חריצות של ראש עירייה
בוקה מבוקה ומבולקה ברמת גן. שומו שמים והאזיני ארץ. בהופעת ליל חג העצמאות ביקש הזמר נתן גושן להעלות מעריצה לשיר. אחד מעובדי העירייה העז לזנק אל הבימה ולהזכיר לו בלחישה באוזן ש"זאת במה דתית", כך שהנערה לא תוכל לשיר בפני הקהל הרחב. ותהום הארץ ת"ק על ת"ק. רגע נורא ומביש שכזה לא היה בתולדותיה של רמת גן מאז ומעולם, כך ניתן לשער לפי מדד הסערה הכללית שאחזה בכולנו.
אלא ש... אלא שמהקשבה לראש העירייה, כרמל שאמה הכהן, שבחר להעניש את אותו עובד עירייה, עולות כמה נקודות שראוי לתת עליהן את הדעת. שאמה הכהן מספר שהנערה עצמה, זו שלהצלת כבודה האבוד יצאו הוא ושאר אבירי מאבק ההדתה וההדרה, טענה בפניו שהיא כלל לא נפגעה מהאירוע ואף אמרה לו ש"היא הרגישה מצויין", כפי שסיפר בעצמו. אבל לא פראייר הוא שאמה הכהן, וגם אם היא עצמה לא נפגעה הרי ש"אצלי זה לא יקרה" כפי שהבהיר.
שאמה הכהן זימן ועדת בדיקה מיוחדת שהגישה לו דו"ח בדיקה מיוחד על האירוע הנורא. לא הסתפק בכך שאמה הכהן ומיהר לבקש לראות את מצלמות האבטחה כדי לדעת אם אכן נעלבה הנערה, אולי שלא בידיעתה. אחרי שראה את המצלמות לא הסתפק ראש העירייה הנמרץ בכך וביקש לזמן אליו מומחה לקריאת שפתיים, לא פחות, על מנת שזה יוכל לפענח את תנועות שפתיו של אותו בכיר עירייה שלחש באוזנו של נתן גושן ש"זאת במה דתית".
לאחר כל הבדיקות הללו הכריע שאמה הכהן שאכן ראוי הבכיר לעונש על אף שהנערה עצמה לא נפגעה, על אף שנתן גושן הבין את העניין בו ברגע ואפילו יצא ממנו באווירה מבודחת כשאמר לנערה "מסתבר שאף אחד לא יכול לשיר היום חוץ ממני, אז תישארי פה ואני פשוט אקדיש לך את השיר הזה", ולמרות שגם הקהל שהתקבץ אל מול הבמה הבין את בקשת הבכיר. גם העובדה שמדובר ב"עובד מאוד מוערך", כעדותו של ראש העירייה לא הועילה לו, והוא הודח מתפקידו.
אז מי כאן הדורסן? מי מפגין חוסר סובלנות מינימלי לציבור גדול שמבקש לצפות בהופעה המותאמת לערכיו ואמונתו?
כשב-YNET מתעצבנים...
איכשהו חלף לידי בלי יותר מדי תשומת לב הלהיט המוסיקלי הגדול ביותר של החודש האחרון, שירו של דורון מדלי 'שבט אחים ואחיות'. הפנמתי שמדובר בשיר חביב ונחמד, להיט יום עצמאות שכזה שאליו חברו מיטב זמרינו ואמנינו, והמשכתי הלאה.
אבל אז הגיע YNET עם כתבה שמוקמה בחלקו העליון של האתר תחת הכותרת ' "שבט אחים ואחיות" הוא להיט של מדינה בהכחשה' ובכתבה פנימה מושלכים בוז ורפש על השיר שאין בו, כך נכתב שם, ולו משפט אחד של כמיהה לשלום, אין בו איזכור לדברים הרעים שיש כאן (כן, כן, ממש כך. זה מה שכתבו שם ב-YNET כאחת מבעיותיו של השיר), שלא מצוין שם שאנחנו עדיין חיים על החרב, ומכאן הדרך קצרה עד הקביעה שהשיר כולל את "אחת מהשורות הכי נרקסיסטיות-אגוצנטריות-משיחיות-חנפניות-ומביכות בפופ העברי לדורותיו".
קראתי את הדברים ומיד הבנתי שכנראה משהו מאוד מאוד טוב מסתתר בין שורותיו של השיר, ומיהרתי לשמוע אותו ואף לצפות בקליפו. מסתבר שצדקתי. כשהם מגדפים זה רק סימן שהדברים ראויים לברכה.
שיר אופטימי, שיר מלכד שמצליח לקבץ אליו אמנים מכל קצות הקשת ותפיסת העולם, שיר שרואה בנו את פרחי השורשים שהם אבותינו, שיר שמבין את נס הגאולה שלנו כאן אחרי שנות נדודים ארוכות, שיר שבו מכריזים שאת הארץ הזו אנחנו לא עוזבים, כן, גם לא במחיר מילקי או שקדי מרק מוזלים בברלין. ב-YNET כל זה מהווה סיבה לזעם בלתי נשלט. אותנו זה דווקא משמח. תבורך, דורון מדלי. החזרת למוסיקה הישראלית את הנימה הנשכחת של שירי ארץ ישראל ואהבתה. תודה.
פאודה
צילומי העונה השלישי של 'פאודה' הסתיימו והעם היושב בציון דרוך בכורסאותיו, מצפה לראות מה יעלה בגורלם של חבורת הלוחמים עזי הנפש שייכנסו בעונה זו ככל הנראה לעומק רצועת עזה להילחם את מלחמותינו.
אבל רק רגע, הרשו לי להעיב על הדרמה. בימי חלדי הזדמן לי לצפות בכמה וכמה סרטים וסדרות העוסקות במאבק בטרוריסטים מחבלים ושאר מנוולים. איכשהו, משום מה, בכל סדרה שכזו ברור לחלוטין גם לגיבורים וגם לצופים מי האויב, מי הטוב ומי הרע, אין התעסקות רבה מדי בנבכי נפשו המיוסרת של הטרוריסט המבקש לכלות להשמיד ולאבד את כל מי שלא חושב כמוהו. לצופה, לבימאי, לתסריטאי, לשחקנים ולכל מי שבסביבת הסדרות הללו ברור שהטרוריסט הוא הרע בסיפור ורע שכזה מחסלים. בלי פלפולים ובלי התחכמויות, שולפים, מכוונים, יורים, פוגעים ומרוצים. מאוד פשוט.
ככה זה בעולם הגדול. אצלנו, לעומת זאת, הכול הופך להיות מורכב ומתוסבך. עד כדי כך מתוסבך שגם פלשתינים צופים באדיקות ובשקיקה בסדרה ומתפעלים מהאופן שבו מוצגת אג'נדתם ומובא נרטיבם על ידי שלוחי האויב הציוני. אלתרמן, כך נדמה לי, היה משייך את ההתנהלות התסריטאית הזו לקטגוריית מעשי השטן: "אז אמר השטן: ...לא אטול את כוחו, ולא רסן אשים ומתג, ולא מורך אביא בתוכו, ולא ידיו ארפה כמקדם, רק זאת אעשה: אכהה מוחו ושכח שאתו הצדק".
מילה טובה מימין לשמאל
בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת התקיים השבוע דיון סביב הנגשת מערת המכפלה ומציאות האבסורד שבה ממתינה ישראל לרש"פ שתואיל בטובה להתיר לנו להסדיר כניסה למערה גם לבעלי מוגבלויות.
רבים התייחסו לסוגיה שקודמה ככל הנראה באופן משמעותי, אבל היו גם כמה שבחרו שלא להתייחס כי המקום נתון תחת הכיבוש הישראלי. כזה הוא לדוגמה חבר הכנסת כסיף מהרשימה המשותפת.
ממש משום שגם דעות מופרכות שכאלה התרוצצו בחלל האוויר נראה שיש מקום לשבח את האגודה לזכויות האזרח, המזוהה בדרך כלל עם עמדות שמאליות, על שמצאה לנכון לברך את יו"ר הוועדה, חבר הכנסת אבי דיכטר, על ש"קבע לוחות זמנים ברורים לביצוע הנגשות והתחייב שעד חג הפסח תש"פ אנשים עם מוגבלות מכל הדתות יוכלו להגיע ולהתפלל במקום". בהודעה שפרסמה 'בזכות', הארגון המטפל בבעלי מוגבלויות מיסודה של האגודה לזכויות האזרח כי מצפים שם "שנציגי הציבור יפעלו בשטח על מנת לוודא שמערת המכפלה תהיה נגישה לכולם".
מותר להגיד מילה טובה כשאמירות שכאלה מגיעות מכיוון שמאל. מה שמגיע מגיע.
כולנו משלמים על זה
שוב ושוב טענו מומחים ומביני דבר ש'האח הגדול' אינו תכנית ריאליטי אלא מעבדה לניסוי בבני אדם ולטעמי הניסוי אינו בבני האדם המשתתפים בתכנית עצמה אלא בכל אלה שמחוצה לה, והניסוי הוא עד כמה יצליחו לעמוד בסחף ובלחץ התקשורתי ולא לראות ולו פריים אחד מתזקוקת ההבל הזה.
והנה באה השבוע עדות נוספת לקביעה הזו. מסתבר שלמעבדת הניסויים בבני אדם הזו יש מחיר, והפעם את המחיר משלמים כולנו כי מהקופה הציבורית, קופת הביטוח הלאומי, יוכר, על כל המשתמע מכך, אחד ממשתתפי התכנית כנכה נפשית ברמה של מאה אחוזים(!) בשל השלכותיה של החוויה הקשה שעבר בבית האח.
הבחור מתכוון לתבוע גם את התכנית על הנזקים הנפשיים שנגרמו לו, אבל בעוד את הפיצוי, אם יקבל בסופו של דבר, על תביעה זו ישלמו הם, הרי שאת הכספים שיקבל מהביטוח הלאומי נשלם כולנו.
זו ההזדמנות להזכיר את הנזקים הנפשיים שנגרמו למשתתפים בעונות קודמות של התכנית ההזויה הזו וחשיפת מנות הכדורים והתמריצים שניתנו להם כשהמצלמות לא היו מכוונות אליהם, ובלבד שימשיכו להשתסות אלה באלה.
ומה על המחיר הנפשי שמשלמים אלה שצופים באירוע המפוקפק הזה, בהתמכרות לדמויות, בהערצה אל הכלום שהם מייצגים? על כגון דא שורר בשעתו שלמה ארצי 'עולה, עולה לנו, כמה זה עולה לנו...'.
הידיעה השקטה
דרוש הסבר להחלטה התקשורתית להצניע, אם לא להעלים, את החלטתה של ממשלת מולדובה להעלות את שגרירותה מתל אביב לירושלים. מה קרה? האירוע הזה לא מתאים לאג'נדה של מישהו שהבטיח שההחלטה האמריקאית תזהיר בבדידותה? זה העניין או שפשוט היו בתקשורת שלנו עסוקים באירועם דרמטיים כמו המסעדה הירושלמית המיתולוגית שנסגרה, ההפגנות בהונג קונג או במכירת הכרטיסים להופעתו של עומר אדם?
קינת סופרים
שבוע הספר נפתח וגם הוא, כמה טוב לה לתקשורת שלנו, עילה להלקאה עצמית. אם מחירי הספרים זולים וכולם קונים הם מקוננים בכותרות ענק שאנחנו כבר לא עם הספר, שספר הוא כבר לא משאת נפש יקרת תקציב, שכבר לא רואים בו מתנה נחשקת לקראת החגים. נו באמת, הרי אם הספרים היו יקרים היינו שומעים את אותה תקשורת מקוננת באותו בכי ונהי על כך שאנחנו לא עם הספר כי כבר אי אפשר לקנות ספרים במדינה הזו וספר מצריך התרוששות כלכלית מוחלטת.
אגב, תיעוד ארכיוני מלמד שאותם קולות נודניקיים נשמעו כבר מאמצע שנות השמונים בכל פיתחו של שבוע ספר. התרגלנו.
(להערות ולהארות שלכם: [email protected])