שבוע הספר
שבוע הספרצילום: מרים אלסטר, פלאש 90

צינה של ערב, כריכה רכה ושרשרת נורות מאירות על שורות הספרים. בכל שנה עוד לפני שהפירורים על תבנית עוגת הגבינה של שבועות נשטפים, שבוע הספר העברי מפציע מלא הוד, אינטלקט ומבצעים. סופרים מתראיינים תחת כל תוכנית בוקר רעננה, ועמודי העיתון גדושים בפרולוג של המלצות, עלילות וכישרונות נסתרים. הרי אנחנו, עם הספר, חייבים להתהדר לפחות בשבוע אחד שיהיה מלא במילה הכתובה, שבו אנו מעודדים את עוללנו לקרוא כמה שיותר ומחלקים לעצמנו תשורות בדמות כריכות מבריקות.

אבל עם השנים השבוע הפך לחודש, ולא כל כך בטוח שבגלל האהבה למילה הכתובה. במקום ריח של דפי כרומו, ריחו של הכסף קצת מעיב על החגיגה. נכון, כולם חייבים להתפרנס, אבל החיזיון הכוזב של המבצעים קצת מקשה. המחירים לא באמת נמוכים, ורק משוגעים לספר או צרכנים מלאי רגשות אשם על בהייה במסכים מסיימים את הטיול בין הדוכנים בקנייה מסיבית של ספרים.

את המחירים הנמוכים תוכלו למצוא בימי המכירה הגדולים של ההוצאות לאור במהלך השנה ולאו דווקא בשבוע – סליחה, חודש – הספר העברי. יש בעיקר הרגשה שמישהו שם למעלה חשב לעצמו: רגע, שבוע זה לא מספיק, הם לא קולטים את המחירים. בואו ניתן להם חודש, הם בטוח ישימו לב ויפתחו את הכיס.

אם אהבת הספר הייתה לב העניין, יוזמות מקרבות היו בקדמת הבמה ולא שני ספרים במאה. הרי כמה פעמים הייתם צריכים להכריע בין קריאה של עוד פוסט ובין שקיעה אל תוך נובלה של סופר מהורהר? התשובה קרובה למספר עגול מאוד, מכיוון שהאור הטכנולוגי מושך אותנו כמו פרפר שנמשך אל אובדנו ומתעלם מהחום שעלול לכלותו.

אז כן, ממש חשוב לחבק ספר, להוקיר ובעיקר לקרוא אותו, אבל כדאי שזה יקרה בתדירות של יותר מפעם בשנה.