הרפתקה בצלחת – סיפור לילדים

דביר התכרבל על הספה ופתח בהנאה את הספר החדש שהביא מהספרייה, 'הרפתקאות הנסיך פריזנו השני'.

אסתי רמתי , י"ז בסיון תשע"ט

הרפתקה בצלחת
הרפתקה בצלחת
איור: עדי דוד

לא עבר זמן רב, ודביר שקע בעולם אחר: הוא היה אי שם בממלכת קירטניה, ביער אפל ומפחיד. שלג ירד, והנסיך פריזנו הגיבור היה מוקף עדת זאבים רעבים... מנהיג הלהקה השמיע יללה נוראית, ובדיוק אז, יללה אחרת הפרה את הדממה.

"דביר!!! כבר קראתי לך שלוש פעמים!!!" נשמע קולה של אמא, ממש מעליו. הוא הרים את ראשו והביט בה במבט מתנצל. "שקוע בספר?" חייכה אמא, "טוב, אין לי בעיה עם זה - חוץ מהעובדה שהגיע הזמן לאכול ארוחת ערב. בוא, תמשיך לקרוא אחר כך".

בצער רב וביגון קודר השאיר דביר את הספר על הספה וניגש למטבח. "מה תאכל?" שאלה אמא, "חוץ מלחם עם גבינה ומלפפון? אולי ביצה קשה? אבוקדו? טחינה?"

"שום דבר, תודה", אמר דביר ונטל ידיים. הוא התיישב ליד שולחן המטבח והתחיל לאכול במהירות את פרוסת הלחם שלו. "רוצה לחזור לספר שלך...?" שאלה אמא, והוא הנהן. "אולי תספר לי על מה הוא מדבר?" היא התעניינה. דביר התחיל לספר לה על ההרפתקאות של הנסיך פריזנו אמיץ הלב, שמצליח להתגבר על כל מכשול בדרך לאבן הקסמים שתשחרר את הממלכה משליטתו של הקוסם הרשע מקו. דביר אהב לספר לאמא על הספרים שהוא קרא - היא באמת הקשיבה, ולפעמים היא אפילו העירה כל מיני הערות מחכימות.

"זה נשמע מעניין", היא אמרה כשהוא סיים. "אתה בטוח שאתה לא רוצה חביתה, או קולרבי, או פלפל? אולי קצת גבינה צהובה, או עוד פרוסה עם חומוס?"

"לא, אמא, את יודעת שאני לא אוהב את כל הדברים האלה!" אמר דביר קצת בחוסר סבלנות.

"האמת היא שאני לא יודעת", אמרה אמא, "אני לא זוכרת שטעמת את המאכלים האלה בכלל. מאז שאני זוכרת אותך, כל מה שאתה אוכל זה גבינה לבנה ומלפפון".

"לא בא לי לטעום", אמר דביר, "המאכלים האלה מוזרים וחדשים ואני לא רגיל אליהם".

בערב נכנסה הביתה רעות, אחותו הגדולה של דביר, וניגשה לאחיה. "היי תולעוני", היא צחקה עליו, "שוב קורא? תַראה! אה, זה הספר על הנסיך פריזנו! וויי, אני עוד זוכרת שקראתי את זה. ספר מדהים! איך נלחצתי מהקטע עם הזאבים... טוב, אני לא אפריע לך. אני הולכת להכין לעצמי צ'יפס עם ביצת עין. הייתי אצל גלית עכשיו וזה מה שהם אכלו לצהריים, מגניב ממש".

"צ'יפס עם ביצת עין? איכס, נשמע נורא", אמר דביר, "אני לא מבין איך יש לך אומץ לאכול את כל הדברים המוזרים האלה".

"ואני לא מבינה איך אתה כזה פחדן!" השיבה רעות במהירות. "כל היום אתה קורא סיפורי הרפתקאות, ככה שבטח יש בך משהו שהיה רוצה להיות הרפתקן, אבל בחיים לא היית מחזיק מעמד בהרפתקה של הנסיך פריזנו! היית הולך שני צעדים לתוך היער, וברגע שהיו נגמרים לך המלפפונים והגבינה היית רץ הביתה. איפה התעוזה שלך, תגיד לי?"

דביר צחק, אבל משהו במה שרעות אמרה קצת הציק לו. הוא ניסה להתעלם ולהתרכז בספר, אבל הריחות שעלו מהמטבח הסיחו את דעתו. בסופו של דבר הוא קם בנחישות ונכנס למטבח. למול עיניה המשתאות של רעות הוא לקח את אחד הצ'יפסים, טבל אותו בחלמון הביצה ובהיסוס מה הכניס אותו לפה. "דווקא טעים!" הוא אמר בפליאה אחרי שלעס ובלע בזהירות. "יאללה, רוצה לארגן לי הרפתקה בצלחת?"