אריאל גרוס, אחותו של יריב עטר ז"ל שנספה עם רעייתו וששת ילדיו בתאונה קשה לפני שמונה חודשים, מתקשה להמשיך הלאה חרף התקופה שעברה מאז התאונה הקטלנית בכביש 90.

"בנקודת הזמן הזו אני לא רואה כל כך המשך, אבל אני מאמינה שההמשך ייכפה עלי ואני אצטרך להתמודד איתו בצורה הטובה ביותר", היא מספרת בראיון לערוץ 7.

גרוס חוזרת ליום הקשה שבו איבדה את אחיה. "זה התחיל כיום רגיל, אפילו משמח מאוד. היינו בהכנות למפגש של המשפחה שלי והמשפחה שלו. בבוקר קיבלתי הודעה משושי שהם יאחרו ואמרתי להם שאין בעיה ואנחנו נתנהל בהתאם. כשיצאנו לדרך עדכנו שיצאנו. הגענו לאזור ירושלים ובעלי קצת נלחץ בכניסה לאזורים הבעייתיים. הוא ביקש ממני להעלות את יריב שהרגיע אותו ואמר לו כיצד לנסוע".

"המשכנו לנסוע ובאזור צומת יריחו עצרנו כדי למשוך קצת זמן. המשכנו לנסוע והיתה לנו תקלה ועצרנו בצד. דיברתי עם יריב והוא אמר לי 'לפי הוויז אני מגיע עוד 52 דקות'. עליתי לאוטו אחרי שטיפלנו בבעיה ואני רואה שלנו יש עוד 48 דקות כדי להגיע ליעד. אמרתי לעצמו שאנחנו לא רחוקים. אנחנו מגיעים, מתחילים להוריד את הדברים מהאוטו ומתארגנים", היא ממשיכה לספר.

בני משפחת עטר
בני משפחת עטרצילום: באדיבות המשפחה

"תוך כדי אני רואה כבאיות נוסעות וחשבתי שיש שריפה. אני ממשיכה להתארגן ואז מגיע רכב כמו שלהם. אנחנו מנופפים לשלום ואז מבינים שזה לא הרכב שלהם. ניגשתי לבעלי הרכב ושאלתי אותם: 'למה לא מגיעים רכבים מהכיוון ההוא כבר הרבה זמן?'. הם אמרו שהיתה תאונה. אני מבקשת מהבת שלי לצלצל לשושי, אשתו של יריב והיא לא זמינה. אמרתי לבעלי, זה מרחק קילומטר וחצי מכאן, אני רצה לשם. בעלי אמר שהוא בינתיים ייקח את הילדים לנחל".

ברגעים האלה כבר מחלחלת בה ההכרה, אבל היא מנסה להיאבק בה. "אני נוסעת, נעצרת בשולי הדרך, ורואה חלק אחורי של רכב כמו של אחי כי זה לא היה נראה כמו רכב. אלו רגעים הזויים ומוטרפים שבהם אני מנסה לשכנע את עצמי, למרות שהכל ברור לי לגמרי. כל הרגשות מתערבבים אצלי ביחד ואני חושבת על אמא שלי".

"היה לי ברור מהדקה החמישית שהייתי שם שזה הם ושמדובר באסון גדול. ניסיתי להיאחז בשבבי תקווה לא הגיוניים. זה אח שלי ואחיינים שלי והם חלק ממני. אני לא יכולה להשוות בין החור שנוצר אצל אמא שלי לזה שנוצר אצלי. רק שעתיים אחרי אישרו לי לספר לה ולא אני בישרתי לה. מה שעבר לי בראש הוא איך היא תגיב. היא אישה מאוד חזקה ומציאותית וידעתי שזה הולך לשבור אותה".

"אני זוכרת את עצמי מתקשרת לאחי הגדול ואומרת לו: 'הם לא אמרו לי במאה אחוז, אבל קרה לנו אסון. יריב וכל המשפחה כנראה כבר לא איתנו. איך אומרים לאמא?'".

בני משפחת עטר, יריב, שושי וששת ילדיהם - יעקב ישראל בן ה-12, עטרת בת ה-11, איילה בת ה-9, מוריה בת ה-7, ידיד בן ה-5 ואביגיל בת ה-3, תושבי היישוב פסגות שבבנימין, ניצלו את יום החופש של הבחירות המקומיות והיו בדרכם לטיול בדרום כאשר כלי הרכב שבו נסעו בכביש 90 התנגש ברכב שהגיע ממול – ועלה באש. כל בני המשפחה נספו בתאונה.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע לפני ימים אחדים את נהג המשאית לורן אנקרי בהריגה בקלות דעת ועקיפה בדרך לא פנויה, בתאונה שבה נהרגו יריב ושושי עטר וששת ילדיהם סמוך לים המלח, בחודש נובמבר 2018. במסגרת הסדר הטיעון תבקש הפרקליטות עונש של עד 13 שנות מאסר.

אריאל גרוס מסבירה שהמשפחה עברה שינוי ביחס לנהג הפוגע. "בהתחלה ניסינו להבין מה עובר על הנהג ועל כל מי שהיה נוכח בתאונה. אבל מכל מיני סיבות, התנהלות של משפחתו ושל עורכי הדין שלו, איבדנו את האמפטיה. אין כאן מקום של נקמה. ברור לנו שהוא לא יצא לעקיפה במטרה להרוג את יריב ושושי וששת ילדיהם".

"ההודאה שלו אכזבה אותי. ציפיתי שהוא יביע חרטה בפנינו. היה מקום שבמקביל שהוא הודה בפני השופט, שיסתובב אלינו ויאמר 'אני מצטער'. שייקח אחריות על המעשה שלו".