בעקבות האירוע הטרגי שהוביל לפטירתו של פעוט שנשכח ברכב מועלות שוב הצעות טכנולוגיות ואחרות רבות שתכליתן לבלום את התופעה.
לפרופ' צחי בירק יש פתרון שאינו מצריך השקעה כספית כלשהי. שוחחנו אתו ביומן ערוץ 7.
עוד בטרם מפרט פרופ' בירק את הפתרון הפשוט הוא מעלה נקודה שיתכן ומעידה על תופעה כואבת אחרת: "ניסיתי לדחוף את זה ללא הצלחה כבר לפני שלוש שנים אבל מאחר וזה חינם ולא ניתן להרוויח מזה כסף אז זה לא מעניין כל מיני גורמים", אומר פרופ' בירק המספר כי ניסה להפיץ את הרעיון הפשוט שלו בשמונה מקומות שונים במרוצת שלוש השנים האחרונות, ומאחר ונענה באדישות הוא משער שכאן הסיבה היא היעדר אינטרס כלכלי במיזם.
על הפתרון עצמו הוא מסביר כי בטרם הוא מבקש למצוא פתרון לבעיה הוא מנסה להבין את מהותה של הבעיה, ובעיית שכחת הפעוטות והתינוקות בכלי הרכב מתחלקת לשני מקרים שונים ששניהם צריכים לקבל מענה בפתרון: "האחד הוא המצב שבו נהג עוזב רכב ושוכח ילד, אבל יש גם מצב שבו נהג משאיר ילד ביודעין רק לרגע כדי להביא שני אבטיחים מהירקן. זה אולי לא חוקי אבל זה הגיוני להשאיר את הילד כי הידיים של הנהג יהיו תפוסות והילד עלול לרוץ לכביש. מה שקורה הוא שאצל הירקן הוא מתעכב בשיחה ונוצרת שכחה. כל פתרון צריך לתת מענה לשתי האפשרויות הללו".
הפתרון עצמו אינו מצריך כל היערכות טכנולוגית. מדובר בפתרון 'לואו-טק', כהגדרת פרופ' בירק: "אדם מכין לעצמו בבית תליון בצבע כתום, גדול ורצוי קצת מכוער שיש עליו ציור של מכוניות, ראש של ילד וכיתוב 'יש לי ילד במכונית'. את התליון הוא עונד כשהוא שם את הילד ברכב והוא מוריד אותו רק אחרי שהוא מוריד את אחרון הילדים".
"אין כאן עניין של שכחה כי כששמים ילד אין היסח דעת. אם אדם יוצא מהמכונית כשהתליון או שהוא ייזכר בעצמו או שאדם כלשהו יראה את התליון וישאל אותו על כך, ואז או שהוא יגיד שזה במכוון כי הוא רק קפץ לירקן, או שהוא יתפוס את הראש וירוץ לרכב והילד ניצל".
מוסיף פרופ' בירק ומדגיש כי "כל אחד יכול להכין לעצמו תליון כזה כבר הערב בבית וממחר הבעיה פשוט יכולה להיעלם".
לכך הוא מוסיף ומעיר כי להערכתו "כאשר נהג עונד תליון שכזה הוא נכנס למצב נפשי של אחריות על ילד, כך שהנהיגה תהיה אחראית וזהירה הרבה יותר". לטעמו ניתן לחוקק חוק שיחייב ענידה של תליון שכזה וכל שוטר המחפש עבירות תנועה ונהיגה יוכל לגלות מיידית אם נהג אינו עונד תליון כאשר תינוק נמצא בכיסא שמאחור ולקנוס אותו כמו על חגירת חגורה, ואם תופסים אותו מחוץ לרכב אז יהיה כפל קנס ואם חלילה קרה אסון זו תהיה גרימת מוות ברשלנות".
האכיפה שעליה מדבר פרופ' בירק יכולה להוות תשובה לתחושת אי נוחות שעשויה ללוות את הימים הראשונים להפצתו של הרעיון, תחושת מבוכה שבענידת תליון שכזה שגם היא לא תהיה קיימת כאשר הדבר ייחשב לחובה בחוק.
"אחת ההצלחות הגדולות של ישראל בעשיית מעשים חיוביים הייתה בנושא איסור קטיפת פרחי בר. זה התחיל דרך ילדי בית הספר. גם כאן אפשר להכין את התליון בגן או בכיתה א' ולהסביר לילדים והילדים יציקו להורים 'למה אתם לא עונדים את התליון' מעבר לכך שהם אלה שיביאו את התליון הביתה".
