'משפחה – מפעל חיים'
'משפחה – מפעל חיים'בעריכת הרב חיים ברנסון ובהוצאת ידיעות ספרים

אין להכחיש שמוסד הנישואין המסורתי לא רק שוקע, אלא ממש קורס ומתנפץ, ולא רק בתרבות המערבית אלא גם בישראל.

המשפחה המסורתית כפי שהכרנו הולכת ומאבדת את מקומה לטובת כל מיני תופעות סוציולוגיות וערכיות, שונות ובעיקר משונות, שרק מכבסת מילים היא לקרוא להן משפחה

מי שמוסד המשפחה, לפחות בישראל, חשוב לו – ולא ניכנס כרגע להסברת חשיבותו וחיוניותו – איננו יכול שלא להזדעזע מעצם החורבן. האיום האסטרטגי שמציב תהליך זה על קיומו של עם ישראל, גדול עשרת מונים מאלה שמציבים לו איראן, דאעש, החמאס והרשות הפלשתינית גם יחד. התמודדות יסודית עם משבר זה היא אם כן צו השעה.

כוחות פוליטיים וציבוריים רבים ורבי עוצמה פועלים היום על מנת להביא לחורבן התא המשפחתי המסורתי בישראל. כדי להתמודד מולם יש להבין שממש כמו בנושא הכפירה המודרנית, כך גם בנושא דידן מדובר בהתפתחות תרבותית-תודעתית-מוסרית עמוקה ומושרשת, שיסודה אידאי ולא פוליטי.

אם נלמד היטב את דרך התמודדותו של הרב קוק עם תופעת הכפירה המודרנית, עם משבר האמונה, נוכל גם להבין את משבר ערכי המשפחה, לפענח את משמעותו ולגלות את פתרונו. בניגוד לכל שאר חכמי ישראל בדורו, שראו רק את הצד השלילי שבכפירה, הבין הרב קוק שלתופעה נרחבת שכזו חייבת להיות נקודת אמת. כל עוד לא נברר ונלמד אותה – תמשיך הכפירה להתפשט. רק אם נבין את הרקע לכפירה ונודה באמיתוּת ביקורתה על עולם האמונה – במקום שאמת כזאת קיימת – נוכל להתמודד עמה בהצלחה.

זעקת האותנטיות

במסגרת הביקורת של העולם המודרני על העולם הדתי-מסורתי שקדם לו, הוא הותיר את מוסד המשפחה על כנו. האידיאל האנושי שעיצב עולם הנאורות היה אידיאל של אדם רציונלי, אחראי, משכיל, מוסרי, מתפרנס בכבוד, בוגר, יוזם ואיש משפחה. ביקורת האמונה לא שללה את מוסד הנישואין, היא רק הפקיעה ממנו את הבסיס האמוני, את קדושתו, והפכה אותו לחולין.

בעולם המסורתי שקדם לעידן המודרני, בנוסף לעיגונו בקודש, מוסד הנישואין נתן מענה גם לשלל צרכים נוספים אשר ביססו את קיומו, תחזקו אותו ותמכו בו. היה בו כמובן צורך גופני ביולוגי בסיסי, כמסגרת חיונית לגידול הדור הבא והן באשר לסיפוק הצרכים המיניים של בני הזוג, הוא מילא צורך כלכלי, היה לו גם תפקיד חברתי מובהק, הן בהשתלבות בני הזוג בחברה שמסביבם והן לקיום החברה עצמה, ועוד כהנה וכהנה פונקציות.

בישראל היה התא המשפחתי מאז ומתמיד אבן יסוד בבניין האומה. רגש האהבה, שנחשב בימינו כבסיס הראשוני והטבעי של מוסד הנישואין, לא היה בעולם המסורתי הסיבה לנישואין אלא תוצאתם. יסוד הקדושה והאמונה, ברית הקודש, היו נשמתו של מוסד הנישואין. שאר הפונקציות הבסיסיות שמילא היו גופו.

בעולם המודרני, שבו הופקעה הקדושה מחיי הנישואין, נותרו כל הפונקציות הללו על כנן. משמעות הדבר היא שמעצם הגדרתו הפך מוסד הנישואין להסדר חברתי, כלכלי, פרקטי ותועלתני. גוף ללא נשמה. אנשים חיו במסגרתו תוך בחינה מתמדת של רווח והפסד, עלות ותועלת. הוא התבסס על נורמות חברתיות, תקינות פוליטית, לחץ חברתי וכדומה.

עם הזמן בסיסו הרגשי של מוסד הנישואין החילוני, האהבה בין בני הזוג, התגלה כזמני, ארעי ונתון לעליות ובעיקר למורדות – לא בסיס מוצלח מדי לחיי משפחה יציבים. יותר ויותר אנשים ונשים חשו בשקר שהם עושים בנפשם בהתחייבותם לבני או בנות זוגם, וראו במוסד הנישואין מחסום המונע אותם מלמלא את צרכיהם, חלומותיהם, ייעודיהם – כל שכן את תאוותיהם, דמיונותיהם וגחמותיהם.

מוסד הנישואין, שכבר בתקופת המסורת והדת לא היה בדיוק אידיאלי – שכן האמונה עצמה הלכה והתנוונה – התגלה בעידן המודרני כבית כלא שבו אזוקה האנושות מאלף ואחת סיבות טובות מלבד הסיבה האמיתית, שאותה היא כלל לא ידעה.

חורבן מוסד הנישואין בעולם המערבי ובישראל הוא במובן מסוים זעקתו האותנטית של האדם המודרני הכבול בהסדרים חברתיים שמשמעותם לא מובנת לו. גם אם אין בידו להעמיד להם תחליף הגיוני, הוא כבר איננו יכול לשאת את מחירם. תודעת זמננו, הפוסט-מודרניות, היא מסקנתה האחרונה של המודרניות – חשיפת העדר הבסיס הרציונלי של האחרונה. במסגרת הביקורת הפוסט-מודרנית נחשפה העובדה שלמבנים הרעיוניים והחברתיים של העולם המודרני אין בסיס בר קיימא. כך באשר לאמת המדעית, לאמת המוסרית, לאמת ההיסטורית, לרציונליות עצמה, ללאומיות ועוד ועוד, וכן – גם למוסד המשפחה.

בדיוק כפי שקרסה האמונה, קרס בהמשך מוסד הנישואין. מה שעשתה הכפירה המודרנית לאמונה המנוונת של עולם המסורת – עשתה הביקורת הפוסט-מודרנית למוסד הנישואין המנוון של העולם המודרני.

אך "האמון המשפחתי הוא תולדה והמשכה קווית מאותה האמונה הגדולה", כותב הרב קוק. בלי קבלת עול מלכות שמיים – הכרת האדם את מקומו המוגבל בבריאה ואת שליחותו ותכליתו בחיים – לא ייכון דבר. האחריות, הבגרות, האיפוק, ההתמסרות, קבלת העול, כיבוש היצר, כובד הראש ועוד מידות טובות רבות הן תנאי הכרחי לכל עשייה ולכל מערכת יחסים אנושית, כמו גם לבניין התא המשפחתי. זוהי אבן השתייה. כשהיא קיימת היא שער לשמיים, מפתח וכלי להכלת כל אורות האהבה, האידיאלים הגדולים וברכת אין קץ.

בדיוק כפי שחורבן האמונה על ידי הכפירה איננו אלא טיהורה – ותהליך התשובה והחזרה לזהות היהודית בדורנו יוכיחו – כך גם התהליך המבהיל של חורבן התא המשפחתי בישראל איננו אלא טיהורו.

ככה לא בונים אומה

שני התהליכים הללו של חורבן האמונה והנישואין – שני צידיו של אותו מטבע – הם תהליכים חיוניים, אפילו הכרחיים במובן מסוים, ויש להם מקום ייחודי וערך מוסף בתהליך התחייה של עם ישראל בארצו. המשברים, הייסורים, הסבל והצרות שאנחנו מביאים על עצמנו בעולמנו העכשווי הם אומנם תשלום נורא תמורת טיהור מושגי האמונה והנישואין, אך אין מנוס מהם.

האמונה, וכמוה גם מוסד הנישואין, חייבים להיטהר ולחזור ולהשתרש בתוכנם המקורי על מנת לבוא למדרגת החיים הראויה להם בעידן התחייה בארץ ישראל. הישרדות בגלות תיתכן גם באמונה של קטנות ובחיי נישואין שאינם אידיאליים – אבל לא הגאולה. ככה לא בונים אומה. גאולה מחייבת גדלות, טהרה, אידיאליות, שורשיות ומקוריות.

משבר מוסד הנישואין בישראל הוא אם כן ירידה לצורך עלייה, משבר שהוא לידה, השתחררות האומה מהווית נישואין חיצוניים, כובלים, מעמידי פנים ומבוססי אינטרסים זרים, על מנת לחדש את ברית הנישואין ממקורה, בתוכן ובמשמעות שעיצבו לה אבותינו.

בסוף התהליך תקלף המתירנות את כל קליפות הניוון של מוסד הנישואין – אבל בנקודת האמת האמונית היא לא תוכל לפגוע. אם ברית הנישואין היא תנאי הכרחי לקיום האדם ולמילוי ייעודו, אם היא אכן נשמת חייו ואמיתו הנצחית, היא לא תנוצח על ידי ההפקרות אלא רק תטוהר על ידה. עתיד מוסד המשפחה בישראל עוד לפניו, והוא עוד יופיע במלוא תפארתו וטהרתו בברית קודש אידיאלית.

הבנת עומק משבר הנישואין איננה אמורה לבטל כהוא זה את הצורך להיאבק בנחישות בכל הגורמים שמנסים לחבל בנצח ישראל באמצעות חיסול ברית הנישואין הישראלית. להפך, היא אמורה להוסיף כוח, נחישות, משמעות ועוצמת אמונה למאבק, אבל היא גם אמורה לאפשר לו להיערך בביטחון, בשקט נפשי, ביישוב הדעת, באורך רוח ובאמונת ניצחון מובטח.

התיקון למשבר יבוא אומנם גם בכל דרכי המאבק האינטלקטואלי, הציבורי והפוליטי המוכרות, אבל עיקרו, כמובן, בדוגמה האישית. כשנלמד, נבין, נפנים ונחיה את אידיאל ברית הנישואין הישראלית, כל אחד ואחת מאיתנו לפי מידותיו ויכולותיו, נקרין מדרגת חיים מתוקנת ואידיאלית זו לעם ישראל כולו, וממנו – גם לאנושות כולה. נתקן עולם במלכות ש-די.

מאמרו של מוטי קרפל הוא חלק מהספר 'משפחה – מפעל חיים', 88 מאמרים על ערכי המשפחה בעריכת הרב חיים ברנסון ובהוצאת ידיעות ספרים

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת [email protected]

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיישלחו)