לא לחזור על הטעות של אירופה. הפגנת ילדי העובדים הזרים
לא לחזור על הטעות של אירופה. הפגנת ילדי העובדים הזריםצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

פעם אחר פעם סוגיות הגירה תופסות את סדר היום הציבורי בישראל, והפעם אלה הם ילדי העובדות הזרות הפיליפיניות, שאמורים לעזוב את הארץ ב-15 ביולי. התאריך הזה נולד בעקבות פשרה עם האימהות של אותם ילדים שנעצרו במהלך השנה האחרונה, לאחר שכבר שנים ארוכות הן עובדות בארץ ללא אשרת עבודה.

"הילדים שאמורים לעזוב הם ילדים לאימהות שנתפסו במהלך השנה האחרונה כשהן לא חוקיות בארץ על ידי רשות האוכלוסין וההגירה, והוצעו להן שתי אופציות", אומר יונתן יעקובוביץ', מנכ"ל המרכז למדיניות הגירה ישראלית. "האפשרות הראשונה הייתה לעזוב מיידית את הארץ, והשנייה הייתה התחייבות שהן עוזבות בסוף השנה אחרי סיום הלימודים, בלי לעשות קמפיינים וכל זה".

רוב האימהות אכן חתמו על התחייבות שבתום שנת הלימודים יעזבו את ישראל חזרה לארצות מוצאן, אצל רובן הכוונה לפיליפינים. אלא שעכשיו הן החלו במאבק לאפשר להן ולילדיהן להישאר בארץ. הטענות שעולות בקרב המצדדים בהישארותן מדברות על "נזק בלתי הפיך" לילדים, ועל כך שמדובר במעשה לא הומני. אחד הטיעונים המרכזיים הוא שאותם ילדים מעולם לא ביקרו בארצות המוצא, והם לא דוברים את השפה. אלא שהמציאות שונה משמעותית. "הילדים האלה חוזרים לאבות שלהם, ולרובם גם יש אחים אחרים שנמצאים בפיליפינים, או בכל מדינת מוצא אחרת", אומר יעקובוביץ'. "אז כשהם מפגינים על כך שלא יפרידו אותם מהחברים שלהם לכיתה, שספק אם הם יזכרו אותם בעוד עשור, הם למעשה דורשים להפריד את הילדים מהאבות שלהם. פרט לכך שהאימהות בוודאי מכירות את המדינה, וחלק מהילדים מדברים את השפה ברמה כזאת או אחרת. זה אפילו לא רילוקיישן שאנשים עושים מבחירה. כך שזאת בכלל לא דרמה, ומול הנושא האסטרטגי הזה, הקושי שיש לילדים לפרק זמן מאוד מוגבל פשוט בטל בשישים".

"הגיעו לפה אנשים באשרת עבודה חוקית, אבל אז הם הפרו אותה", אומרת ח"כ מאי גולן מהליכוד, תושבת דרום תל אביב ופעילה במאבק המסתננים. "זה נכון שיש מקרים שבאמת צריך להאריך את האשרה לתקופה ממושכת יותר, כאשר העובדים הזרים מועסקים אצל קשישים והם רוצים להמשיך ולטפל בקשיש כל עוד הוא זקוק לזה. המדינה מאשר את זה, בסך הכול הם מטפלים בסבים ובסבתות של כולנו וזה מאוד חשוב. אבל יחד עם זה, אותן נשים שהביאו בצורה לא חוקית ילד בארץ, וזה כתוב במפורש באשרת העבודה שלהן, צריכות לעזוב את המדינה, או לשלוח את הילד למשפחה שלו בארצות המוצא בזמן שהן ממשיכות לעבוד כאן. זה החוק, והוא לא נאכף".

למה החוק לא נאכף?

"בגלל כל מיני סיבות שבאמת אין בהן ממש. בהתחלה אומרים שהילדים נמצאים כרגע באמצע שנת לימודים ולא רוצים שהם יעזבו באמצע השנה. אחר כך אומרים שלא נכון להפריד בין אימהות לילדים שלהן, והם צריכים להישאר כאן עד לסיום החוזה של האמא. ואז אומרים שהם כבר חלק מהחברה הישראלית, ופעילי שמאל אומרים שהם יותר ישראלים מישראלים. זה פופוליזם מהזן הנמוך ביותר".

החשש הגדול הוא שאם מדינת ישראל לא תוציא כיום את הילדים משטחה, ייפתח הפתח לאזרוח של עשרות אלפי מסתננים בלתי חוקיים באמצעות מודל שנקרא ילדי עוגן. המשמעות היא שהעובדה שהילדים הובאו בניגוד לחוק תגרום להם ולהוריהם להישאר בארץ לצמיתות. "מדובר ב'בייבי ויזה' לכל דבר. זה לא הגיוני שמישהו עובר על החוק ומקבל פרס", אומרת גולן.

בדרך למדינת כל אזרחיה

מנגד, בצד השמאלי של המפה מנסים לעמעם את הבעיה בהישארותם של הילדים. "עושים דמוניזציה לאותם ילדים כאילו הם מאיימים על אופייה היהודי של מדינת ישראל", אומרת ח"כ מיכל רוזין ממרצ. "אני לא רואה את מושבת הפיליפינים שהגיעה להתיישב כאן בארץ. בפועל, מדינת ישראל היא מדינה עם רוב יהודי ברור. אני לא חוששת מ-40 אלף מבקשי מקלט שישנו את זה, ובטח לא מכמה מאות ילדים פיליפינים שיאיימו דמוגרפית על ישראל".

"החשש הוא באמת לא מהילדים הספציפיים האלה", אומרת גולן. "הם, אני בטוחה, ילדים נהדרים שהשתלבו בתוך החברה הישראלית. החשש הוא מה יקרה מחר ומחרתיים. זה הפתח למה שיקרה בעתיד. מדינת ישראל מאשרת עכשיו מכסות לעובדים זרים מכל העולם, לא רק מהפיליפינים אלא גם מאירופה ועוד. אם ניתן לילדים האלה להישאר, אנחנו נראה אותם מביאים את המשפחות שלהם בהזדמנות הראשונה שתהיה להם. זה באמת לא מתוך רוע, אלא מרצון לשפר את איכות חייהם. השימוש הציני בילדים הוא טריק עולמי של כל מי שרוצה לשנות את הצביון הלאומי של מדינתו".

כלומר, המטרה היא שמדינת ישראל תהפוך ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה?

"חד משמעית. שאף אחד לא יטעה, זאת לא שאלת פליטים. לגבי פליטים יש חוק בינלאומי שדורש לקבל אותם במדינות אחרות, והמסתננים מאפריקה רוכבים על התירוץ הזה, למרות שהם לא באמת פליטים. אבל שם התירוץ לפחות קיים. כאן גם זה לא. מדובר במהגרי עבודה שמשתכנים במדינות אחרות. זה קורה בכל העולם, ומספיק להעיף מבט לאירופה בשביל להבין את הבעיה. ערביי יו"ש קוראים לזה 'נשק הרחם', והם צודקים. הריבוי הטבעי הזה בעייתי. כבר כיום מדובר באלפי לידות של עובדים זרים, ובעתיד זה יוביל להתבוללות. זה אולי לא פופולרי לומר את זה, אבל יש לנו עם יהודי אחד, יש לנו מורשת אחת ודת אחת, ואני לא רוצה לאפשר את חילול קודשי ישראל בצורה כזאת בדור הבא. אני לא רוצה להעמיד אותנו בבעיה הזאת, אני רוצה לשמור על הצביון היהודי לדורות ארוכים. אנחנו מדינה קטנה ואין לנו עשרות מדינות כמו בעולם המוסלמי. הבעיה הזאת נמצאת כרגע מתחת לרדאר, אבל בעוד עשור בלבד היא תתפרץ ואנחנו נעמוד מול שוקת שבורה".

רוזין מכחישה שהמטרה היא להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה. "אני ציונית. אני מאמינה שמדינת ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי. זאת בדיוק הסיבה שאני מאמינה בהיפרדות מהפלשתינים בשביל שלא נהפוך למדינת כל אזרחיה. לנסות להפיל על השמאל שהרצון שלנו הוא למשוך לכיוון הזה, ולכן אנחנו מביאים פיליפינים וסודנים, הוא תלוש מהמציאות".

אז למה באמת הם צריכים להישאר כאן? הרי לא מדובר במבקשי מקלט, הפיליפינים אינה מדינה מוכת מלחמה או עוני חריף.

"אף אחד לא טוען שמדובר במבקשי מקלט. אין ספק שהפיליפינים זה הבית שלהם, ויש להם משפחה שם, ובסופו של יום האימהות והילדים יחזרו לארצות מוצאם. בסוף החוזה שלהם או כשהילדים יגיעו לגיל 18, המוקדם מביניהם. מה שאני לא מבינה הוא מה כל כך דחוף לנו לגרש אותם כרגע, כשהמעסיקים שלהם רוצים שהם יישארו בארץ, בשביל להביא בדלת מסתובבת מחליפים חדשים. זה לא רציונלי וגם לא אנושי לבקש מאמא להיפרד מהילד שלה ולשלוח אותו למדינה אחרת, גם אם זה לסבא ולסבתא או לאבא. אני יודעת שאני לא הייתי עומדת בזה, ויש לי בן זוג נפלא שבלעדיו לא הייתי יכולה לעשות את הקריירה שלי, אבל לא הייתי רוצה לחיות בלי הילדים שלי".

אבל על זה בדיוק הן חתמו כשהן הגיעו לארץ. הן ידעו שזה בדיוק מה שיקרה.

"זה נכון, אבל הדרישה הזאת לא הגיונית, וגם בג"ץ קבע שאי אפשר לבקש דבר כזה כי זה לא הומני. תחשוב על ישראלים שעושים רילוקיישן לחו"ל, ואז מבקשים מהם לא להיכנס להיריון או להתאהב, ואם זה קורה אז מציבים להם בחירה – או להפיל את הילד או ללכת הביתה".

אבל ברילוקיישן, בסוף אשרת העבודה צריך לחזור למדינת המוצא. על זה מדובר כאן. על נשים שסיימו את אשרת העבודה שלהן, והן אינן עובדות עם חוזה במקום אחר.

"זה נכון שאשרת העבודה שלהן הסתיימה, אבל זאת לא הסיבה המרכזית. יש בארץ יותר ממאה אלף עובדים זרים ללא רישיון, ולא שולחים את כולם החוצה. זה לא הסיפור כאן. הסיפור הוא העובדה שיש להן ילדים, והפחד הוא שהם ישתקעו פה ולכן שולחים אותם החוצה. אבל האם יש כאן תועלת לכלכלה הישראלית? בוודאי שלא. יש לנו מחסור חמור כל כך בעובדים זרים. ישראל זקוקה להם כמו אוויר לנשימה. בין אם זה בענפי הסיעוד, הבנייה והחקלאות, שכיום יש להם אישורים להעסיק עובדים זרים, ובין אם זה בענפי התיירות והמסעדנות שמשוועים לעובדים כאלה ואין להם אישור. אין ישראלים שמוכנים לעבוד בתחומים האלה, ואם נכפה על אותם עובדים זרים להיפרד מהמשפחות שלהם הם יפסיקו להגיע, ואז ניקלע לבעיה קשה במיוחד".

"זה טיעון שלא מתיישב עם המציאות", מגיב יעקובוביץ'. "הסיבה שיש בישראל מחסור בעובדים זרים היא לא חוסר ביקוש. יש ביקוש עצום, אלא שהמדינה לא מאשרת יותר. אותן נשים עם ילדים הגיעו לכאן בתחום הסיעוד, ואין להן הרבה אופציות. כיום הגירת עבודה ארעית כמעט לא קיימת במערב, ולכן התחרות היא עם ערב הסעודית, עם כל התנאים הנוראיים ובחמישית מהשכר. בנוסף לכך, מרבית המהגרים והמהגרות בסיעוד הם בלי ילדים, ויש עוד מיליונים בתור שישמחו להגיע".

מכמה מאות לעשרת אלפים ילדים

מה באמת הבעיה שהילדים יישארו פה עד סוף הרישיון של האימהות, או עד שיגיעו לגיל 18? בסופו של דבר הם יעזבו ולא ישתקעו כאן.

"כי כבר היינו בסרט הזה", אומר יעקובוביץ', "זאת לא הפעם הראשונה שיש החלטת ממשלה בנושא שלא מיושמת. אלא שעד היום כל פעם שדחו את ההחזרה היה מדובר בכמה מאות, והפעם מדובר בעשרת אלפים ילדים. אם הפעם מדינת ישראל תיכנע ולא תשלח אותם למדינות המוצא, יהיה כמעט בלתי אפשרי מבחינה משפטית לעשות את זה בהמשך. אין לנו את הפריבילגיה להכשיר קבוצה של כמה מאות ובזה לסיים את העניין. זה לא הסיפור. הסיבה שהיום יש עשרת אלפים ילדים היא שבפעמים הקודמות נכנענו. אם ייתנו לילדים האלה מעמד יהיו עשרות אלפי מהגרים שידרשו מעמד, ויהיה קשה מאוד למנוע מהם להשיג אותו. כבר כיום אחד מכל שמונה ילדים במערכת החינוך בתל אביב הוא ילד להורים זרים. הנתון הזה מראה שאנחנו נמצאים כרגע בצומת דרכים, ואם המדינה תיכנע ללחץ שמופעל עליה, מדיניות ההגירה תקרוס ואנחנו נמצא את עצמנו כמו אירופה. אולי אפילו במקום יותר גרוע, כי נקודת הפתיחה שלנו יותר בעייתית".

צומת הדרכים שעליו מדבר יעקובוביץ' הוא משבר ההגירה הגדול לאירופה בשנות השבעים, שבמובנים רבים עיצב את אירופה כפי שאנחנו מכירים אותה כיום. עיקר הבעיה נמצא כיום בגרמניה, שם מהגרי עבודה טורקים רבים היגרו למדינה באותן שנים, ונשארו שם למרות סיום האשרה. התוצאה היא שכיום כמעט שלושה מיליון טורקים גרים במדינה, ומהווים כ-3.5 אחוזים מכלל האוכלוסייה. כיום רק 75 אחוזים מאוכלוסיית גרמניה הם גרמנים, והמספר רק הולך ויורד עם השנים. "מדינת ישראל מסתכלת על מה שקורה באירופה ולכן מנסה להיתלות כמה שפחות בעובדים זרים, אבל יש תחומים שאין ברירה, ובהם צריך לאכוף את החוק. ברוב העולם הסכר נשבר ולא מצליחים לאכוף את חוקי ההגירה, והחברה הישראלית צריכה לא להגיע למצב שקורה באותן מדינות".

ברשות האוכלוסין וההגירה מנסים בימים האחרונים להדוף את ההאשמות והטענות שמופנות כנגדם, ובתגובתם הרשמית הם גם רמזו לדיסאינפורמציה נרחב שמושמע שוב ושוב: "מדובר באזרחיות זרות השוהות בישראל תקופה ארוכה מאוד, בניגוד לכל דין וללא כל מעמד מוסדר. בחלק מהמקרים, אם לא ברובם, אבות הילדים ממתינים להם במדינת המוצא לאחר ששבו לשם. העובדות האמורות נעצרו במהלך השנה בגין שהייה בלתי חוקית, ואולם מתוך התחשבות ורצון לבוא לקראתן, הוחלט כהחלטה עקרונית לאפשר לילדיהן לסיים את שנת הלימודים כראוי ושהאימהות תכבדנה את הסיכום, תצאנה מרצונן יחד עם ילדיהן ותחזורנה לביתם, ללא 'גירוש'. אנו מצרים על הניסיון הבלתי פוסק לנצל את ההחלטה המתחשבת לרעה".