הדס שטייף
הדס שטייףצילום: מרים אלסטר, פלאש 90

הדיון סביב השידור הציבורי מגיע לאבסורד לאחרונה בישראל. האם מישהו חושב שבשם הצורך, כביכול, בשידור ציבורי, ישלמו אזרחי ישראל תשלומי פיצויים בגין פוסטים לא מדויקים בחשבון הפייסבוק של אדם פרטי, או יממנו הגנה משפטית מכיסם בשל פרסומים אלו? זוהי בדיוק ההתנהלות הנוכחית בפרשת הדס שטייף ונתן זהבי.

כזכור, שטייף פרסמה 13 פרסומים שונים במשך חמישה ימים, וייחסה שורת מעשי הטרדות מיניות לעיתונאי נתן זהבי. בפסק הדין סוקרת השופטת אושרי פרוסט-פרנקל את 13 הפרסומים השונים, מהם שישה בתחנת גלי צה"ל והיתר בתחנות רדיו, ערוצי טלוויזיה, אתרי חדשות ודף הפייסבוק האישי של שטייף, ומבהירה מדוע בכולם, בלי יוצא מן הכלל, נהגה שטייף שלא בתום לב.

לפי פסק הדין, שטייף לא מסרה פרטים לזהבי בבקשת התגובה ממנו, לא נפגשה עם הנשים המתלוננות והסתפקה בשמיעת עדויות טלפוניות בלבד, לא דיברה עם עדים נוספים אשר באפשרותם לאשר או להפריך את גרסת המתלוננות ולא העבירה את המתלוננות בדיקת פוליגרף.

שטייף הגדילה לעשות והבהירה בדיונים שהיא אינה יכולה לבדוק האם כל עדה שמגיעה אליה דוברת אמת. מבחינתה, להביא את סיפור המקרה זהו תפקידה של המשטרה ולא תפקידה כעיתונאית, ושמי שקובע האם העדה דוברת אמת או לא זו היא, מניסיונה האישי: "אני. שוב אני אומרת, מניסיון שלי, ולא טעיתי עד היום בפרסומים. לא טעיתי". לאור כל אלו, פסק הדין חייב את שטייף בתשלום 420,000 שקלים לזהבי: 30,000 שקלים בגין כל אחד מפרסומיה ועוד 30,000 הוצאות משפט.

במקרה דומה, כמו בתביעת הדיבה שהגיש תנ"צ גיא ניר נגד שטייף, החליטה הפרקליטות ש"כל פיצוי כספי שיידרש בגין פרסום של שטייף שלא במסגרת גלי צה"ל, תיאלץ העיתונאית לשלם באופן אישי". שטייף מצידה לא אהבה את הרעיון ועברה לייצוג פרטי שלא על ידי הפרקליטות. אם להסתמך על עיתון הארץ, זו גם הייתה כוונת משרד הביטחון וגלי צה"ל עד לא מכבר: להטיל על שטייף לשלם מכספה על שבעה מהפרסומים, מכיוון שלא שודרו בגלי צה"ל עצמם. אולם בדיון בבית המשפט ביקשה פרקליטות המדינה לעכב את ביצוע פסק הדין עד לערעור. בטיעוניה הבהירה הפרקליטות כי המדינה תישא בכל עלויות המשפט. אם תהיתם, אגב, לפני כשבוע נפתח בהוצאה לפועל תיק נגד הדס שטייף – תשלום הפיצויים לזהבי טרם הועבר.

אפרופו פרקליטות, תביעת הנזיקין שהגיש זהבי נגד הדס שטייף הינה תביעה אישית. מדוע בכלל החליטה הפרקליטות לייצג את שטייף בתיק? מדוע לא הציבה כתנאי מקדים, בדיוק כמו בפרשת תנ"צ גיא ניר, ששטייף תשלם מכיסה בגין פרסומים שלא שודרו בגלי צה"ל? לפרקליטות הפתרונים.

נכון למועד כתיבת שורות אלו, בפרקליטות המדינה ובגלי צה"ל לא השיבו לשאלות האגודה לזכות הציבור לדעת: מי קיבל את ההחלטה לייצוג שטייף? מי קיבל את ההחלטה לשלם מכספי משלם המיסים את הפיצויים לזהבי? מה המקור התקציבי למימון הפיצויים? וחשוב מכול: מה הצעדים שננקטים כדי לוודא שמקרים כאלה לא יישנו?

מי שכן ענה לפניית זכות הציבור לדעת הוא יו"ר תאגיד השידור הישראלי, גיל עומר. לטענתו, מכיוון שמדובר בגלי צה"ל ולא בתחנת רדיו של התאגיד, הסמכות לא בידיו. אלא שבסעיף 88 לחוק תאגיד השידור הישראלי נאמר במפורש אחרת: "למועצה יהיו, לגבי גלי צה"ל, בכל הנוגע לתוכניותיו שאינן תוכניות צבאיות, אותן הסמכויות שיש לה לגבי שידורי תאגיד השידור הציבורי, והיא תמלא לגבי תוכניות כאמור את אותם התפקידים".

פרשת שטייף מביאה את מימון השידור הציבורי לרמות אבסורדיות שבהן משלם המיסים משלם מכספו על ייצוג משפטי ופיצויים בגין פרסומים שנעשו שלא בתום לב על ידי עיתונאית בכלי תקשורת פרטיים וברשתות החברתיות. זה אבסורד שצריך להיגמר בהקדם.

הכותב הוא מנכ"ל האגודה לזכות הציבור לדעת