זהו, הסתיימה תקופת הישיבה על הגדר ומריחת הזמן. מסיבת העיתונאים שערכה אמש (ראשון) שרת המשפטים לשעבר איילת שקד מסמנת את הכניסה ל"מאני טיים" לרגעים שיכריעו את גורל הבחירות הקרובות לכנסת.
ביום חמישי בלילה, בעוד שבוע וחצי בלבד, יוגשו הרשימות לוועדת הבחירות המרכזית, ועד אז יצטרך הימין האידיאולוגי, ובמרכזו הציונות הדתית, להכריע לאן פניו.
האם לעוד מערכת בחירות של פילוגים, פיצולים, ומריבות פנימיות, או להליכה בראש אחד, ברשימה אחת, ומקסום הכוח המשותף של כל הפלגים וכל המחנות.
בכל מערכת בחירות פועלים כוחות מנוגדים. הכוח הראשון הוא הכוח המפצל, זה שמעוניין לתת לכל קבוצה ותת-קבוצה לבטא באופן המלא והמדויק את כל משנתה, ומביא לידי ביטוי את כל המחלוקות, את כל אי ההסכמות, ואת כל הפערים הפנימיים. הכוח הזה חזק מאוד, כי מי לא רוצה לשאת בגאון את המסרים המדויקים שלו, בלי להסתתר ובלי להתפשר.
מולו עומד הכוח המחבר, הכוח שמבין שעוצמה פוליטית וציבורית נצברת רק באיחוד כוחות. הכוח שמבין שמשמעותו של פיצול היא לא העצמה של כל קול בנפרד אלא החלשתם של כל הקולות עד כדי סכנת היעלמות.
בבחירות לכנסת ה-21 הכוח המפצל גבר על הכוח המאחד, והתוצאות העגומות ניכרו בשטח מיד למחרת. המחנה הדתי-חרד"לי של איחוד מפלגות הימין זכה לתוצאה בלתי מרשימה בעליל, בעוד המחנה הליברלי של איחוד מפלגות הימין (ובמידה מסוימת גם 'זהות') פשוט נמחק פוליטית.
אולם, בעוד ההיגיון אומר שהלקח יופנם וכל הכוחות השונים במחנה שמימין לליכוד יבינו שהפעם הכוח המאחד חייב לגבור, מתברר שזה עדיין לא ברור לכל הפוליטיקאים שלנו. חלקם עדיין משתעשעים, בגלוי ובסתר, במחשבה שריצה בשני ראשים תתרום משהו לעצמם או למחנה הימין. מתברר שקריאת ההשכמה של הבחירות לא הספיקה, וזה הרגע שבו הציבור צריך לומר את דברו.
הקריאה לאחדות חייבת לבוא מתוך הציבור, ולשקף הלך רוח רחב. האפשרות היחידה של המחנה הציוני דתי לשרוד פוליטית היא באחדות.
בלי אחדות נהיה כולנו, חרד"לים וליברלים כאחד, חשופים ללהטיו של נתניהו ובסכנה של מחיקה פוליטית מוחלטת. קמפיין געוואלד מוצלח נוסף אחד ישאיר את כל המפלגות שמימין לליכוד מחוץ לכנסת וכל הפוליטיקאים המוכשרים שלנו יראו את הכנסת ה-22 בערוץ 99.
משימת האחדות הפעם מורכבת יותר מבעבר. הבחירות האחרונות העמיקו את השסעים הפנימיים והחודשים שחלפו מאז הבחירות לא ריפאו את השבר. לכן המשימה שמוטלת היום לפתחם של אנשי הפוליטיקה היא הרבה יותר קשה אבל בהחלט לא בלתי אפשרית. צריכה להימצא הדרך לאחדות.
חייבת להימצא הדרך לאחדות. לא אחדות שתטשטש ותמחק את ההבדלים, אלא אחדות שתתן מקום לקולות האידיאולוגיים השונים להתבטא בתוך מסגרת פוליטית אחת.
איילת שקד והרב רפי פרץ, בצלאל סמוטריץ' ונפתלי בנט, זוהי שעתכם. זה הרגע שבו יכולות המנהיגות שלכם כמי שלא נגררים אחרי יועצים ועסקנים אלא מובילים את המחנה לפחות במישור הפוליטי, חייבות להתגלות. אתם חייבים למצוא את שאר הרוח, את היכולת לייצר פשרות ואת העוז הנפשי שדורש איחוד כזה, ולהביא אותו.
אסור שהשבוע וחצי הקרובים יהיו שבוע וחצי של ספינים מלוכלכים של צד א' על צד ב' וצד ג' על צד ד'. התקופה הזו צריכה להיות מוקדשת למו"מ מהיר ולהגעה להסכמות, שהן למעשה פשרות. מי שלא יסכים להתפשר חייב לדעת שהציבור יבוא אתו חשבון, והציבור חייב לשדר את המסר הזה לנבחריו.
אנחנו יודעים תמיד להיות חברים של שמאלנים, אתאיסטים ואפילו לא יהודים, אבל מתקשים להתחבר לזה שיושב בספסל לידנו בבית הכנסת. הגיע הזמן להתחבר קודם כל לקרובים אלינו, מתוך הכרה בערכו של כל מחנה וכבוד הדדי. רק ככה נוכל להצליח בבחירות ולהשפיע על דרכה של מדינת ישראל גם בשנים הבאות.