עצרתי לרגע. הפעם אני צריכה לדאוג שירצו להירשם לקייטנה שלי, כדי שהבושה של קייטנות פסח לא תחזור על עצמה. הסתתרתי מאחורי העץ הגדול והקשבתי.
אמא של יהודית דיברה בשבח הקייטנה של פייגי. "יש לה שיטה חינוכית שלמה. היא מתנגדת לחוקים ומאפשרת חופש יצירתי לילדים", היא אמרה, ואני רשמתי לפניי שחשוב לתת לילדים חופש, אבל אז אמרה אמא של דלית: "מי אמר שחופש זה טוב?! בקייטנה של בצי יש סדר יום בנוי שמתחיל בתפילה ומתנהל לפי ההלכה". אז רשמתי לעצמי שזה מה שהורים רוצים. אמא של דתייה התפעלה מכושר המנהיגות של איילת (טוב, גם לי יש כושר מנהיגות), ואמא של מאירה דיברה בשבח הקייטנה של ברכה.
ככל שהדיון בין האימהות נמשך, ראיתי איך הסיפור של קייטנות פסח יחזור על עצמו גם בקיץ. נזכרתי בעגמומיות איך תכננתי קייטנה מושקעת במיוחד. קניתי ציוד ודאגתי שהפעילויות יהיו מגוונות. אבל מה לעשות שאני גרה ביישוב קטן?! גם פייגי, בצי, איילת וברכה תכננו קייטנות. גם הן קנו חומרים והשקיעו. לא כל הילדים ביישוב נרשמו לקייטנה, וכשסוף סוף איזה ילד נרשם, הוא היה יכול לבחור בין הקייטנות של חמשתנו. לשמחתי הקייטנה שלי הייתה הכי פופולרית, אבל עדיין, ארבעה ילדים לא מצדיקים השקעה גדולה כל כך. נשארו לי המון חומרי יצירה, ומעט הכסף שהרווחתי ממה ששילמו ההורים התבזבז על הארטיקים שהבטחתי לקנות ועל החומרים שכבר קניתי. יצא שעבדתי קשה בימי החופשה, ועוד יצאתי בהפסד כספי. לקייטנות של פייגי ושל איילת נרשם ילד או שניים, כך שהן ביטלו את הקייטנה, ולקייטנה של בצי וברכה (שהחליטו לשתף פעולה ולפתוח קייטנה יחד) נרשמו רק שלושה ילדים.
אני חושבת שהרבה הורים החליטו לא לרשום את הילדים לקייטנה בגלל שלא רצו לגרום למריבות בינינו, הבנות. אנחנו הרי גרות ביישוב קטן, וברגע שבוחרים בקייטנה של אחת מאיתנו מיד מוותרים על הרשמה לשאר הקייטנות. "גם את מקשיבה לשיחה של האימהות?" הפתיעה אותי בצי בלחישה. הנהנתי אליה, מסמיקה קצת. לא רציתי לגלות לה את התכנונים שעברו לי בראש, שבעצם נועדו לגנוב ממנה נרשמים.
"אני חושבת שאנחנו צריכות לדבר. כולנו", היא לחשה, "קבעתי עם שאר הבנות אצלי בבית אחר הצהריים. תבואי?" הנהנתי אליה, ובלב קצת כעסתי על כך שהיא זו שיזמה את הפגישה ולא אני.
כשהגעתי לבית של בצי חיכו שם שאר הבנות, יושבות סביב השולחן ומכרסמות ביסקוויטים. "תראו", פתחה בצי (ושוב קצת התכעסתי, הרי בכל זאת לי הייתה הקייטנה הגדולה ביותר, אני הייתי צריכה לדבר ראשונה), "אם כל אחת מאיתנו תפתח קייטנה נפרדת רק נפסיד מזה. כל ניסיון להתחרות במחיר או במגוון הפעילויות ייהפך ללא משתלם. למה שלא נשתף פעולה, ונפתח יחד קייטנה?"
שקט השתרר בחדר. הרגשתי שאם אתחלק בניהול הקייטנה עם שאר הבנות אצטרך להתפשר על המון דברים, ובעיקר - אצטרך להתחלק איתן בתשלום. פייגי הייתה הראשונה להגיב: "באמת שלא מתחשק לי לנהל קייטנה כל הקיץ ולוותר על החופש שלי. אולי נחלק את השבועות כך שכל אחת תנהל את הקייטנה למשך שבוע?". שוב קצת התרגזתי שהרעיון לא היה שלי, אבל נראה לי שאם אוותר לרגע על כבודי, תהיה ביישוב רק קייטנה אחת שאליה אפשר להירשם, ושהיא באמת הכי מגוונת ומושקעת.