"המקום הזה הוא גן עדן", כך מתפעל אחד התיירים כשהוא נכנס למלון המפורסם, הטאג' מאהל, שהוא הכלאה מעניינת של פאר אמריקני בניחוח לאס וגאס עם מקדש הודי מעלה אדי קטורת. אבל התייר המזדמן לא בדיוק מגיע למקום כאחד מעשירי עולם. מתקפת פתע של מחבלים בתחנת הרכבת מומבאי, ולאחריה מתקפה נוספת במסעדת תיירים פופולרית, מביאה אזרחים רבים ותיירים לנוס לעבר המלון המפורסם שמסכים לפתוח את שעריו לנמלטים. השנה היא 2008 והשעה הרת גורל לחסרי המזל שנקלעו למומבאי: כשישים שעות של מתקפת טרור, שתביא 207 אנשים אל מותם, עומדות להשפיע על העולם כולו ועל הודו בפרט.
זהו סרט על מחבלים ועל היצר האנושי שרוצה לשרוד בכל מחיר. במלון הגדול והמרווח, שם שוררת שלווה הודית שקטה ושאננה, נשמע מטח יריות פתאומי שקוטע באבחה קטלנית אחת את האידיליה היפה. את ה"נמסטה" המקובל והנעים מחליפים חושך מוחלט ופחד א-לוהים באשר להמשך. מתברר שמחבלים נכנסו למלון יחד עם מבקשי המקלט שנסו על נפשם מהמסעדה הבוערת, ונפלו לבסוף מן הפח אל הפחת. המחבלים לא מבקשים את נפשו של מאן דהוא, אלא כל מי שנמצא בטווח ראייתם אחת דינו להמית. מה שנורא הוא שהמחבלים שיורים ללא אבחנה הם בסך הכול בני עשרים לכל היותר, בחורים שאפשר לחשוב בקלות שהם דווקא חמודים ונראים לא רע.
'מלון מומבאי' הוא סרט שנכנס לקצב מהיר כבר בהתחלה, עם הפוגות קצרות (אך נצרכות) שבאות להקל על המתח שבצפייה, והיא אכן קשה לעיתים קרובות. קשה להאמין לטירוף של אנשי אל-קאעידה שנמצאים ברמת תת אנוש המסוגל לכול, מבלי לחמול בשום מצב ועל אף אדם. בסרט לא ברור גם מה המניע של השאהידים הצעירים לצאת למסע הרג כה קשה ועקוב מדם, וחבל שהיוצרים לא הקדישו לכך סצנה או שתיים. התנגדות פעילה לתרבות המערבית – את זה אנחנו כבר מכירים, אבל מה לגבי 178 ההודים שקיפחו את חייהם במתקפה המשולבת? לא ברור מה הופך את הדת בהודו ליעד כה מסומן לרצח המוני.
כמו בכל סרטי הטרור והטרגדיות הציבוריות, ב'מלון מומבאי' מיקדו את העדשה במשפחה אמריקנית צעירה ובמלצר סיקי (דת המשלבת הינדואיזם ואסלאם), שגורל משותף אך שונה מצליב בין העולמות שלהם עד לסוף הטוב או המר (לא נעשה כאן ספוילר). סיפורה של המשפחה האמריקנית דומה להפליא לסיפורם של רבקה וגבריאל הולצברג הי"ד שהפעילו את בית חב"ד במומבאי ונקלעו למתקפת הטרור הרצחנית. פה וגם פה יש סיפור הצלה יוצא דופן שמעיד על כך שניסים קורים, ולפעמים דווקא בדרכים הבלתי צפויות ביותר.
סיפורם של רבקי וגבריאל הולצברג אכן נעדר מהסרט, ועל כך האכזבה הגדולה מהצד הישראלי. נכון שזכותם של היוצרים לעסוק במוקדים מסוימים שהותקפו ולא בכולם, אבל עדיין קשה שלא לצפות להתייחסות רצינית יותר לפרשה שזעזעה את העולם היהודי. 'מלון מומבאי' הוא אומנם סרט קשה ולא מתאים לכולם, אבל הוא סרט חשוב ועשוי היטב שמלמד משהו על ההתמודדות של העולם ושלנו עם הטרור האסלאמי.