בכל פעם שאני נכנסת לחנות ספרים או לספרייה אני מוכת סנוורים מכמות הספרים, ומיד חשה החמצה על כך שלעולם לא אספיק לקרוא את כולם. לכן כשאני קוראת ספר חדש אני מעניקה לו 30 או 40 דפי חסד, כי הזמן קצר והמלאכה מרובה, וכל התעכבות על ספר שלא נלעס טוב באה על חשבון הספר שמחכה מעבר למדף.
הספר 'חיי פיי' מאת הסופר הקנדי יאן מרטל פורסם ב-2001 והגיע לביתנו כמתנת יום הולדת שקיבל בני מחבר. הבן קרא ואמר שהספר מעולה והניח אותו בספרייה. הספר סקרן אותי כבר מהכריכה, בזכות התנועה שיש בציור של סירה ובה נער וטיגריס נסחפים בים מוקף כרישים. על הכריכה הקדמית מצוטטת מרגרט אטווד, הסופרת והמשוררת הקנדית שהביאה לעולם את 'סיפורה של שפחה': "חיי פיי הוא ספר נפלא, מקורי, חכם וזדוני". על הכריכה האחורית עוד תשבחות, למשל, גבי ניצן: "אחד הספרים המבריקים ביותר שקראתי בשנים האחרונות". ובנוסף לכך, הכריכה מתהדרת בעיגול צהוב שבו נכתב: "זוכה פרס בוּקר לשנת 2002".
אחרי כל אלו, כל מה שנותר לי היה לשבת בצוהרי אחת השבתות עם הספר בחיקי, לגמוע אותו ולהצטרף למהלליו, אלא שהדפים הראשונים גרמו לי אכזבה. משהו בתחילת הספר מעייף. אקספוזיציה גדושה והמון פילוסופיה על יחסי בני אדם וחיות ובני אדם ודתות. במשך כמה שנים חזרתי לקרוא בספר, אבל לא צלחתי את ההתחלה.
ב-2012 יצא הסרט שקצר מחמאות, וגרם לי לשוב לספר. התעקשתי לקרוא, עד שבעמוד 100 זה קורה. פרק 35 נפתח במילים: "עזבנו את מדראס בעשרים ואחד ביוני 1977 על סיפון ה'צמצום', ספינת מטען יפנית..." מכאן והלאה העלילה סוחפת ועוצרת נשימה, עד שקשה להניח את הספר מהיד. זהו סיפורו של פיי, נער הודי בן 16, בנו של מנהל גן חיות בהודו, שמשפחתו עוזבת לקנדה ולוקחת עמה חלק מהחיות בספינה. לאחר שהספינה טובעת פיי מוצא את עצמו בספינת הצלה זעירה יחד עם זברה, צבוע, אורנגאוטן וטיגריס בנגלי שזכה בגן החיות לשם ריצ'רד פרקר. מה עושה נער צעיר שנאלץ לבלות ימים רבים בלב האוקיינוס השקט במחיצת חיה טורפת?
לא אמשיך בסיפור כדי לא לעשות ספוילר לקוראים, אבל למי שיצלח את מאה העמודים הראשונים (אפשר לרפרף, מדי פעם לקרוא פיסת פילוסופיה יפה ולדלג הלאה), מובטחת קריאה בספר נפלא, חכם ומרתק, שעוסק ביכולת להתמודד עם קשיים. לכל אחד מאיתנו יש טיגריס שצץ פתאום באמצע החיים, ולפניו עומדות האפשרויות: לברוח מהטיגריס, להתחבא ממנו או לאלף אותו. הסרט מצוין לא פחות מהספר, והוא עושה חסד עם מאה העמודים הראשונים וצובע אותם בצבעים תוססים. באופן אישי, המסר שלמדתי מהספר הוא שכדאי לתת צ'אנס נוסף לספרים מומלצים שלא הצלחנו לקרוא את העמודים הראשונים שלהם.
אתי אלבוים היא סופרת, עיתונאית ומחזאית. הוציאה לאחרונה את 'נפלאות', השלישי בטרילוגיית 'תעתועים' (ידיעות ספרים)