אם נכוון גבוה לכוכבים, בסוף נגיע לירח. אנחנו כל כך מורגלים להאמין לאשליה שמספיק שנשתדל, נחלום ונתעקש בסופו של דבר נמצא את עצמנו בפסגת האולימפוס מחזיקים בגביע הנחשק. אולי ניפול בדרך ויישארו לנו שתיים-שלוש שריטות, אבל לא יותר. את האשליה הזאת סודקת 'ליגה ג'', הסדרה התיעודית החדשה של 'כאן' על ליגת הכדורגל בארץ שנמצאת הרחק בתחתית האצטדיון השכונתי ובדרך כלל מתחת לרדאר התקשורתי.
הסדרה התיעודית החדשה מתמקדת בארבע קבוצות מליגה ג' בארץ, שאותן ליווה הבמאי רובי אלמליח במשך שנתיים: מכבי שדרות, עירוני אשדוד, בני מושריפה ובני ממב"ע. בסדרה אלמליח בוחר להיות זבוב על הקיר, אין זכר לצלמים או אליו, והתחושה היא שהצופה נמצא שם בכל רגע נתון עם גיבוריו. הסדרה מתמקדת בעיקר באנשים, בחלומות וביחסים ביניהם. על המסך הצופה כמעט לא יראה משחקי כדורגל, כי הם לא הסיפור. רגעי הבעיטות והשריקות קצרים וערוכים היטב, ועל הדשא יהיו בעיקר רגעי השיא והשפל במשחק הארוך בן תשעים הדקות. מספיקים כמה פריימים של חדר הלבשה דומם כדי לזקק את האכזבה והתשוקה להצליח אחרי כישלון צורב. הסדרה אינה מתחמקת מהמציאות הישראלית, וכשמכבי שדרות מרצדת על המסך גם מצבה הביטחוני המעורער עולה. עיירת הפיתוח רוצה להיות הרבה יותר מצבע אדום ולהפוך למעצמת כדורגל משגשגת. בכפר מג'דל שאמס אלמליח נוגע בנקודת הנאמנות של תושבי הכפר ובשאלה האם היא נתונה לישראל או לסוריה. התשובה ברורה: היא נתונה לכדורגל.
ב'ליגה ג'' יש גיבורים רבים. שניים מהם הם דורון, מאמן מכבי שדרות, ומשה - שחקן ספסל שדורון טיפח מאז שנות נערותו. המצלמה מצליחה לקלף רבדים ולהראות את שברי החיים שהם מנסים לאחות. דורון מטפל במסירות באביו החולה, ומשה מוכר קציצות בקיוסק סמוך לאצטדיון. האירוניה גם היא חלוץ במשחק, כשאחד השחקנים אומר שהדבר הכי יפה בעולם הוא לעבוד במשהו שאתה אוהב, בעודו עובד בשטיפת כלים. היופי נמצא ברגעי המשבר שבהם הגיבורים מחליפים תפקידים והופכים מתומך לנתמך. ובכדורגל כמו בכדורגל אי אפשר בלי האוהדים, שכמו השחקנים הכדור הוא כל חייהם. הצופה נחשף ללא מעט קללות, אמוציות וצדדים אלימים ופחות נעימים מחד, ומאידך רואה את עוצמת האהבה והחלק החשוב שהכדורגל תופס בעולמם.
בין קפלי האימונים והדשא יש בסדרה הצצה אל החברה הערבית בפן שבדרך כלל אנחנו לא מורגלים בו - שחקנים ומאמנים שרק רוצים להצליח ולהשתלב. הערבית לרוב נשמעת בדיוק כמו שפת הקודש, והמחשבה למה אנחנו שרויים באיבה מתמדת כבר עשרות שנים מופיעה כמו בעיטת מספרת מפתיעה ומוצלחת. מהצד השני הפער בין שני התרבויות ניכר במאבקי הכוח והכבוד ובמעורבות של משפחות השחקנים, שהיא הרבה יותר חזקה ומושרשת מאשר בחברה היהודית.
הצילום, כיאה לסדרה תיעודית, מבריק, חד ועושה שימוש נכון בעדשות ובאור וצל. המוזיקה המקורית שנכתבה על ידי רן אלמליח בביצוע 'כנסיית השכל' מוסיפה תווים שפורטים על נימי הרגש בדיוק במינון הנכון. התחושה העיקרית היא של סרט תיעודי איכותי ועמוק. כדי לצפות ב'ליגה ג'' צריך בעיקר רצון להבין באנשים ולא בכדורגל.