קשה, קשה להצביע על ספר אחד מומלץ. נקרעתי בין שלושה. הראשון הוא 'נופל מחוץ לזמן', של גרוסמן, שהצליח לעשות את הקסם הלשוני, ויותר מזה את הפלא הנפשי, ולכתוב על שכול כפי שאיש מעולם לא כתב. אני מוצא עצמי קורא בו בימי זיכרון ולפעמים סתם כך ביום של חול שורה או שתיים, פסקה או עמוד כדי להתבסם. השני הוא 'עד שנגיע הביתה' התמים והאופטימי של מיכאל שיינפלד, שמצליח לגעת בקשרי אב ובן ובעולמו של מחנך, באופן שיגרום לכם לחשוב על הקשרים שלכם ואפילו על המורים שחינכו אתכם (רוצו לקנות. לא לשאול ולשכוח להחזיר. לקנות. כדי שגם לילדים שלכם הסיפור החשוב הזה יהיה זמין, וכדי שיוצרים מסוגו של שיינפלד יקבלו גב ליצור עוד ועוד). לבסוף הכרעתי מחוץ לקופסה והרחק ממקומי הטבעי, ואולי קרוב במובן מסוים: 'שמונה דקות אור', ספרה יוצא הדופן של ליהרז טויטו (פרומן), בתו של הרב פרומן ז"ל.
'שמונה דקות אור' הוא מרחק כדור הארץ מהשמש. זה בערך המרחק של רוב האנשים, דתיים כחילוניים, מעולמו הבלתי רגיל של הרב פרומן. הוא בן תורה, אבל שונה מחבריו לספסל הלימודים, הוא מתנחל אבל עוף מוזר בקרב המתיישבים. הוא אבא, אבל לטוב ולמוטב ספק אם יש עוד אבות מסוגו, ובן זוג שונה מכל מה שאנחנו מכירים על זוגיות. הוא מתפלל אחרת מכל המתפללים. פיזית, אני מתכוון, כי את הנשמה איננו רואים, ידיו פרושות לצדדים כמו ציפור שדואה אל על. ואת כל השוני הזה יש דורשים לגנאי ויש דורשים לשבח, אבל כשקוראים את הספר הזה, במקום לדרוש ולשפוט את הרב שהיה מתחילים להתבונן פנימה ולחשוב, נשאבים לתכונת החיפוש המתמדת של הרב וזוגתו. 'שמונה דקות אור' הוא כמטאפורה המרחק שנוצר בין הרב יהושע חי שלום, בן דמותו של הרב פרומן, השמש, ובין אלמנתו, נועה חי שלום, בת דמותה של הרבנית הדסה פרומן, הלבנה שקולטת אור מהשמש ובהיעדר המאור הגדל מתווכת את אורו לכדור הארץ.
ליהרז עשתה כאן מעשה ספרותי מופלא, ומעשה אנושי שהוא לחידה בעיניי. היא נכנסה לדמותה הספרותית של אמה וכתבה ספר על מסעות ומפגשים שעורכת נועה חי שלום, האלמנה הטרייה, עם אנשים מגוונים ברחבי הארץ הזאת, כדי לעבד את האבל ולהגדיר לעצמה מחדש את שליחותה.
להיכנס לנעליה של דמות זו המשימה הראשונה במעלה לכל סופר, והיא לא פשוטה כלל, על אחת כמה וכמה כשמדובר בבת שנכנסת לנעליה של אמה, והיא פורשת באומנות קשת של תחושות, רגשות ותובנות עד הדקות שבהן. לפרקים הרגשתי שניצב לפניי המושג הקללתי של עקבתא דמשיחא "בת קמה באמה" באור חדש - בת קמה ונכנסת לנפשה של אמה, ומבינה לנפשה, ומיטיבה לצייר את הזוגיות שחווה אמה, את הקשר האחר שנרקם בין הרב לילדיו, שמוליך את הקורא בין פליאה לתמיהה. ואת הכול היא עושה בלי לטייח ובלי לעגל פינות, כי בעולם כל כך מורכב כפי שמצטייר בספר, אין פינות – הכול עיגולים בתוך עיגולים. ואחרי כל העיגולים מצטייר לו לב מלא אהבה וגעגוע לבן הזוג ולאבא שנמצא רחוק כל כך ובסך הכול שמונה דקות אור מכאן.
הרב ליאור אנגלמן הוא סופר, מנחה סדנאות כתיבה ומחבר הספר 'קשורה בנפשו' (הוצאת כנרת זמורה ביתן)