מהשיחה הראשונה אתה מתרשם, מההתנהגות שלו אתה מתחיל לדאוג וכשאתה קורא אותו אתה מתרחק.
ההבדל העצום והסתירה המהותית בין מה שליברמן אומר למה שהוא כותב במצע הבחירות אינם ידועים לכלל הציבור, כי ברובנו מתעצלים לקרוא את התכניות המוצעות ומסתפקים בגזרי עיתון ובאמירות שמופרחות לאוויר הבחירות, וזה בעצם הגורם המרכזי לאכזבות הקשות שהציבור חווה בשני העשורים האחרונים ממנהיגיו.
במערכת הבחירות יורד גשם של הבטחות ואמירות שנעימות למשמע אוזנינו, וכאשר נבחרינו מתחילים בפרק העשייה הם מיישמים את האידיאל האמיתי שמנחה אותם.
ההתלהמות נגד הערבים לא מעידה על יכולת להנהיג עם, גילויי השנאה נגד החרדים לא מביאים איש לכס ראש הממשלה ואינם מעידה על כישורים מופלאים שבגינם ראוי מנהיג להגיע לגדולות. קללות והתלהמויות בדרך כלל מייצגות אנשים חלשים שאינם מסוגלים לבוא בטיעונים חזקים ומשכנעים כדי להציג תזה מסוימת, הן מיועדות אך ורק ללקט קולות צפים מימין ומשמאל.
למרות דבריי אלה איני טוען כאן שאין במה שליברמן אומר דברי היגיון לפחות בחלקם. טענתי היא שליברמן אינו חושף את כל האמת כשהוא מציג את עצמו ומפלגתו בפני הבוחר, ואגע על קצה המזלג בנקודות שמשוות בין אמירותיו הנחרצות מול הבוחר לכתוב במצעו.
"הסכסוך הערבי ישראלי אינו סכסוך טריטוריאלי אם כי הוא סכסוך דתי" טוען ליברמן בפני בוחריו, ואני מסכים עם קביעה זו ואף היה לי חלק מסוים בזה שהוא הגיע למסקנה זו, אלא מה? ליברמן משתמש באמירתו זו רק למטרות התרסה נגד הערבים ובמטרה לזנק בסקרים. כאשר פונים למסמכי החזון של ליברמן, קרי מצע המפלגה המחייב, שם קוראים בתוכניתו הראשונה את תוכנית הקנטונים ולאחר מכן את חזון חילופי שטחים מאוכלסים, שמנקודת מבט של יוסי ביילין ותומכי הקמת מדינה פלסטינית במערב הירדן, ובעיקר אם קוראים אותה בצורה אובייקטיבית היא נראית מקובלת ואף מייצגת את הקו האידיאולוגי שלהם, אך הפעם מדובר בחזון של ליברמן שלפני רגע אמר כי הסכסוך הישראלי ערבי אינו סכסוך טריטוריאלי אלא סכסוך דתי.
אם כך הדבר, מה יועילו חילופי השטחים המאוכלסים או מסירת כל שטח ובכל שיטה לסיום הסכסוך. הרי מי שמכיר את המושג "ארד' אלאסלאם" מבין שהמוסלמים לא יפסיקו את מאבקם על שטחים שבעיניהם הם שטחים מוסלמים עד שיחזירו אותם לידיהם ועד הגרגיר האחרון.
אז מה פספס ליברמן בדרך בין האמירה שלו לבין הכתובים שלו? או שבעצם אנחנו אלה שמפספסים וליברמן רק אומר את הדברים כי אנחנו אוהבים לשמוע אותם, והוא בכלל מתכוון להיפוכו של דבר?
חשבנו שאולי זו מעידה חד פעמית והוא לא התכוון לכך, אבל בשנת 2009 בכנס ירושלים הציג ליברמן עמדה שבעבר אחזו בה מפלגת העבודה ואף שכנותיה משמאל שנים רבות: "שיפור הכלכלה יסייע בפתרון הטרור" הוא אמר אז ושוב אנחנו מתבלבלים ולא מבינים מה פספסנו, שהרי אם הסכסוך הוא סכסוך דתי אז מה הכלכלה תשנה? ולמה ליברמן משתמש בקו האידיאולוגי רק במקומות סגורים ולא מטמיע אותם בציבור כפי שהוא הטמיע דברים אחרים, מדוע ליברמן מסתיר את החזון שלו ומפריח סיסמאות שנעימות לאוזני שומעיו?
ציבור הבוחרים הבליג וסלח פעם אחר פעם לליברמן, אפילו כשהבטיח שאם הוא יהיה שר ביטחון הוא יחסל את הנייה תוך 48 שעות, חשבנו שיש שיקולים מדיניים ובינלאומיים שלא מאפשרים את המהלך, ולמרות הזיגזג שהיה בקדנציה הקודמת שבה ישב עם הערבים באופוזיציה ולאחר מכן הצטרף לקואליציה וחזר לחיק המפלגות הערביות והשמאל שבאופוזיציה, אך במהלך האחרון הוכיח ליברמן שהוא טרול בימין, הכשיל הקמת ממשלת ימין וחבר ליאיר לפיד. על כך אסור לציבור הבוחרים להבליג.
שוב סיסמאות שאינן ברות יישום, גיוס החרדים סיסמא שהמציאו חוגי השמאל והלפידים האב והבן, מתוך שנאה ולא מתוך אחריות לאומית, שכן הצבא אינו ערוך לקליטת מאות ואלפי חרדים בשורותיו, ציבור שיש לו צרכים מיוחדים שאסור לנו להתעלם מהן, כן, דתי חרדי לא יכול לשמוע שירת נשים ואני חייב לכבד את רצונותיו, חרדי חייב באוכל כשר לפי פרמטרים שונים וייחודיים לכל קהילה, וחייבים לכבד גם את זה אם נרצה לכפות עליהם גיוס חובה, האם אנחנו ערוכים גם מעשית וגם מנטאלית לכך? התשובה היא לא, כך שהתירוץ שאימץ ליברמן להתנגח בראש הממשלה ולהכשיל ממשלת ימין לא נובע מאידיאל רעיוני בר יישום, אלא מיצר נקם חולני.
אמירותיו והצהרותיו של ליברמן יכולות לייצג את רצונם של רבים מביננו, אך ההבדל הוא שאנחנו מאמינים באמירות ומסוגלים להגן על רעיונותינו בנימוקים מעמיקים לכל אמירה ואמירה, ולא רק ככותרת לעיתון או לכנס בחירות. החמור בליברמן הוא שהוא אינו מתכוון למה שהוא אומר ולמעשה החזון האמתי שלו מנוגד בתכלית לאמירותיו כפי שנימקתי לעיל. משום כך אסור לאפשר לו להוליך את ציבור הבוחרים שולל אחרי גחמותיו, לא הסיסמאות הן הפרמטר שיכתיב את החלטותינו בבחירות, אלא עקביות הביצוע והעשייה.
(הכותב הוא ראש מרכז ספדי לדיפלומטיה בינלאומית מחקר והסברה)