רבות כבר נכתב על ההפגנות האלימות של השמאל, בגבול רצועת עזה ובבילעין ומפגינים תועדו יורקים על חיילים, מקללים ותוקפים אותם פיזית.
עם זאת נראה שיש קשר של שתיקה סביב תופעה, שקורית שם ומטרידה לא פחות, התערטלויות של מפגינים, בפני חיילים שגילם מחצית מגילם של אותם מפגינים. כך למשל עזרא נאווי, פעיל תעאיוש מוכר, נצפה יותר מפעם אחת, במהלך עימותים בסוסיא, משלשל למטה את מכנסיו וסופיה טרוטוש, פעילת שמאל בכירה, שהייתה מועמדת למועצת העיר ת"א, נותרה, במהלך הפגנה בירושלים, למול עיניהם ההמומות של שוטרי היס"מ, ללא כיסוי על פלג גופה העליון.
היא לא נעצרה עקב מעשיה וכך גם לא יסמין וגנר, שהסירה את חולצתה בתהלוכה של אנרכיסטים בעותניאל תוך שהיא מטיחה בחיילים, ובכיתת הכוננות עלבונות מיניים. אותה יסמין וגנר שאמרה בעבר: "ההפגנות הן סוג של חופש ושל התפרקות, במיוחד בשביל אנשים צעירים כמוני. יש לנו חופש לעשות דברים שאנחנו לא יכולים לעשות במקומות אחרים"
אז נכון ששום דבר לא מפתיע כשמדובר בפעילי השמאל הרדיקלי, שתמיד קראו דרור לכל יצר ולכל דחף ואף פעם לא הקפידו להתחשב בזולתם. גם אי פרסום הדברים ע"י התקשורת, לא מפתיע. זו אותה התקשורת שהסתירה את מותו של חייל מג"ב, נתן יסאיס ז"ל ואובדן עינו של רב"ט מיכאל שוורצמן בהפגנות השמאל ליד גדר ההפרדה.
מה שכן מוזר הוא הסובלנות שבה העבריינות הזו מתקבלת ע"י רשויות האכיפה. השמאל נתפס במערומיו ("תרתי משמע"), כשמסתבר שלמרות כל הקריאות על כמה שצה"ל "כובש" ו"מדכא", משהו במפגש עם גברים צעירים במדים, כן עושה את זה למפגינות השמאל, והן רוצות להראות לחיילים שלא רק "הכיבוש" יכול להתפשט.
אין ספק שמדובר פה בהטרדה לכל דבר, אבל הרשויות מגלות אוזלת יד. נזכיר שרק לפני כמה שנים , צעיר שהתערטל, במחאה על מכירת חמץ בסניף טיב טעם, נעצר על ידי המשטרה. אז מדוע אנרכיסטים ופעילי שמאל מטופלים באופן שונה? ומדוע חיילים בעת שהם משרתים את המדינה, צריכים להיות חשופים לאקסביציוניזם חולני ולהתגרויות כחלק מהשגרה המבצעית שלהם?
והאם התופעה הזו מסתכמת בהפגנות האנרכיסטיות? שהרי העימות באזורנו אינו שגרתי. תנסו לחשוב על עוד עימות צבאי בעולם, שבו צד אחד , שולח את הגברים שלו לקו האש, ואילו הצד השני שולח לשם נשים זקנות וילדות ומסתתר מאחורי הסינרים שלהן. המאבק הופך מעימות צבאי לעימות פסאדו-צבאי שעיקרו להשפיל את החיילים, שסופגים מהלומות , ולא יכולים להחזיר , כי מולם עומדות נשים וילדות.
אלא שהמפגש בין החיילים למתפרעות עלול גם לעורר מתחים מסוג אחר. מצד אחד גברים צעירים, מצד שני ילדות מתבגרות, שמצויות בגיל שבו היצרים מתעוררים ושכל הזמן מסבירים להן, שהן "החלשות" בסיטואציה ובגלל זה מותר להן הכול. המקרה של עהד תמימי וקרובותיה יכול לשמש אבן בוחן. במהלך מעצרן של תמימי, בת דודתה ואמה ע"י לוחמות מג"ב לא נצפתה דרמה כלשהי.
כל השלוש פסעו לתוך ג'יפ המעצר בצייתנות מופתית. שום זכר לסרטון האקטיבי שבו הן נצפו מתעללות בחייל צה"ל ולא מפסיקות לגעת בו. מה נפקא מינה בין אותו סרטון לבין המעצר, שדווקא סיפק למפרות החוק האלה הרבה יותר סיבות להתפרץ? פשוט מאוד. החייל היה גבר והשוטרות שבצעו את המעצרים היו נשים , מה שריגש את תמימי ואת פמלייתה פחות.
הן בוודאי תכחשנה את זה, אבל עם תמונות לא ניתן להתווכח. גם בתמונה היחידה, מלפני המעצר, שתמימי מצולמת בה מתעמתת עם חיילת, היא עומדת במרחק ניכר ממנה, בניגוד לתמונות שלה עם החיילים הגברים, איתם היא לא יכולה להפסיק ליצור מגע, יתכן שתחת כיסוי של אלימות ועדיין הבחירה שלה לעשות את זה אך ורק לחיילים גברים מחזקת את התחושה, שמדובר כאן במשיכה לטנטית של ילדה מתבגרת, הפוגשת את עולם ההורמונים לראשונה.
טקטיקת הפחדנות הפלשתינאית העושה שימוש ציני בילדות ובנשים זקנות, יצרה ממד חדש של הטרדות מיניות שמתוך מבוכה והדחקה, אף אחד לא מתייחס אליו. חיילי צה"ל המסתובבים ואוכפים את הסדר, נתפסים כסמכות גם בעיני השמאל והפלשתינאים, וסמכות מעוררת משיכה. אווירת הפורקן בהפגנות השמאל, כפי שאישרה גם האנרכיסטית, יסמין וגנר "ההפגנות הן סוג של חופש ושל התפרקות..." וההסתה הבלתי פוסקת נגד החיילים גורמת לפנטזיה להראות כמותרת במימוש.
הצבא הכריז על תופעת ההטרדות המיניות, מוזר שאיש עוד לא בחן , האם חיילי צה"ל, שבאים במגע עם אוכלוסיה אזרחית, לא סובלים מהטרדות מיניות, אולי עקב חשש להעיר את תפוח האדמה הלוהט הזה.