1
ההתכתשויות הפנימיות שפרצו בימים האחרונים בציונות הדתית עלולות לגדוע באיבה את התקווה להישג העיקרי שיכול לצאת ממערכת הבחירות החוזרת שנכפתה עלינו. כוונתי לאפשרות לתקן ולהוציא בחזרה מפח האשפה של ההיסטוריה 6-4 מנדטים של מצביעי הימין החדש וזהות שהלכו לאיבוד בסיבוב הקודם. ההשמצות שמתעופפות באוויר בין מקורבי הרב פרץ לסמוטריץ' ובין בנט למוטי יוגב מטרתן כנראה בעיקר לשפר עמדות לקראת השלב שבו ייקבע אופן חלוקת העוגה ברשימה המאוחדת. אבל בינתיים מצטבר נזק שעלול אולי לפגוע באפשרות לשתף פעולה, ובכל מקרה בוודאי פוגע באמון הציבור, ויוצר תחושת מיאוס שעלולה להשאיר חלק מהמצביעים בבית גם לאחר שאבק הקרבות ישקע והרשימה המאוחדת המיוחלת תורכב סוף סוף.
2
אין ספק שחלק גדול מהבלגן נוצר בגלל שובם של בנט ושקד לתמונה, והפעם לא בהכרח כצמד. אם שקד הייתה הולכת לליכוד, כפי שהתכוונה לעשות, ואם בנט היה לוקח פסק זמן מהפוליטיקה, כפי שאמר שיעשה, יש להניח שרוב קולות מצביעיהם היו חוזרים לאיחוד מפלגות הימין, ומיעוטם היה הולך לליכוד. אלו ואלו היו מצטרפים למניין המנדטים שמהם אפשר להרכיב קואליציית ימין בלי להיות תלויים בגחמותיו של ליברמן.
אבל בנט ושקד לא מתכוונים להחמיץ את ההזדמנות שפתחו בפניהם הבחירות החוזרות, וכאן התמונה מסתבכת. שקד הפופולרית, שמצוידת בסקרים מחמיאים, לוטשת עיניים למקום הראשון ברשימה, על חשבונו של מספר 1 הנוכחי הרב רפי פרץ.
בנט לא דורש את המקום הראשון, אבל הכריז שיפתח במשא ומתן על הרכב הרשימה הימנית המאוחדת רק בעוד חודש וחצי. בינתיים הוא יעבוד בכל המרץ על קמפיין של חידוד מסרים וניגודים מול השותפות הפוטנציאליות, מתוך תקווה להתבלט ולבוא אל המשא ומתן עם סקרים מחמיאים. וכך אנו מוצאים אותו כעת יוצא במסרים נחרצים של השקפה ליברלית בענייני דת ומדינה - נושאים שלאורך כהונתו כיו"ר הבית היהודי תפסו מקום מאוד משני בסדר היום שלו.
לאורך הקדנציה האחרונה בנט לא ניסה להיאבק בזכות הווטו שניתנה לחרדים בנושאי דת ומדינה. הוא העדיף לבנות מערכת יחסים חמה עם יו"ר יהדות התורה יעקב ליצמן, ולהתמקד בנושאים מדיניים, ביטחוניים ומשפטיים. חלק מההסבר להזנחת התחום הדתי היה שבציונות הדתית יש חילוקי דעות עמוקים בנושאים אלו, ולכן כל עמדה שתינקט תקומם על המפלגה חלק משמעותי ממצביעיה. למעשה, גם בנושאים שיש עליהם קונצנזוס במגזר, כמו תקציבים למוסדות הציונות הדתית או זכויות החייל הדתי, בנט העדיף לא לגעת כדי להתרחק מתיוג מגזרי.
במקום שהוא נמצא היום, בנט כבר לא פונה אל כלל הציבור הדתי-לאומי. הוא מבקש לרכז סביבו את הדתיים בעלי הדעות הליברליות ואת גרעין הימין הקשה החילוני, והמסרים שלו מותאמים למטרה הזאת. כאמור, ייתכן שבנט אכן יצבור תמיכה בסקרים בעקבות זאת, אבל להישג הכולל של הרשימה המאוחדת עלול דווקא להיגרם נזק בגלל חידוד המסרים והשלכת הבליסטראות ההדדית.
3
איך מרגיעים את השטח? איך מייצבים את המצב ולפחות מפחיתים אם לא מפסיקים לחלוטין את הקטטות?
נראה שהצעד הראשון, שצריך היה להיעשות מזמן, הוא אשרור מחדש של ההסכם שנכרת בין שלוש המפלגות שהרכיבו את איחוד מפלגות הימין – הבית היהודי, האיחוד הלאומי ועוצמה יהודית. לשלושתן יש מה להרוויח מהצעד הזה ומה להפסיד מהשארת המצב תלוי ועומד. התקווה של חלק ממרכיבי האיחוד לשפר עמדות, לשנות את ההסכם ולהשיג עוד משהו על חשבון השותפות, לא מצדיקה את הסיכון שבהשארת המצב פתוח לשינויים.
לרב רפי פרץ יש הרבה מה להפסיד. הוא נבחר ליו"ר הבית היהודי על ידי ועדה ולא בהליך דמוקרטי. הוא חסר ניסיון פוליטי, וגם לא הספיק להוכיח כישורים פוליטיים בתקופת כהונתו הקצרה. אפילו במתכונת השותפות המצומצמת של שלוש המפלגות, זה לא מובן מאליו שהוא האדם הנכון להוביל את הרשימה. זה בוודאי נכון כאשר שקד הפופולרית ובנט המנוסה חוזרים לתמונה.
אם הרב פרץ יחתום על אשרור ההסכם עם סמוטריץ' ובן-גביר, הוא יבוא למשא ומתן על הובלת הרשימה כנציג של 6-5 ח"כים מכהנים ושל רשימה שקיבלה כ-160 אלף קולות – היחידה שעברה את אחוז החסימה. אם הוא יבוא רק כנציג הבית היהודי, הוא עלול למצוא את עצמו מול קואליציה של סמוטריץ' עם שקד או כל קונסטלציה אחרת שתערער על מעמדו כמספר 1. אז נכון אומנם שבבית היהודי לא מאושרים מהסעיף בהסכם הקיים שמעניק לסמוטריץ' את הזכות הבחירה הראשונה של משרד ממשלתי. אבל כפי שניתן להיווכח גם כעת, סמוטריץ' לא מתעקש למנוע מהרב פרץ את משרד החינוך שהוא כה חושק בו, ומוכן לקבל תחתיו תיק בכיר אחר.
4
גם לעוצמה יהודית כדאי מאוד לאשרר את ההסכם הקיים. בפעם הקודמת הם נאלצו להסתפק במקום השביעי ברשימה, לאחר שמיכאל בן-ארי ששובץ מטעמם במקום החמישי נפסל בהחלטה מקוממת של שופטי בג"ץ. הפעם הם ישבצו מלכתחילה את איתמר בן-גביר במקום החמישי, וכך ישתפרו מאוד סיכוייו להגיע לכנסת גם בלי החוק הנורבגי.
לעומת זאת, אם ההסכם לא יאושרר כעת, עוצמה יהודית עלולה למצוא את עצמה נדחקת הצידה במקרה של חבירה בין האיחוד הלאומי והבית היהודי לימין החדש. במצב כזה עלולה לשוב ולהתעורר ההתנגדות לשיתוף פעולה פוליטי עם מי שנתפסים כקיצוניים ומושמצים כגזענים. כאשר האגף הליברלי שפרש לימין החדש יחזור להיות חלק מהרשימה, לא בטוח שגם הפעם תהיה נכונות לרוץ איתם ביחד בבלוק טכני. גם לא בטוח עד כמה יהיו רלוונטיים שני גורמים מרכזיים שתרמו לאיחוד בפעם הקודמת – הלחצים והפיתויים מראש הממשלה נתניהו, והחשש שבלי עוצמה יהודית הרשימה לא תעבור את אחוז החסימה. הם יכולים לשוב ולאיים שאם לא יצרפו אותם לבלוק טכני הם ירוצו לבד. אבל איום כזה לא יביא אותם אל הכנסת, והפעם הוא גם יהיה פחות אפקטיבי. תחת תחושת המועקה של הבחירות החוזרות, פחות אנשים יהיו מוכנים להסתכן בהצבעה למפלגה שצפויה להתנפץ על אחוז החסימה.
גם האיחוד הלאומי תרוויח מאשרור ההסכם, שישמור על זכותו של בצלאל סמוטריץ' לבחירה ראשונה של תיק בממשלה.
5
שלוש המפלגות השותפות באיחוד מפלגות הימין הן גם בנות ברית טבעיות בנושאי דת ומדינה. תחת הובלתו של הרב רפי פרץ, וכשמוטי יוגב מספר 2, הקו של שלושתן הוא קו דתי-לאומי תורני. זהו קו שמייצג גם את רוב המיינסטרים הדתי-לאומי, שברוב הנושאים שבמחלוקת לא נוטה ליישר קו עם האגף הליברלי. זה לא אומר שהאגף הליברלי לא יכול ולא צריך לקבל מקום במפלגה. בימים כתיקונם כוחו היה עומד למבחן בבחירות דמוקרטיות בגוף בוחר מוסכם. במצב שנוצר כיום, מלבד שילובה של הח"כית עידית סילמן ברשימה, נראה שהחזרת איילת שקד לצמרת המפלגה היא הדרך הטובה ביותר להחזיר אותם הביתה.
שקד לא יכולה להיות מספר 1 ברשימה, גם משום שהיו"ר צריך להיות אדם דתי – מסיבות עקרוניות ומסיבות אלקטורליות כאחד, וגם משום שהיא לא תישאר לאורך זמן במפלגת הציונות הדתית. כשיוסרו החסמים להצטרפותה לליכוד היא תלך לשם. אבל היא יכולה להיות חלק מצוות הנהגה משולש, ביחד עם סמוטריץ' והרב פרץ. ייתכן שנכון אפילו להבטיח לה את תיק המשפטים במקרה שהמפלגה תצליח לשים את ידה עליו במשא ומתן הקואליציוני. אם זה לא ילך, היא יכולה להסתפק בתיק התרבות או בכל תיק אחר עם סמכויות והשפעה.
שילוב כזה, תחילה של שלוש המפלגות מאיחוד מפלגות הימין ולאחר מכן חבירה עם איילת שקד, יאפשר להניח למאבקים הפנימיים ולפתוח שוב בקמפיין בהרכב מחוזק ומאוחד.
ואם נפתלי בנט, אי שם ב-15 ביולי, יחליט שהוא מעוניין להצטרף, אפשר יהיה לנהל גם איתו משא ומתן. במקרה הטוב מבחינתו הוא ישובץ כמספר 4. לממשלה הוא לא יגיע משם ובטח שלא לקבינט. קשה לראות את מי שכבר מזמן סימן כמטרה את כס ראש הממשלה מתפקד כח"כ מן השורה, אבל אם הוא יתעקש – גם זו אופציה.
לתגובות: eshilo777@gmail.com