מפרי הארץ
מפרי הארץצילום: פלאש 90

חטא המרגלים הוא אחד החטאים המדוברים והמפורשנים ביותר בתורה, חטא שלאורך כל שנותיו של עם ישראל הוא משלם את מחירו, כך לימדונו רבותנו, אז מה מהותו של החטא הזה?

בחטא המרגלים יש מרד ויש בו גם בלבול. הרי אותו עם שזה עתה השתכנע שיש בארץ ענקים ואילו הוא לא יותר מעם של חגבים חסרי סיכוי לכבוש את עריו הבצורות של עם עז נפש, אותו עם אומר כעת 'ניתנה ראש ונשובה מצרימה'.

אם כן לא פחד הוא שהניע את העם לחטוא את חטא המרגלים, שהרי אם היו פוחדים לא היו חוטאים רגע לאחר מכן את חטא המרגלים, לא היו מעזים לצאת למסע לארץ ישראל ללא משה רבנו וללא קדושת השכינה.

אם כן, מעורבים כאן גם פחד, אך גם תעוזה ורצון לנצח את הענקים לבדם. אלו שתי התכונות ההפוכות המקננות בלב כולנו – בושה ותחושת נמיכות לעומת חוצפה ורצון לנצח. הבושה היא שמעצימה בנו דימויים שליליים בתוכנו ומחלישה אותנו, בעוד החוצפה שהיא 'מלכות ללא כתר' נותנת לאדם תחושה שהוא מלך בעוד הוא אינו באמת כזה.

השילוב של השתיים הללו מביא גם כיום לכך שרגע אחרי ניצחון גדול על צבאות ענק ועל כלכלות אדירות בתעוזה נדירה, אנחנו ממשיכים להתהלך בארצנו כאורחים ולתת יחס מעצים לסיפורם של האחרים, לנרטיב של האויב.

למה נבראו שתי המידות הללו יחיד? רבי נתן מברסלב אומר שאנחנו מעיזים במקום שראוי להתבייש ולהיפך. האיזון בין השתיים כרוך בהבנה של מה אנחנו, הבנה חשובה שאנחנו כלום, אנחנו אין מוחלט, ועם כל זאת בחר ה' דווקא בי והוא חפץ דווקא את מעשיי שלי, את האור שלי שאין כמותו בכל העולם ומהמקום הזה נובעת ה"חוצפה" לשנות את העולם. הרב קוק כותב שעלינו ללמוד להאיר בתוך החוצפה. אצל המרגלים היה בלבול בין השתיים הללו.

החוצפה הבריאה שבנו היא שנוטעת בנו את היכולת לשוב ולהתפלל שוב ושוב ושוב על אף שנדמה שתפילה ראשונה, שניה ושלישית לא נענתה, לקום מחדש, להאמין ולהתפלל כי יש בנו היכולת לחולל שינוי.