חברת הכנסת פנינה תמנו שטה (כחול לבן) זועמת על התנהלות רשויות החוק בחקירת מותו של הנער סולומון טקה, בן העדה האתיופית, כתוצאה מירי של שוטר בקרית חיים.
"מח"ש פשטו את הרגל מזמן. הם סוגרים את התלונות שלנו והכי גרוע שהמדינה משתפת פעולה עם כל זרועות אכיפת החוק ואומרת לנו שאנחנו 'רק מרגישים תחושות קיפוח'. אנחנו לא מדברים על תחושות קיפוח. יש מאות תיקים שנפתחים בשנה בכל מיני תירוצים ואמתלות של שוטרים שטוענים שהם הותקפו", אומרת תמנו שטה לערוץ 7.
''אנחנו לא מתכוונים לוותר, אף הורה לא מוכן לוותר על הילד שלו. חבל שזה נראה כמאבק של קהילה אחת מול שאר שבטי ישראל".
לדבריה, "לבוא ולומר, הרגשתי חשש לחיי, זה כל כך סובייקטיבי. כל שוטר יכול לתקוף נערים ולומר אחר כך 'חששתי לחיי'? בואו נזכור את הנהלים של פתיחה באש כשמדובר בחיילים מול מחבלים. פה אנחנו מדברים על ילדים שהם חלק מעם ישראל".
"למה הם צריכים לסבול אלימות של שוטרים ביריונים, מדוע אף אחד לא עושה כלום?", תוהה תמנו-שטה.
היא מציינת כי הכתובת היתה על הקיר. "אנחנו כל הזמן התרענו, חווינו לאורך השנים את נחת זרועה של המשטרה בצורה הקשה ביותר. אני רוצה להזכיר שיהודי אתיופיה עלו לארץ עם הרבה מאוד ענווה, נימוסים והבנה שדווקא השקט והסובלנות אינם חולשה".
"אבל מה שקרה הוא שכמעט בכל בית של יוצאי אתיופיה נפתחו תיקים, קבוצות של נערים ונערות - כולל אני - חווינו אלימות משטרתית בוטה. עשו לנו פרופיילינג - סימנו אותנו כחשודים מיידיים, כבעייתיים. צבע העור שלנו הפך לתיוג של עבריינות ופחד. וכך הגיע שוטר ללא מדים שהיה בחופשה ולא בתפקיד, שלף את הנשק וירה בילדים הללו כאילו מדובר בברווזים במטווח. לצערי הרב, יש עכשיו משפחה שבורת לב שיושבת בקרית חיים ואין מי שייתן לה מזור. אין מי שייתן לה תשובות איך יכול להיות שהילד שלהם, מתחת לבניין המגורים שלו, מוצא את עצמו נרצח בחסות החוק ביום הראשון לחופש הגדול. זה ביזיון".
לטענתה, שחרורו של השוטר היורה למעצר בית רק מוכיח את קלות הדעת בה נוהגת מערכת אכיפת החוק במקרים של יוצאי אתיופיה.
"לצערי, עצם זה ששחררו אותו למעצר בית יכול ללמד על כך שהמערכת נמצאת במגננה ובהכחשה מתמדת של הבעיה שאנחנו מדברים עליה ולא מקדמים שום פתרון. אנחנו נילחם על הקיום שלנו. אנחנו כאן בזכות ולא בחסדו של אף אחד אחר. לא נהיה שק החבטות של החברה הישראלית ובטח לא של משטרת ישראל. הפכו את יוצאי אתיופיה לאלימים. ילדים חמודים שאני פוגשת בגיל 5 ו-8 עם עיניים בורקות, כמה שנים אחר כך הופכים לשבר כלי כי המערכת לא מאמינה בהם. שאלתי את עצמי האם אני אשחרר את הילד שלי כשיהיה בן 14 להסתובב בפארק חופשי בלב שקט? ממש לא. אני אחשוש כי אני יודעת מה המציאות".
היא דורשת שדרך הטיפול בבני העדה תשתנה, מהמסד ועד לטפחות "אני חושבת שצריך כאן ועדת חקירה ממלכתית וחיצונית לכנסת. היא צריכה לחקור את האירועים והטענות של בני הקהילה לעומק ושתגבש דרכי פעולה. מבחינתי ממשלת ישראל לא יכולה להמשיך לברוח מכתב האישום החברתי שמונח לה עכשיו על השולחן. זה כתב אישום שמוכתם בדם. אני כנבחרת ציבור מזועזעת מאיך התנהלו במשטרה כדי לסובב את הסיפור. תחילה אמרו שצעיר בן 20 כדי לא להסגיר שמדובר בנערים. אחר כך אמרו שהשוטר נפצע קשה, בזמן שהוא הסתובב בזירה. מזל שהיו שם עדי ראייה שאינם בני הקהילה שראו שהשוטר לא היה מאויים. לצערנו, אנחנו צריכים עדים שלא מתוך הקהילה שיעידו עלינו".
היא מסכמת את דבריה בכאב. "שלא יטפלו בנו, פשוט שיתנו לנו לחיות".