כאשר בגר התגייס לגולני, ונפצע בפעילות מבצעית במהלך שירותו. הוא שכב כשנתיים בבית רפואה ובמחלקת שיקום עם שברים קשים. לאחר מכן חזר לשרת בקבע כאחראי מרפאה בגולני.
במהלך השנים היה נשוי פעמיים ונולדו לו ארבעה ילדים - צחי, ניר, אורטל ועופר.
דניאל לא היה אדם דתי, אבל היה קשור מאוד למסורת והגה בתנ"ך יומם וליל. כאשר ילדיו ביקשו את עזרתו בלימודי התנ"ך, הוא הכיר ממש כל פסוק. כמו כן היה בעל חוש לציור וסייע לילדיו בעת לימודיהם.
דניאל עסק למחייתו בצילום, ולאחר מכן עבר לתחום הבנייה. מאוחר יותר היו לו חנות לחומרי בניין, מינימרקט וחנות ירקות. בכל מה שעשה הצליח ופרנס את משפחתו בכבוד.
בשלב מסוים נקלע למצוקה כספית, וכתוצאה מכך איבד את כל נכסיו, כולל עסקיו וביתו, מה שהוביל לגירושיו מאשתו השנייה.
הלחץ הנפשי מהמשבר גרם לו לחלות בסוכרת. כאשר החמירה מחלתו עבר אירוע לבבי, וכשאושפז בבית הרפואה בנהריה לקה גם באירוע מוחי.
ואז, חזה בתרדמתו את דמויות כל גדולי התנ"ך וסיפוריהם. כאשר פקח את עיניו ביקש מהאחות דף ועט והחל לצייר מה שראה בחזיונו. לפתע הרגיש שברצונו להמחיש את סיפורי התנ"ך.
כאשר השתחרר מבית הרפואה התגורר דניאל בדירה שכורה צנועה במרחק כמאה מטרים מהים. הוא החל ללקט אבנים מחוף הים, ואסף מהטבע כל דבר שנראה לו כי יוכל להתאים ליצירתו הראשונה - תיבת נח. בעודו עובד על יצירתו התקשר לילדיו וסיפר להם על כך בהתלהבות.
צחי הגיע וראה את סיפור תיבת נח בתלת מימד צבעוני ומרהיב.
"אבא, איך עשית את זה?!" נדהם הבן.
"אספתי אבן ועוד אבן ועוד אבן..." אמר האב.
דניאל החליט להנציח סיפורי תנ"ך נוספים, והחל לעבוד במרץ עצום, יומם וליל. הוא הוכר כנכה ולא עבד לפרנסתו. הסוכרת פגעה קשות בראייתו ובעצביו, והדבר ניכר בראשו ובידיו. כאשר עבר התקפי סוכרת, ילדיו התחננו בפניו שיאט את הקצב. האב הבטיח להם "רק עוד שבע יצירות", אבל לא היה מסוגל להפסיק. בכל כמה חודשים נוספה יצירה מדהימה לאוסף. ולאחר שלא היה מקום לשבת בבית, החל להניח את יצירותיו על מדפים שהתקין בקיר.
פרט לאיור הראשון בבית הרפואה, מעולם לא הכין סקיצה ליצירה, ולתמיהת בני משפחתו הסביר: "אני מכיר את הסיפור מהתנ"ך ורואה את כל התמונה בראש".
הוא השתמש בחומרים טבעיים. כאשר עיצב את הלוויתן שבלע את יונה השתמש בעור של דג מיובש, וכאשר עיצב את חזון העצמות היבשות של יחזקאל דאג להשיג עצמות של עופות.
היו עבודות קטנות יחסית שלקחו לו חודשיים לבנותן, והעבודה הגדולה ביותר - בית המקדש השלישי על פי ספר יחזקאל עם ששת אלפים איש - ארכה כשנתיים.
כאשר הצטברו עבודות רבות, החלו לבקרו חבריו הרבים וכן אומנים, סופרים ומשוררים ואנשים נוספים ששמעו על יצירותיו. כולם התפעלו מאוד ונתנו לו כוח להמשיך.
דניאל לא הסכים להרוויח שקל אחד מיצירותיו, למרות שפעילותו עלתה כסף רב לבני משפחתו. הם תמכו בו בשמחה בהיווכחם שהוא פורח ומלא חיים בעת שיצר.
בגיל 60 התגלתה אצלו מחלת הסרטן. באותם ימים, לאחר שסיים כמאה יצירות, נשאל לאיזו יצירה הוא קשור ביותר וענה: "לדמותו של איוב השוכב על מיטת חוליו..."
דניאל עבר תקופה קשה עם טיפולים כימותרפיים, כאשר כל העת עמדה לצידו ענת, בת זוגו באותן שנים. כאשר לא היה מסוגל ללכת, קרוביו רכשו בעבורו קלנועית. למרות החולי לא ויתר לרגע על המשך היצירה.
בטיפול הכימותרפי האחרון דניאל הרגיש כאב בחזהו, ולאחר יומיים של סבל הגיע לבית הרפואה אך מצבו המשיך להתדרדר.
בליל שבת, בט' בכסלו תשע"ז, בשעה שמונה בערב עצם דניאל את עיניו לעולמים.
שבוע לאחר השבעה דניאל נגלה לבנו צחי בחלום וכעס עליו: "למה לקח לך זמן רב לבוא אליי?" והוסיף לשאול: "מה יהיה עם היצירות שלי? אתה לא יכול להשאיר אותן כך סגורות בבית!"
צחי התעורר בבהלה, התקשר לאחיו ושיתף אותם בחלום ויחד הם ניסו לטכס עצה היכן להציג את יצירות התנ"ך שהותיר אביהם. אחרי שהחלו לטפל בכך במרץ, שוב חלם צחי חלום, והפעם אביו נראה מרוצה ומאושר.
כשנה לאחר הפטירה משפחתו פתחה תערוכה לזכרו של דניאל במוזיאון גוש קטיף בירושלים, ששמח להציג כעשרים מתוך מאה מיצירותיו ולהעניק לציבור חלון הצצה למפעל חייו המופלא של דניאל אביטל ז"ל.
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: orchozer@gmail.com