אחרי שבוע לא פשוט לעדה האתיופית והרגשה כי עוד רגע ותוכרז כאן מלחמת אחים, מביאים רותי ויוסי טורצקי את סיפורה של קהילת ביתא-ישראל, על חיי הקהילה, התרבות והמסע המפרך לארץ ישראל,מתוך אהבת העם, התורה והארץ.
יחד עם המאייר אלחנן בן אורי - הם רקמו ספר קומיקס קסום, עשיר וצבעוני על עולמם של קהילת יהודי אתיופיה עם חזון ואמונה כי זהו סיפור שחייב להישמע.
רותי עלתה מאתיופיה עם משפחתה במסגרת 'מבצע שלמה', כאשר הייתה בת שש. בעלה יוסי עלה עם הוריו מאנגליה, כמה שנים לפניה.
כשבגרו, נפגשו כאן בארץ ישראל, ארץ שמחברת בין כולם, נישאו והקימו משפחה. שניהם אנשי חינוך, אשר מעבירים כבר כמה שנים שיחות, הופעות והצגות בכל רחבי הארץ, בנושא מיזוג הגלויות והעלייה מאתיופיה.
המטרה היא לחשוף את סיפורה של הקהילה האתיופית, ואת סיפור המיזוג המשפחתי האישי שלהם לכלל עם ישראל. היום שניהם מתגוררים בישוב כרם רעים שבבנימין עם חמשת ילדיהם. לאחרונה יצא ספרם של רותי ויוסי, שאותו כתבו יחד עם הסופר חיים אקשטיין "המסע לירושלים".
הספר הוא קומיקס צבעוני ומעניין שאייר אלחנן בן אורי, ומבוסס על סיפור אמיתי מלפני 150 שנה, של מסע החוקר את תרבות יהודי אתיופיה. גיבור הסיפור הוא יוסף הלוי, שנשלח מצרפת לאתיופיה. "בעצם עד אז, עד לפני 150 שנה, לא ידעו על התרבות הזו כלום", מבהיר אקשטיין. "הספר חושף בפני הקוראים את סיפורה של העדה האתיופית עוד בכפרים באתיופיה, את המנהגים הייחודיים לעדה וגם את הסכנות והקשיים שעמם היו צריכים להתמודד".
מה הביא אתכם לכתוב את הספר?
רותי: "ראינו שההצגה שלנו וסיפור חיינו מאוד מעניינים ומרתקים ילדים, והם נהנים לשמוע. החלטנו להתקדם הלאה ולחשוף את החיים היהודיים שהיו בכפר באתיופיה. סיבה נוספת היא שזה היה חסר. בעלי היה מגיע מאירוע חסידות עם ספרי ילדים על רבי זושא ועל כל מיני סיפורי חסידות, והילדים מאוד אוהבים שזה מגיע בצורת קומיקס. החלטנו שהגיע הזמן שגם הסיפור שלנו יהיה בדוכנים".
לאחר ההחלטה להוציא ספר פתחו רותי ויוסי בקמפיין מימון המונים — הדסטארט. "היו לנו באמצע ובהתחלה המון תהיות, האם זה באמת מעניין אנשים והאם נגיע ליעד (100,000 שקלים, א"ד)", מספרת רותי. "ברוך ה', ראינו הרבה התגייסות והמון אנשים שראו את החשיבות ותמכו בפרויקט, וברוך ה' הגענו ליעד ואפילו מעבר. זה מאוד מרגש אותנו".
חיים, איך היה לכתוב ספר על תרבות שונה, שלא הכרת?
"יש לי חברים שלמדו איתי בישיבה והיו איתי בצבא, ואני באופן טבעי מכיר אנשים מהעדה. הכרתי את המנהגים שלהם ושמעתי את הסיפורים שלהם, אבל זו פעם ראשונה שהבנתי מאיפה הכול מגיע. רותי ויוסי הסבירו לי את התפקיד של העלילה. הם נתנו לי הרבה חומרים והרבה רקע. היה עוד אדם מהעדה האתיופית, יועץ, שליווה את כל התהליך של הכתיבה. עדיין זו הייתה משימה מיוחדת בשבילי, לצלול לפי המידע הזה לתוך עולם שלא הייתי בו.
"כמו אותה מסורת בספר, שכשהיא נחשפת מתגלה עולם חדש, אז גם אני הרגשתי שאני מגלה הרבה דברים חדשים ומתחבר לתרבות שלמה שהכרתי אותה עד אז, אבל באופן מאוד חלקי. עכשיו, מתוך הכתיבה אני הרבה יותר מחובר אליה".
כיצד מנגישים לילדים ספר שעוסק במשהו שקרה לפני 150 שנה?
חיים: "היו לנו הרבה מאוד התלבטויות איך להעביר את התרבות הרחוקה ואפילו עתיקה קצת, לאנשים ובמיוחד לילדים שחיים היום בישראל. מצד אחד התקופה שונה. כתבנו הכול בעברית אבל מדי פעם הכנסנו מילים באמהרית, שקשה מאוד לישראלים להגות אותן. אשתי, אפרת, ניקדה את הספר, והיא נתקלה במילים שהיא לא ניקדה אף פעם, מילים מאוד שונות. גם ההתנהגות שונה בהרבה דברים. יש קטע שבו רואים תפילה, רואים חג פסח, באופן שונה מאוד ממה שאנחנו רגילים. יש המון פרטים קטנים והמון התלבטויות שחשבנו איך צריך לעשות את זה, אבל בסופו של דבר הסתבר שעם כל ההבדלים, לילדים יש שפה משותפת. המנהגים אולי קצת שונים, אבל אלה אותם ערכים ואותו צחוק וגם אותה האמונה".
שנולדה רותי הקטנה באתיופיה היא נקראה אנטהון — הפירוש בעברית הוא 'שתהיה אמא', כלומר שתמלא את חסרונה של סבתא שלה, שעלתה לארץ ישראל כבר ב'מבצע משה' (שנת 1984 ו-1985 )יחד עם משפחתה. לאחר כמה שנים, ב'מבצע שלמה' (שנת 1991), עלתה גם משפחתה של רותי — היא, הוריה ושישה מאחיה. הם הגיעו למרכז קליטה ולאחר מכן השתכנו בקריית מלאכי, שם הוריה גרים עד היום.
את שמה היהודי, רותי, קיבלה כשהייתה בכיתה א', בצורה משעשעת: "אני זוכרת את היום שבו המורה החליטה על כך שקוראים לי 'רותי'. היא הייתה זו שנתנה לי את השם הזה. היא העמידה אותי ואת חברותיי הנוספות מאתיופיה בשורה והתחילה לקרוא לנו בשמות. היא אמרה: 'שרה, רבקה, רחל, לאה', ואז כשהגיעה אליי היא אמרה שוב 'שרה', ואז נעצרה: 'לא, שרה כבר יש לנו, אז תהיי רותי, ומאז אני רותי", היא מספרת בחיוך.
חוויות מהמסע לארץ היא זוכרת מעט. "אני לא זוכרת הרבה כי הייתי קטנה, ובכפרים לא היו מצלמות, אז אין לי כל כך משהו שיפעיל את הזיכרון", מודה רותי. "אני כן זוכרת את הצפיפות במטוס ואת מחנה ההמתנה באדיס אבבה. אני גם זוכרת את כל האוטובוסים שבאו לאסוף אותנו מהמקום שבו היינו מרוכזים". רותי ויוסי מתכננים לכתוב עוד 2 ספרים בסדרת הקומיקס.
"יש לנו גם תוכנית לבנות מרכז טכנולוגי שיעסוק בנושא של קיבוץ גלויות, סוג של מוזיאון. שעם ישראל יראה את גודל הנס. זה באמת פלא, וזה לא קרה לפני הרבה זמן. יהודים מגיעים מכל מיני מקומות רחוקים בעולם ונוצר פה עם", היא מתרגשת.
לאחרונה אף התבשרה רותי על קבלתה את פרס "רוח ציון", בזכות עשייתה הרבה למען חיבור החברה הישראלית למורשת יהודי אתיופיה.
הכתבה פורסמה במגזין אותיות וילדים. לפרטים נוספים והצטרפות לחצו כאן