ניצב בצד של שופטי בית המשפט העליון. עו"ד אבי חימי
ניצב בצד של שופטי בית המשפט העליון. עו"ד אבי חימיצילום: פלאש 90

ניצחונו של עו"ד אבי חימי בבחירות לראשות לשכת עורכי הדין לא באמת מפתיע, אך אם להאמין לרטוריקה של חימי ערב הבחירות הוא מחייב הבנה שתם פרק ביחסי הימין והלשכה.

הצהרת הכוונות של חימי בנוגע לצד שהוא מתכוון לתפוס במאבק על עתיד מערכת המשפט הייתה ברורה. היוזמה לבחירת שופט בית המשפט העליון בדימוס יורם דנציגר כנציג הלשכה בוועדה לבחירת שופטים משמעותה אחת: התנגדות לכל רפורמה שתביא למעט יותר איזון בין הרשויות השונות. חימי התייצב כאן לצד המתנגדים לרפורמות התייצבות מוחלטת, ובכך למעשה חתם את הפרק של שיתוף הפעולה הפורה בין ראש הלשכה הקודם עו"ד אפי נוה ושרת המשפטים איילת שקד.

משמעות ניצחונו של חימי היא פשוטה: הגיעה העת לעשות מה שכבר היה צריך לעשות מזמן – לפרק את הלשכה מהכוח העודף שלה. שר המשפטים בממשלה הבאה צריך לסמן לו כשלב ראשון בדרך לכל רפורמה במערכת שני צעדים, הראשון דחוף יותר והשני דחוף פחות. הצעד הראשון הוא הוצאת נציגי לשכת עורכי הדין מהוועדה לבחירת שופטים והכנסת שני נציגים של המערכת הפוליטית במקומם. במקום שני נציגים מהכנסת, שני נציגים מהממשלה ושני נציגים של לשכת עורכי הדין – שלושה נציגים מהכנסת (אחד מהם מהאופוזיציה) ושלושה נציגים מהממשלה. צעד שני – הוצאת מבחני הסמכת עורכי הדין מידי הלשכה והעברתם לסמכות גורם ממשלתי שייקבע, כפי שקיים אצל רואי החשבון למשל. הלשכה יכולה להיות וולונטרית או לא וולונטרית, אבל לא יכול להיות שהיא תשב על שער הכניסה למקצוע. את שני הצעדים הללו אי אפשר כמובן לבצע כעת, כשהכנסת כבר פוזרה והממשלה היא ממשלת מעבר, אולם הם חייבים להיות משימות הפתיחה של שר המשפטים הבא.

דרושות בחירות

ביום שני השבוע יתכנס מרכז מפלגת האיחוד הלאומי לישיבה ראשונה לקראת הבחירות. בישיבה יתבקשו חברי המרכז לאשר שינוי חוקה בהוראת שעה, שלמעשה יבטל את הבחירות ליו"ר ולרשימה, ויקבע שהיו"ר והרשימה לכנסת ה-21 יהיו גם היו"ר והרשימה לכנסת ה-22. לכאורה יש היגיון בהצעה כזאת. לא לחינם מפלגות רבות וטובות החליטו שלא להיכנס הפעם למערכת של בחירות פנימיות. הליכוד, מפלגת העבודה באופן חלקי, הבית היהודי ואולי שכחתי כאן עוד מפלגה אחת או שתיים. הסיבה להחלטה הזאת במפלגות השונות מתחלקת בעצם לשתיים.

ראשית, הכנסת ה-21 היא כנסת כמעט פיקטיבית. היא אומנם התכנסה והושבעה, אבל לא התחילה לעבוד באופן שבו כנסות אמורות לעבוד. חודש בלבד אחרי הכינוס היא פיזרה את עצמה וכבר בשבוע הבא היא יוצאת לפגרת בחירות. לכן, כדי לתת לח"כים הזדמנות ליהנות מפירות התמודדותם על מקום ברשימה צריך לפחות לצלם את מצב הרשימה. בנוסף לכך, מערכת בחירות פנימית היא אולי חגיגה דמוקרטית אבל היא גם טראומה מפלגתית, מלחמת הכול בכול יקרה מאוד וקשה מאוד. אם אפשר לחסוך אחת כזאת, יהיו בהחלט לא מעטים שיחשבו שזה הדבר הנכון לעשות.

במקרה של האיחוד הלאומי שני הטעמים הללו הרבה פחות רלוונטיים, בגלל שמערכת הבחירות הפנימית מתנהלת בפורום מצומצם מאוד בהיקפו במונחים ישראליים. מרכז האיחוד הלאומי הוא גוף קטן שמונה פחות מ-150 חברים. רוב ה"קמפיין" בו מתנהל פשוט בשיחות טלפון ושיחות אחד על אחד. אין כאן קמפיין ארוך ויקר ולא איזו מערכת סוערת שגוררת את המפלגה כולה לסחרור קשה, אלא הליך פשוט שאפשר לבצע בתוך שבוע, גג שבועיים. מדובר במפלגה יציבה שלא ספגה זעזועים מיוחדים. מערכת בחירות פנימית לא תפגע בה בכלל.

מנגד, יש לפחות סיבה אחת טובה מאוד לבצע בחירות פנימיות, בעיקר במבט צופה פני הרכבתה של רשימת ימין מאוחדת לבחירות הקרובות. תוצאות הבחירות הפנימיות האחרונות באיחוד הלאומי היו מצוינות. היו"ר החדש שהתמנה השבוע לשר הוא בהחלט מה שהמפלגה זקוקה לו. ח"כ אופיר סופר הוא שליח ציבור מוביל, איש פריפריה בעל זיקה חברתית ואדם משכמו ומעלה. ואין צורך להכביר מילים על אורית סטרוק, ח"כית לשעבר שיכולותיה הציבוריות בכנסת הן סוג של אגדה בקרב המצויים בתחום.

אולם בהיבט של הרכבת רשימה מאוחדת יש כאן בעיה קשה. היא הייתה קשה בבחירות האחרונות והיא תחריף בבחירות הקרובות - הייצוג הנשי של הציונות הדתית. פסיקתו הלא צודקת של בית המשפט העליון בעניין בן ארי ריככה בסופו של דבר את הבעיה בבחירות האחרונות, בכך שקידמה את עידית סילמן למקום החמישי, אך בבחירות הקרובות הבעיה צפויה להחריף עוד יותר בגלל שלאיחוד המדובר יצטרפו מן הסתם עוד גורמים פוליטיים שאצל אף אחד מהם אין במקום גבוה אישה ציונית דתית.

פתיחת ההתמודדות הפנימית באיחוד הלאומי תאפשר לפתור את הבעיה הזאת ולקדם את אורית סטרוק למקום השני ברשימת במפלגה, מיד לאחר היו"ר סמוטריץ'. לא מדובר כמובן בשום אופן בהבעת אי אמון באופיר סופר. מדובר כאמור בשליח ציבור ראוי מאין כמוהו שיש בהחלט לקוות שימשיך לכהן כח"כ גם בכנסת הבאה, מהמקום השלישי, אם לא מיד בהשבעה החגיגית אז בעקבות יישום חוק נורבגי כזה או אחר. מדובר בהבנה נכונה של המצב הפוליטי ובתגובה ראויה לסיטואציה שהולכת ונוצרת לפני שהדברים יהיו בלתי ניתנים לתיקון.

לא צריך הרבה מדי כדי לפתור את הבעיה הזאת. נכון, הנהגת המפלגה באמת עומדת מאחורי הצעת הוראת השעה שתמנע את ההתמודדות. אולם תיקון חוקה בתקופת בחירות במרכז האיחוד הלאומי, גם בהוראת שעה, דורש רוב של 75 אחוזים. לא צריך רוב נגד מניעת ההתמודדות. צריך רק 26 אחוזים אמיצים שמבינים את הסיטואציה ומוכנים לעשות מעשה. אם 26 האחוזים הללו יימצאו זה יהיה צעד חשוב מאוד לקראת המערכה הגדולה באמת, הבחירות עצמן שייערכו כידוע בספטמבר. זה הזמן לאפשר תיקון היכן שהוא נדרש, כדי שבהמשך לא יהיה צער על מה שכבר לא ניתן לעשות.

הדגל של חיות

זוכרים את פסק דין "הדירה והבגידה" שעורר סערה גדולה לפני קצת יותר מחצי שנה? אז תתחילו לשכוח, כי נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות אישרה לקיים דיון נוסף בתיק, בהרכב של תשעה שופטים, שייערך אי שם במחצית הראשונה של 2020.

פסק הדין, שגרר כזכור ביקורת ציבורית מארגוני נשים וחברות כנסת, עסק בחלוקת נכסים בין בני זוג שהתגרשו. מדובר היה בדירת מגורים שנבנתה בעסקת קומבינציה על מגרש שהיה בבעלותו של הבעל עוד לפני הנישואין, ואשר לא הושקעו בבנייתה כספים משותפים של בני הזוג. האישה טענה כי היא זכאית לחלק מהדירה מתוקף כוונת השיתוף של הצדדים, ואילו הבעל טען כי מאחר שהתברר כי האישה בגדה בו לא קיימת כוונת שיתוף, והדירה שייכת לו.

בתי הדין הרבניים קיבלו את עמדת הבעל, וגם עתירתה של האישה שהוגשה לבג"ץ נדחתה ברוב דעותיהם של השופטים שטיין ומינץ נגד דעתו החולקת של השופט עמית. שטיין ומינץ קבעו כי עצם הבגידה אומנם איננה עילה לשלול מהאישה את זכויותיה, אולם היא משפיעה על כוונתו של הבעל לשתף אותה בנכסיו. השופט עמית טען מנגד כי הפסיקה מנוגדת לכלל שלפיו בגידה איננה עילה לשלילת זכויותיו של בן זוג בהליך גירושין.

ומכאן לשלב ההימורים. מרגע שחיות החליטה לעשות מהסיפור הזה תיק דגל, התוצאה כבר נכתבה מראש. פסק הדין יתהפך בדיון הנוסף ודעתו של השופט עמית תתקבל. ואם נוסיף גם הימור על התפלגות הדעות: זה כנראה ייגמר בשישה שופטים שיתמכו בגישת השופט עמית לעומת שלושה שיתנגדו לה.

***הפינה הכלכלית****

בעיה למשתכן

הגירעון התקציבי העצום שישראל נקלעה אליו בשנת התקציב 2019 מסיט את המבט מסוגיות אחרות, משמעותיות לא פחות, הנוגעות לתפקודו של משרד האוצר בימים אלו. אחד הפרויקטים הכי משמעותיים של האוצר בקדנציית כחלון היה מחיר למשתכן. הרעיון פשוט: דירות בזול לזוגות צעירים. אולם הרצון המובן לצאת לדרך מהר ובלי לקחת בחשבון את כלל ההשלכות, מביא לכך שרק בחלוף הזמן התמונה כולה מתבהרת.

מי ששם השבוע זרקור על שתי פינות שכאלו הוא ראש עיריית לוד, יאיר רביבו. ראש העיר פנה לשר האוצר משה כחלון בדרישה לערוך הגרלות במסגרת תוכנית מחיר למשתכן בעירו רק לדירות בפרויקטים שכבר ניתן בהם היתר בנייה. על פי הפרסום באתר גלובס רביבו דרש גם שהדירות יוגרלו רק בין משתתפים שיתחייבו להתגורר בדירות שרכשו למשך תקופה מסוימת.

צריך לומר שרביבו הוא שחקן מאוד משמעותי במגרש הזה, והוא גם מכיר היטב את לקחי הגל הראשון של הגרלות מחיר למשתכן. בחודשים הקרובים ישווקו בעיר לוד אלפי יחידות דיור בשכונות החדשות בעיר, שיוקמו על חלק מאדמות המושבים בן שמן וניר צבי שסופחו ללוד. מחצית מהשיווקים יהיו במסגרת מחיר למשתכן. כמו כן שווקו בעיר עד היום במסגרת הגלים הראשונים של מחיר למשתכן מאות דירות על קרקעות שהיו שייכות בעבר למושב אחיסמך.

המכרז הראשון על הקרקעות החדשות, המיועד ל-1,082 יחידות דיור, מתקיים בימים אלה, ומועד הגשת הצעות היזמים על הקרקע אמור להיות עד ל-1 ביולי. אולם דרישותיו של רביבו מכחלון עשויות לעכב את ההליכים. רביבו הסביר את הדרישה לעכב את ההגרלות עד להוצאת ההיתרים בסיטואציה הבעייתית שנוצרת מול גורמי התכנון ואותה כל מי שמצוי בנושא מכיר. "קיום ההגרלה טרם קבלת ההיתר מפעיל לחצים אדירים על הרשות המקומית מצד הזוכים בבקשות להנפקת היתר הבנייה טרם הבשלת התוכנית", ציין רביבו.

למעשה הוועדות המקומיות מוצאות את עצמן בין הפטיש לסדן. מצד אחד הקבלנים והרוכשים לוחצים לסיים את הוצאת ההיתרים מהר ככל האפשר, ומהצד השני הרגולציה על בנייה במסגרת מחיר למשתכן לא קלה יותר, והאחריות שקיימת על הרשות לא פחותה מאשר בכל תוכנית אחרת. אגב, היועץ המשפטי לממשלה המליץ דברים דומים בחוות דעת שכתב באחרונה, ואולם הדבר נראה בלתי אפשרי, שכן רוב צבר הדירות שהמדינה מייעדת למחיר למשתכן רחוק מקבלת היתרי בנייה.

הבעיה השנייה היא כמובן סוגיית המגורים והחשש שמרבית הניגשים להגרלות רואים בהן קודם כול הזדמנות כלכלית ולא אמצעי להגיע לדירת מגורים. התוצאה היא רכישה מסיבית של דירות שבפועל הן להשכרה, דבר בעל השלכות בעייתיות על המרקם העירוני. ספק אם יש לבעיה הזאת פתרון, אבל זה לא מפחית את הצורך בחשיפה שלה.

לתגובות: [email protected]