הערב מדינת ישראל ישראל מציינת 5 שנים למבצע צוק איתן. מבצע קשה אשר גבה 68 מטובי בנינו שלחמו באומץ ובתחושת שליחות חתרו למגע כשטובת עם ישראל למול עיניהם.
פגשתי שם הערב בהר הרצל את המשפחות השכולות הנושאות את הכאב במלא עצמתו יום יום. את רובם אני מכיר, פגשתי אותם ברגע ההודעה הנוראה מכל ובלוויות של רובם. הלב כואב וקשה להכיל את הצער הנורא.
המעט שאנחנו יכולים לעשות הוא להמשיך בדרכם של הנופלים הקדושים. לחנך את ילדי ישראל לגבורה, לערבות הדדית, ולאחריות שיהיו לזכרם ולהמשך מורשתם.
קשה לי מאוד לראות שעוד לא הצלחנו להחזיר את הבנים הדר גולדין ואורון שאול הביתה. לא יתכן שעברו חמש שנים ומשפחות גולדין ושאול עדיין מחכות לילד שישוב, לקבר שיוכלו לבכות עליו. חובתנו להחזיר את הבנים ואעשה ככל שאוכל כדי שזה יקרה.
במיוחד בימים אלו עלינו לדאוג לתושבי עוטף עזה והדרום. להיות בעלי הבית בארצנו ולהבטיח לתושבים ולכל עם ישראל שקט תמידי.
יהי זכרם של כל חללינו הקדושים והטהורים ברוך.