"אם כל חרדי היה לוקח לו פרויקט לקרב יהודי אחד, המאזן פה היה נראה שונה". ראטה
"אם כל חרדי היה לוקח לו פרויקט לקרב יהודי אחד, המאזן פה היה נראה שונה". ראטהצילום: לירון מולדובן

בצוהרי יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יצא קו האוטובוס מהשכונות החרדיות באשדוד בדרכו לירושלים. אחד החסידים שם, בחור צעיר בשנות השלושים לחייו, רכן קדימה במושבו ועיין בדבר מה בריכוז רב. הצצה מעבר לכתפו גילתה מכשיר סלולרי חכם, 'הסטורי של אווה' מרצד עליו. במשך כל הנסיעה, בדבקות השמורה בדרך כלל ללימוד או תפילה, הוא סוקר את הסטוריז של אווה היימן – "חווה" כמו שהוא מעדיף לכנות אותה – בהתפעלות הולכת וגוברת. אך עוצר האוטובוס ברחוב יפו, ומנדל ראטה יוצא מתוכו אל אווירה המחכים של ירושלים, אחוז בשרעפי אינסטגרם.

מנדל ניגש אל חנות הממתקים הקרובה כדי לקנות כמה סוכריות. "אני אוהב את החיים מתוקים", הוא אומר לי מאוחר יותר, אחרי שהריק שני שקיקי סוכר אל כוס הקפה שלו, ובטרם הספיק לשלם הוא מתפרץ על המוכר הנבוך בסערת רגשותיו. "ארבעה שקלים יהודיים!" הוא חוזר, בשינוי קל, על המחיר שנקב המוכר, "אתה מבין מה זה? ארבעה שקלים יהודיים בארץ ישראל!". המוכר, שלא ידע כיצד להגיב, קיבל מיד את ההסבר. "ראית את הסטורי של חווה? אתה חייב לראות את זה, תחפש בגוגל. ארבעת השקלים האלה הם התשובה שלנו לחווה". מנדל יצא את החנות, מותיר אחריו מוכר המום וארבעה שקלים יהודיים, שהרגישו פתאום שווים הרבה יותר מחבילת סוכריות.

יש סיכוי לאהבה

כזה הוא דיבורו של מנדל ראטה – נלהב, מערב יידיש עסיסית ועברית רחובית, וחותר תמיד לגעת בלבבות. לבושו והליכותיו החסידיים, יחד עם דיבורו הישיר והתערותו המוחלטת בשיח ובסדר היום הישראלי, כובשים את הלב. קשה להגדיר במה הוא עוסק, האם מדובר בזמר, משפיע, אברך או אושיית רשת. מבחינתו כל אלה מתנקזים למקום אחד – לגעת בלבבות, ואת זה הוא עושה בהצלחה גדולה.

"בחזון שלי יש שלוש מטרות ברורות: קירוב לבבות של יהודים רחוקים והחזרה בתשובה מסיבית, העלאה של יהודי התפוצות לארץ ישראל ובניין בית המקדש. תסתכל על הנושא של קירוב לבבות, יש בערך 10 אחוז חרדים בארץ, והמספר הזה נשמר באופן מסורתי. למה הרעיון הזה לא מתפשט בצורה מסיבית? למה אנשים לא מתחברים לאמונה הזאת? הרי אם כל חרדי היה לוקח לו פרויקט לקרב יהודי אחד, המאזן פה היה נראה שונה לחלוטין".

לראטה יש הסבר ברור לתופעה הזאת, והוא טומן בחובו ביקורת קשה על עולם ההשקפה החרדי ועל המסרים שהוא מצליח לשדר. "האמירה החרדית עד היום הייתה לא מחודדת ולא רלוונטית לאדם מבחוץ. מדברים בשפה פנימית, מביאים מ'הספרים הקדושים', אין אפשרות להשפיע ככה. הרגשתי על עצמי, כשהתחלתי לכתוב ברשת ולדבר בשפה אחרת ועל נושאים שלא דובר בהם, זה פתח לבבות".

הדוגמה הראשונה שעולה בראשו היא סערה זוטא שהספיק לעורר בשיח הפנים-חרדי לאחרונה. "פרסמתי מאמר על אהבה בין בני זוג. כתבתי על זה שאין אהבה אצל החרדים, לא מחנכים לזה. שמעתי בעצמי סיפורים על אברכים שלא ידעו מה זו אהבה, והחיים שלהם ממש נדפקו מזה. המאמר הזה הפך להיות פצצה, דיברו על זה בכל המקוואות, זה הפך להיות מה שנקרא 'מקווה נייעס'. כמובן שהמאמר גם פורסם באתרים וקיבל מאות תגובות, כמו גם דרך הווטסאפ ואפילו אנשים שבאו לדבר איתי ברחוב".

במאמר שכתב הוא קבל על צורת השידוך המקובלת היום בציבור החרדי, שעל אף שקיימים בה הבדלים רבים בין הפלגים השונים, הצד השווה שבהם הוא שאינם חותרים לכינון של קשר רגשי עמוק בין בני הזוג. "האדם החילוני הוא הרבה יותר בריא מאיתנו בהרבה מובנים. זה נכון שמעורבות בשיטה הזאת שריטות, כמו למשל הטראומה של השואה. הרי אחרי השואה איך שידכו? לקחו אפויפלה מיט רויזלה, חיברו אותם ביחד ויאללה גיגנגען. זה לא אצל כולם, אני לא רוצה להקצין, אבל זה קיים. אני מכיר חסידות שבה האדמו"ר הבטיח לחסידים: מי שיסכים להתארס בלי לראות את הכלה, הוא ירקוד לו מצווה טאנץ. המילה אהבה היא מילה אסורה, מחנכים לכל דבר חוץ מזה". ראטה עצמו, אגב, היה נשוי זמן קצר והתגרש.

לדבריו, השיח הישיר, בגובה העיניים, בנושא כזה – שמחד קרוב מאוד לליבם של האנשים, ומאידך לא מדובר כלל – הצליח לגעת הרבה יותר מאלף שיחות מוסר. "אנשים קוראים את זה ואומרים: 'כתבת מה שאני חושב'. אחרים אומרים: 'אני כבר אבוד, אבל טוב שאתה מעלה את זה'. אני לא חושב שצריך להשתוות לגמרי לתרבות החילונית, אבל צריך לחנך למודעות עצמית בריאה. אפילו לא צריך להזכיר את השם המפורש ולדבר על אהבה, מספיק שתחנך לדבר על רגשות ועל תחושות. זה דבר שחסום לחלוטין בציבור החרדי, כלומר חוסמים אותו. ברגע שבחור יכיר את עצמו, הוא כבר יידע מה זה לחפש אהבה. זה טוב שמשמרים את הבחורים, וזה גם יוצר אפקט חזק מאוד אחרי זה בחיי הנישואין, לא צריך להיחשף להכול. אבל בצד זה צריך לחנך למודעות עצמית גבוהה".

מודעות עצמית, המילים הללו, שחתמו את הדוגמה הארוכה מעולם הזוגיות, הן העיקרון החורז אצל ראטה גם כשהוא מתייחס לנושאים אחרים בהוויה החרדית. החוסר הזה, שבתחומים אחרים כבר הולך ומתמלא, הפך להיות הקטליזטור הראשי בתהליכים שעוברת החברה החרדית. כך גם בנושא הפוליטי, שבו היה מעורב ראטה עמוקות במהלך הבחירות האחרונות. לשם מתגלגל החלק המרכזי של השיחה שלנו.

"סבא ימני יותר מהרב כהנא"

מענדל ראטה (29) הוא נצר למשפחת אדמו"רים מפורסמת. סבא רבה שלו הוא הרב אהרן ראטה, שעלה לארץ מרומניה והקים חבורה חסידית שנקראה לימים בשם שומרי אמונים. בהמשך התפצלו ממנו החסידויות תולדות אהרון המפורסמת ותולדות אברהם יצחק. אביו של מענדל הוא אדמו"ר מקומי, אחד מארבעה אחים, בעיר אשדוד.

מענדל החל את דרכו כתלמיד במוסדות חסידיים קלאסיים, אבל כבר בגיל 15 התחילו מחשבות תוקפות אותו, עד שהניעו אותו לצאת החוצה ולחפש קולות אחרים של עבודת ה'. "התחלתי ללמוד תורה ברמת גן, בישיבה של הרב יהושע שפירא, וגם בתורת החיים של הרב שמואל טל. מצאתי שם ביטוי יותר בריא לנפש ולרוח. באותה תקופה הייתי גם הולך למניין קרליבך בגבעת שמואל. הייתי קורא את העלונים, וכל מה שראיתי שם הרגיש לי נכון וטבעי. אמירה בגובה העיניים, לא 'איתא בספרים הקדושים'. דיבור ישראלי ופתוח. אומנם לא הזדהיתי עם כל מה שהיה כתוב שם, ובהחלט יש מעלות לחרדים על פני החרד"ל, אבל הרגשתי שזה הדבר הנכון, ושאצטרך לפתוח את העולם הזה בפני החרדים. זה גם להבריא את הנפש והגוף, וגם לחבר לארץ ישראל ולאכפתיות מעם ישראל".

הוא מצא את עצמו מסתובב בחוגים חרד"ליים, רוכש לו חברים שהשקפתם קרובה להשקפתו. אל המציאות החדשה שנחשף אליה צריך להוסיף את התפיסות המושרשות עמוק בתוך השושלת שאליה הוא משתייך. את סבא שלו, הרב אברהם חיים ראטה, הוא מתאר כ"יותר כהנא מכהנא". אומנם הוא עצמו לא הצביע לכנסת, ובאופן כללי החצרות ששייכות לשושלת מסתייגות מאוד ממדינת ישראל, אבל הוא התבטא כמה פעמים בחריפות בנושאים מדיניים. "הוא היה ימין מאוד חזק, למרות שהיה שמרן מאוד ולא הכיר את הרב קוק. הוא האמין באתחלתא דגאולה ובמלחמה בין כוחות הקדושה וכוחות הטומאה. הוא קילל את אובמה בכל סעודה שלישית. היה איש של זוהר ותנ"ך. קיבלתי ממנו את עניין ארץ ישראל השלמה".

כל הנתונים האלה הובילו אותו בבחירות האחרונות אל מפלגת עוצמה יהודית. השילוב של ארץ ישראל בלי פשרות, שמרנות דתית חזקה והקשרים הטובים של ברוך מרזל ואחרים במפלגה עם העולם החרדי, הכניסו אותו ללב העניינים. יחד עם פעילים נוספים הקים ראטה את המטה החרדי של עוצמה יהודית. בתקציב הדל שניתן לו הוא הפעיל מערך שחילק חומרי הסברה בריכוזים חרדיים, תלה שלטים ואפילו פרסם סרטון בחירות ביידיש.

אבל האתגר הכי גדול שעמד בפני ראטה התחבר בדיוק לבעיית המודעות העצמית שעליה דיבר קודם. ראטה מצא את עצמו בתוך קונפליקט: מחד, הוא התגייס כולו למטרה של שכנוע חרדים לעבור ולהצביע לעוצמה יהודית, אבל מאידך הוא רואה בעצמו דמות חינוכית שהנוער החסידי כרוך אחריה, וככזה הוא לא רצה להיתפס כמי שמורה לעשות נגד הגדולים, שהורו להצביע ג'. מה גם שהוא עצמו לא סבור שנכון להמרות את פיהם, ואפילו אם לא היה כך, מבחינה אסטרטגית זהו צעד שעלול לעלות לו ביוקר.

ההתמודדות שלו עם הבעיה הזאת התרחשה בשני מישורים. "עם האתרים החרדיים היה לנו הסכם, לפיו אנחנו פונים רק לציבור שגם ככה לא מצביע ג', ומשכנעים אותם שבמקום שילכו לליכוד או לזהות - יבואו לעוצמה יהודית". העסקנים החרדים, שהכירו את הלך הרוח הזה ברחוב החרדי, הסכימו לעסקה בקלות. מבחינה אידיאולוגית עוצמה יהודית היא המפלגה הכי קרובה אליהם בכנסת, עד כדי כך שביהדות התורה כינו לא פעם את מיכאל בן ארי, בקדנציה שבה כיהן בכנסת, "האצבע השישית של יהדות התורה בכנסת".

אבל זאת רק השכבה העליונה מעל תהליכי העומק שמתרחשים בחברה החרדית, שבמרחב שלהם פועל ראטה. "יש בציבור החרדי הרבה אנשים שהיה להם מאוד קשה עם אוסלו וההתנתקות, ובעיקר עם ההתנהלות של חברי הכנסת החרדים באותם זמנים. אפילו בבחירות האחרונות היו ח"כים שאמרו שלא אכפת להם לשבת עם גנץ, למרות הדיבורים שלו על פינוי יישובים. יש המון שכועסים על זה, ובשבילם זה סדין אדום. הם לא יצביעו למפלגה כזאת".

התחושות הללו, שהיו קיימות מתחת לפני השטח שנים רבות, צצות ועולות כעת בעקבות שני תהליכים שעוברת החברה החרדית. "ישנה תופעה שנקראת תופעת הדור השלישי. אנחנו חיים כבר 70 שנה במדינה, שהאדמו"ר מסאטמר אמר עליה שאחרי 50 שנה תתבטל. בפועל אנחנו מעצמה משגשגת. המציאות חזקה יותר מכל דבר אחר, האנשים שרואים את זה כבר מבינים שהמדינה כאן כדי להישאר ורוצים להיות חלק. זה לא בא מתוך אידיאולוגיה עמוקה של ארץ ישראל והרב קוק. זה דומה יותר לפטריוטיות של רוב העם, והעובדה היא שרוב העם ימני כבר הרבה שנים".

לא אינטרנט, כן ווטסאפ

אל המשוואה הזאת מוסיף ראטה את הגורם השני – האינטרנט. ההמצאה החדשה הזאת, שהפכה את העולם במהלך שני העשורים האחרונים, עושה היום את שלה גם בתוך הציבור החרדי. "לפחות חצי מהציבור מחובר לאינטרנט, לפי מחקרים שהתפרסמו כבר לפני כמה שנים. למעשה, זה הרבה יותר. הם נחשפים למדיה, רואים את החיילים בכל מיני סרטונים כשהם מוסרים את הנפש ואפילו שרים 'אני מאמין' או פיוטים. הם מתחברים דרך המדיה למה שכל העם מדבר עליו ועוסק בו. בטלוויזיה בזמנו ההנהגה נלחמה כי שם אין לך חופש בחירה מה לראות, אבל באינטרנט זה לא ככה. המלחמה היום היא נגד אינטרנט פרוץ בעיקר, לשכנע שישימו הגנה. אבל בגלל שבאינטרנט יש גם צורך, לא יגידו לחסום אותו לגמרי, חוץ מקיצוניים".

כראיה לדבר הוא מספר על סרטון שראה לא מזמן, והפתיע גם אותו. רואים שם את בן האדמו"ר מויז'ניץ משוחח עם חסידים בארצות הברית. מלבד הגיטרות שהיו ברקע ושירי קרליבך, הייתה שם אמירה שלו שמלמדת הרבה על המגמות ביחס לאינטרנט. בשיחה הרצה האדמו"ר לחסידים נגד ההתמכרות לסלולרי, כשהוא מתרה במיוחד נגד הקלקולים שהוא יוצר בהסחת הדעת בחיי המשפחה ובלימוד, ואגב כך העיר: "אני לא אגיד שאסור אינטרנט בכלל". כראיה להיתר שלו הוא סיפר כיצד הלך עם אברך, שהווייז ממש הנחה אותו היכן יוכל לאכול ארוחת בוקר. אומנם מדובר בארצות הברית, שם הציבור החסידי פתוח יותר לחידושים טכנולוגיים, אבל לדברי ראטה זו עדות לתהליכים איטיים יותר שמרחשים גם בארץ.

במת התפוצה המשמעותית בעולם החרדי, מסביר ראטה, היא הווטסאפ. בעולם של טלפונים כשרים, פייסבוק ושאר הפלטפורמות לא ניתנות לגישה. הווטסאפ לעומתן, בהיותו כלי מובהק לתקשורת ועבודה, פתוח כמעט בכל סוגי החסימות. דרכו מופצים סרטונים ופוסטים שמתפרסמים ברשת, כך שלמעשה כמעט שלא מפסידים כלום. ראטה עצמו מרבה לפרסם את הפוסטים שלו בפייסבוק גם דרך הווטסאפ. "הם רואים שם הכול, את ראש הממשלה מדבר ואת החיילים ואת הפוליטיקאים. הם שותפים תודעתית למה שמתרחש פה".

ראטה מדגיש שלא מדובר בשבאבניקים או בנושרים, זו לא התרחשות בקצה המחנה. את הפידבקים שלו הוא מקבל גם בבתי כנסת של בעלז וגור, "אנשים שם אומרים לי 'אשריך אחי'". עוד הוא מספר: "פעם הייתי לפני פורים בקומזיץ עם תלמידים בישיבת גור, והמשגיח שלהם היה איתנו ביחד. שאלתי אותם: 'אפשר לשיר שיר שלא תאהבו?'. הם ענו לי בצחוק: 'הכול, רק לא הג'ינגל של עוצמה יהודית ביידיש'. אתה מבין שזה משהו שהם נחשפים אליו, והוא לא מוקצה או לא לגיטימי".

התהליך הזה, שעושה את החרדים עצמאים יותר וימנים יותר, לא נעלם גם מעיני הגדולים. הם אומנם ממשיכים להורות לכולם להצביע ליהדות התורה, וגם ראטה עצמו משחק על פי הכללים ומכריז שאינו פונה לציבור מצביעי ג', אבל מתחת לפני השטח קיימת הסכמה שבשתיקה, הוא טוען. "אני לא אכריז לא להצביע ג'", הוא מסכם, "כי יש לי אחריות חינוכית, אבל מאידך אני יודע שאני לא נגד הגדולים וגם לא יוצאים נגדי או מוקיעים אותי".

ובצד זה, עצם ההתמודדות של מפלגה אחרת, ימנית יותר, על ליבו של הציבור החרדי, כבר פועלת את שלה בתוך השורות של ג'. "הם כבר לא יצביעו שוב בעד ההתנתקות, כי הם יודעים שהציבור לא יאהב את זה. אם הם יימנעו או יברחו מהצבעה - הציבור יתקומם וימחק אותם. המטרה שלנו, בין השאר, היא לגרום לג' לזוז ימינה, לחשוש שיעזבו אותם".

עוד לא עולה להר הבית

גם בשיחה נינוחה ראטה לא מצליח לעצור את נפש המשפיע שלו מלפרוץ ולהרצות בהתלהבות על נושא שבוער בו. ברגעים מסוימים נראה שולחן בית הקפה המתנדנד שלנו, על שתי כוסות ההפוך ושייק הפירות שעליו, כעריכת שולחן של אדמו"ר בטיש מרובה חסידים. תוך כדי דיבור פונה אלינו בנימוס בחור צעיר שהיה חייב לשאול את מנדל שאלה.

"שולם עליכם", מקדם מנדל את פניו בחיבה. הבחור, בשנות העשרים לחייו, נראה כמי שגדל בעולם החרדי והחליט לפרוש. שרשרת מוזהבת תלויה על צווארו, והוא בחולצה וג'ינס אופנתיים. השאלה שכל כך הציקה לו הייתה האם האדמו"ר פלוני מרמת גן נפטר והנוכחי הוא הבן שלו, או שזה בכלל מישהו אחר. אומנם לא הבנתי את המשך הדיון המפולפל שלהם בשושלת החסידית, אבל זה הספיק כדי להתפעל מהחיבור של מנדל לגוונים שונים בציבור.

איפה למשל הכרת את הבחור הזה?

"דרך האינטרנט. אנשים קוראים את הפוסטים ומגיבים, נוצר קשר. יש גם בחורים שאני מכיר דרך התוועדויות שאני עושה, או דרך השירים, אבל העיקר זה דרך האינטרנט".

אהבת ישראל וחיבור לכל אדם הם דברים שבוערים בראטה, בעיקר על רקע המקום שממנו הוא מגיע. "אני משתדל מאוד לחבק כל אחד, לתת נשיקה על הכיפה, למרות שאני יודע שהיום מסתכלים עליך בשבע עיניים. המגע הפיזי זה משהו מאוד חסום בעולם החרדי, לא נהוג לחבק בכלל. אני דווקא מרגיש שהדור שלנו חסר את הדבר הזה, בעיקר בציבור החרדי".

הוא מחזק את דבריו בסיפור אישי. "אבא שלי, האדמו"ר משומרי אמונים באשדוד, עבר לשם לפי הצוואה של אביו, ורכש בית כנסת גדול עם שטיבלך שבו הוא התמנה כרב. בכל יום הוא מקבל המון יהודים, ממנחה ועד אחת עשרה בלילה. נכנסים מסורתיים וחילונים, זה הפך להיות השטיבל של כל האזור. הוא רואה כל מיני יהודים מעניינים שלא יצא לו להכיר בירושלים. הם מספרים לו שהיו בכותל והתפללו, וכשהוא שואל אותם על מה, הם עונים שהתפללו על עם ישראל. הוא מתפלא: 'אף פעם לא חשבתי להתפלל ככה', הוא רגיל שמבקשים על פרנסה או זיווג. אמרתי לו: 'אבא, זה מה שאני אומר לך עשר שנים', והוא מיד אומר: 'לא, לא, לא'".

בין הטיפות האלה מהלך ראטה. מחד הוא כבר נחשף בצורה מסיבית לתרבות שבחוץ, אם בישיבות החרד"ליות שבהן למד ואם באינטרנט ובמפגשים שלו במסעותיו הרבים. מאידך הוא שומר על אורח חיים חסידי, ומעוניין להישאר חלק אינטגרלי מהחברה החרדית, בין השאר גם כדי שיוכל להשפיע. דקות ספורות לפני שאנחנו נפגשים הוא נתקל בעוד צומת שסימן לו את הקונפליקט הזה.

"עכשיו חזרתי משיחה עם יהודי שמעוניין לגייס כוחות במטרה לקדם בניית בית כנסת בהר הבית. זו מטרה שגם הרב אליהו זצ"ל דחף אליה, יש בה יתרון כי היא בעצם מסמנת גבולות ברורים לעולים ואין חשש שייכנסו למקומות אסורים. אני אישית, יהודי של בית המקדש. אני משתוקק לעלות להר הבית. אבל אני מבין שאם אעשה את זה, זה כבר יהיה צעד אחד יותר מדי ואאבד את הלגיטימיות שלי. לכן אני ממתין שתהיה הסכמה רחבה מצד הגדולים, ואז אעלה להר הבית".

לראטה יש חזון מאוד אופטימי להמשך החיים המשותפים של כל הזרמים בארץ. "בעוד 50 שנה יהיה פה שונה. החרדים אומנם יגדלו דמוגרפית, דבר שהחילונים מאוד חוששים ממנו, אבל הם לא מבינים שבצד זה יהיה גם שינוי עמוק מאוד בתוך החברה החרדית, ולמעשה זה יתקזז. אני מאמין שציבור חרדי כזה, פתוח יותר ומחודד יותר באמירות שלו, גם יגרום לשינוי בציבור החילוני, ורבים מהם יחזרו בתשובה. אני רואה ממש איך נבנה פה דור גאולי. כל כתבה שאני רואה בחדשות מחזירה אותי למקום הזה ומוכיחה לי את זה".