ואנחנו בוחרים בכיוון הזה של העשייה. זה נותן משמעות וכוח. האבדן קיים ועכשיו אנחנו מתקרבים לאזכרה וזה מלווה בהרבה צער וכאב".

אופיר שער מסכם ואומר כי "התמודדות שכזו היא גם אישית וגם משפחתית. מילת המפתח היא תיעול, לאן מתעלים את הכאב. בסופו של יום אנחנו זוכרים בכל זמן נתון למה אנחנו עושים - אבל העשייה הזו מקבלת משמעות של מבט קדימה ולא אחורה ומאפשרת לנו להתמודד בצורה מיטבית עם האובדן שקיים ונוכח".