סדרת חינוך
סדרת חינוךצילום: צביקה מור

מחנך מתלונן על תלמיד בכיתה ד', ילד חמוד וחייכן, שמגיע לבית הספר אך לא לומד. כלומר, לא מבצע מטלות לימודיות בכיתה, לא מכין שיעורי בית ולומד מעט מאד למבחנים.

בהפסקות, יש לו מקרים רבים של אלימות גבולית והצקות, במיוחד כלפי תלמידים צעירים. בית הספר יזם מספר התערבויות שלא יצרו שינוי בר קיימא. בפגישה השלישית עם ההורים, בית הספר "הרים ידיים" ושלח את ההורים לאבחון ולחשיבה על טיפול תרופתי בהפרעת קשב.

לשאלת ההורים, ענה המחנך, שיש לו 25 תלמידים בכיתה ולא יכול לעסוק אתו כל היום. המנהל טוען שהמורים זקוקים להפסקות ולא יכולים לשהות אתו בחוץ במהלך ההפסקות כדי למנוע בעיות.

אם אתם אנשי הוראה, אני מניח שהמקרה הזה לא זר לכם. בהחלט ייתכן שבכל כיתה יש לפחות תלמיד אחד כזה במינון ועוצמה שונים, שהמערכת לא יודעת מה לעשות איתו.

בישיבה הפדגוגית שהתקיימה בנוכחות ההורים, המחנך, היועצת והמנהל הצעתי, שלפני שניגש לדבר על אבחון ותרופות, ננסה למשמע את הילד בקשר לחובותיו הבסיסיות כתלמיד. ואז שאלתי את השאלות הבאות:

1. כיצד נתפס התלמיד בבית הספר בעיני המורים? מהו הדימוי שלו בעיניהם? איזה שם יצא לו בבית הספר?

ההנחה היא שההתייחסות של המורים כלפי הילד נקבעת בעיקר מתוך העמדות שלהם כלפיו ולא מתוך התנהגותו. אם הצוות רואה את התלמיד כ"בעייתי" וכ"בלגניסט" – התגובות שלהם כלפיו נגזרות מההגדרה הזו. נקודה זו מאפשרת לצוות להבין שמבחינה מסוימת הם היו שותפים פעילים ביצירת הבעיה, ומפתח גדול לפתרון נמצא אצלם ביד.

2. מה טיב מערכת היחסים בין המחנך לתלמיד? האם קיימים ביניהם כבוד, ידידות והקשבה?

במיוחד כשתלמיד מגיע למקום התנהגותי נמוך, יש הכרח לחזור לבסיס של הקשר ולעבור מעימות לעמידה בצד אחד עם ידידות טובה ואינטרס משותף. כשהמבוגר בעימות עם הילד והתלמיד – לא יכול להתרחש תהליך חינוכי. החינוך הוא מפגש בין נפשות ומערכת יחסים לכל דבר.

3. האם גם בבית הילד לא ממושמע ברמת הבסיס? (אין זמנים, רוטינות וקיום חובות פשוטות) ומה ההורים עושים (או לא) כדי לבסס את המשמעת?

יש לבדוק האם הבעיה מקומית או רוחבית. אם הילד לא ממושמע בהגדרה, נוכל לראות את זה בשני המקומות. איני מאמין שיש ילד שלא מסוגל להיות ממושמע. מצאתי שגם ילדים שאובחנו עם ODD (Oppositional Defiant Disorder) – הפרעת התנגדות מתריסה, מסוגלים להיות ממושמעים עם מבוגרים מסוימים ובהקשרים מסוימים. אם זו הנחת היסוד שלנו, אנחנו מוכנים להשקיע בבניית המשמעת של הילד. אם יש מבוגר שהילד והתלמיד ממושמעים אצלו, אפשר ללמוד ממנו איך הוא מייצר משמעת.

4. האם הילד אינו מתפקד בכלל מבחינה לימודית? האם יש מקצועות שבהם הוא מתפקד? אם כן, מי המורים שיודעים להפעיל אותו?כיצד הם עושים זאת?

המטרה כאן לקבל תמונה מלאה על מצבו, ולא להסתפק בדיווח של מורה, שניים או שלושה מורים. למצוא את המקום בו התלמיד מתפקד היטב ולחקור אותו. למצוא את נוסחת ההצלחה ולשכפל אותה למורים ומקצועות נוספים.

5. כמה זמן נמשכת ההתנהגות הנוכחית של התלמיד? מתי בדיוק החלה ואצל מי מהמורים? מה הייתה נקודת המפנה, הטריגר שגרם לתחילת ההתנהגות הנוכחית? כיצד בדיוק התנהג התלמיד קודם? מי היה המחנך? באילו שיטות ודרכים עבד איתו?

המשך הסעיף הקודם. המטרה ללמוד את הילד ולמצוא את הדרכים והשיטות שגורמות לו לתפקד היטב בכיתה.

6. אילו תוכניות התערבות נוסו בבית הספר? (שיחות אישיות, טבלאות התנהגות וכד') על ידי מי? למה דווקא אלו? כמה זמן נמשכה כל תכנית התערבות?

שינוי התנהגות הוא תוצאה של התמדה ועקביות. התערבות מקומית של שבוע אינה יכולה לייצר התנהגות חדשה בדרך כלל.

האם אנחנו מוכנים לקבל את העובדה שיש תלמידים שצריכים מאיתנו יותר?

יש תלמידים שיש לשים אליהם לב במיוחד, להכין אותם לקראת המשימה הבאה, לוודא שהם יודעים מה עושים עכשיו, ללוות אותם בהפסקות באינטראקציות החברתיות, לבדוק איתם מידי יום מה הלך טוב ומה לא ומה הלמידה למחר, לבדוק שהציוד שלו נמצא ומוכן, שהוא יודע מה צריך להביא מחר, לשבת איתו ללמידה נוספת כי לוקח לו זמן רב יותר לקלוט את התכנים.

"יש לי 25 תלמידים וזה לא שיעור פרטי" - בכל כיתה יש 3 תלמידים שצריכים השגחה צמודה יותר. זה הכל. אינך צריך להשגיח כל הזמן על כל 25 התלמידים. ואם יש מספר גדול יותר של תלמידים שצריכים אותך צמוד אליהם, אתה יכול מידי יום לבחור 3 שתתמקד בעיקר בהם וכך לכסות את כולם במשך השבוע.

"כאן זו לא כיתת חינוך מיוחד" – נכון, אך מי אמר שבכיתה רגילה לא צריך להקנות לתלמידים הרגלי למידה? חבל שקיבלת תלמיד בכיתה ד בלי הרגלי למידה בשיעור, אך אם גם אתה תשמור על המסורת, התלמיד יסיים את בית הספר ויתגלגל לחטיבת הביניים ללא הרגלי למידה.

"איני יכול להיות איתו בכל ההפסקות. גם אני זקוק להפסקה" – מסכים בהחלט. אינך צריך להיות איתו בכל ההפסקות, אך בהחלט תצטרך לתרום כמה הפסקות כדי לעזור לתלמיד בתהליך החברות שלו כי זה מה שהוא צריך. כדאי לדעת, שגם ליווי בשתי הפסקות שווה המון. השאלה הראשונה היא "מה טובת התלמיד?" והשניה היא "מה אני יכול לעשות בקשר לזה?" כאן הכלל הוא ש"מעט יכול להיות הרבה".

תלמידים אלו נופלים בין הכיסאות כי לא עושים איתם עבודה עקבית ולא מכניסים אותם להרגלים. אם יצרת קשר טוב עם התלמיד ואתה דורש ממנו בכל שיעור לעשות משהו מהמשימה שניתנה ואתה עומד על כך יום יום במשך מספר שבועות – זה יהפוך להרגל כלומר, לתלמיד לא תהיה יותר התנגדות לזה, בדיוק כמו שאין לו בעיה להתלבש, לשרוך את שרוכי הנעליים ולצחצח שיניים.