ילדים משחקים בגן שעשועים
ילדים משחקים בגן שעשועיםצילום: נעם מוסקוביץ, פלאש 90

שמתם לב שקצת יותר שקט השנה? כלומר, לא באמת שקט, יש בחירות, וחם, והילדים בבית וההורים מתלוננים. כן, בדיוק, שם שקט.

נראה שהשנה מאבק ההורים להשוואת חופשות ההורים לחופשות הילדים נגוז מעל אדי המכשירים החכמים. קריאות המצוקה נשמעות בעיקר בקבוצות ווטסאפ שכונתיות או במכולת, מעל קרטיבים עם מעטה לבן חשוד וזאטוטים עם הפרעות קשב.

תחת מטריית התקשורת המסורתית נשמעת בעיקר דממת אלחוט, וברשתות החברתיות עסוקים בתלונות פרטיות בנושא ופחות בחתירה לשינוי מעשי.

אל תטעו, הבעיה לא נעלמה, היא כאן וכנראה תישאר עוד זמן רב, רק שהמתלוננים יתחלפו כי הטבע עושה את שלו והילדים מתבגרים ואיתם דאגות הסידור בשבילם.

בינינו, הפתרון נמצא ממש מול עינינו, אבל עדיין לא קם סנהדרין שיוכל לשנות את הגזירה. חודשיים - בסדר, שישה שבועות - בלי מסגרת, בשיא החום, הורים עובדים, בימים שאסור לפזז, ללכת לקולנוע או לטבול בכינרת, ואחר כך עוד חודש רצוף חגים וחופשות. ובכן, למה לא להעביר את כל החופשה הזאת לחודש החגים, וחודש נוסף לחג החירות? כי כוחם של מסורת והרגל חזק יותר מהכול, תשאלו כל תלמיד בבית ספר יסודי.

ואולי אנחנו פשוט דור מפונק. לא מפונק במובן הרגיל של המילה, כי אנחנו בכל זאת בג'ינגול שלא היה מבייש פעלולן בהצגת ילדים בגינה השכונתית. אנחנו דור מפונק כי בעוד הילדים מנדנדים כמו מטרונום שלא תש כוחו, במקום להתמודד איתם אנחנו שולחים הודעות קדחתניות לאחינו לנשק, הורים כמונו.

במקום להיות שם בשבילם, אנחנו בורחים אל מחוזות הפיד והאינסטגרם ולא מסוגלים לשם שינוי לא להיות מולטי טסקינג. אולי אם נחווה את החופש בלי מסננים, מכשירים והסחות דעת זה יהיה קצת פחות קשה. או שבעצם יותר.