התחלה/ נולד בירושלים להורים ניצולי שואה, בית דתי שמשלב רוח ומחשבה אקדמית עם שורשים חסידיים. "אבא היה לוקח אותי לשמוע חזנות בבית הכנסת הגדול בירושלים, היו שם תפילות עם חזן ומקהלות ונהנינו מאוד לשמוע אותם. בערבי שבת הוא היה לוקח אותנו מדי פעם לסיורים במאה שערים, לשמוע את הטישים ואת שירת החסידים. זה הזכיר לו את הילדות שלו בצל החסידויות באירופה, ואני למדתי מהם את המנגינות והשירים".
אבא/ שאול זלבסקי ז"ל, נפטר לפני 11 שנים, פרופסור למקרא במקצועו. "כניצול שואה הוא היה אדם מאוד מורכב, מצד אחד רצה לתת לנו חינוך מאוד דתי ומצד שני האמונה שלו הייתה שבורה וקטועה. היה לו הומור מצד אחד אך הוא ידע גם לחנך בקפידה וכך גדלנו".
אמא/ ירדנה זלבסקי (91), תיבדל לחיים ארוכים. "היא הייתה הצד ההומני במשפחה, הייתה לה נשמה אומנותית. היא לא הסתובבה במוזיאונים ובקונצרטים אבל הייתה לה נפש של יצירה".
מחברות מלאות ציורים/ למד בבית הספר היסודי 'מעלה' בירושלים, ואחר כך בישיבה התיכונית נתיב מאיר. "תקופת הלימודים הייתה לי לא פשוטה, תמיד רציתי לנגן ולצייר והלימודים לא היו בראש מעייניי. המחברות שלי התמלאו בעיקר בציורים והלילות היו זמן לי ולחברים לשיר ולנגן. בקושי החזקתי שם מעמד, הרבנים פחות התלהבו מהרעיון ולא כל כך הסתדרתי עם העולם הזה".
על פי דרכו/ אחרי הישיבה התיכונית למד בישיבת ההסדר ניר בקריית ארבע. "שם יותר התלהבו מעניין הנגינה ונתנו לי יד חופשית. אם הייתי נעדר ומשקיע במוזיקה כמעט לא העירו לי, והאווירה המאפשרת נשאה פרי. התחלתי להשקיע עם הזמן גם בלימוד הגמרא והצלחתי להתעמק בלימוד התורה, ומשם גם נפתח לי הצוהר לעולם החסידות שאז לא היה מקובל כל כך בציבור הדתי-לאומי".
חסיד/ "הנטייה שלי לחסידות הייתה חזקה יותר בעבר. היום אני לומד בעיקר את תורת חב"ד, אבל אני לא חסיד ולא נסחף לשום כיוון. כנראה הושפעתי מאבא, שהיה איש מלומד ובעל חשיבה אקדמית. היום החבר'ה הצעירים הם סוג של ניאו-חסידים, אבל אני לא חסיד, לא ליטאי, לא רמב"מיסט. כן לומד ומעמיק, אבל לא רואה את עצמי חלק מאף זרם".
נכדת האדמו"ר/ רעייתו שרה היא נכדתו של האדמו"ר מסלונים רבי אברהם ויינברג זצ"ל. "הרבה מהקשר שלנו הוא מהמשיכה שלי לחסידות כנראה. אנחנו מאוד מושפעים מחסידות סלונים ושרים שירים שלהם בשבת. שרה הייתה מאוד קרובה לסבא שלה, הוא היה איש מיוחד. לא הייתה לו חצר חסידית, הוא בעיקר עסק בתורה. כל מילה שלו הייתה תורה והוא ציטט הרבה גמרא, תוספות, ראשונים ואחרונים. הוא גם אהב את ארץ ישראל והיה בקשר עם הרב קוק. זכינו בקשר המיוחד איתו".
קריית ארבע/ לאחר שהשתחרר משירותו במסגרת ההסדר והתחתן, הם התיישבו בקריית ארבע בסמוך לישיבה. "שרה הייתה בת שירות בקריה ושם הכרנו. באותם ימים ההתיישבות הייתה בפריחתה. היינו שכנים של הרב לוינגר בתקופה שבה חשפו את בית כנסת אברהם אבינו, נאבקנו על בית הדסה ובית רומנו והרגשנו חיילים במאבק החשוב הזה. אומנם לא היינו בראש העניין, אבל גם חייל פשוט ממלא תפקיד חשוב".
מגילה מאוירת/ כאברך צעיר עסק בלימוד וכתיבת סת"ם לפרנסתו. "כשהתחלתי לעבוד בכתיבה חשבתי שכבר תהיה לי פרנסה בקלות. הלכתי למאה שערים עם העבודות שלי ואף אחד לא קנה ממני, בעיקר הסתכלו עליי מוזר ומקסימום הציעו מחירים אפסיים. מאוד התאכזבתי, וכשחזרתי הביתה רציתי להפסיק לכתוב. ברגע של הברקה לקחתי מגילת אסתר שכתבתי והוספתי לה איורים בשוליים, עם צבעי פסטל ופסוקים צבעוניים. לקוח אחד שהתלהב קנה אותה, ומאז יצרתי עוד הדפסים של המגילה המאוירת. אחרי מכירת המגילות הגיעה הזמנה לספר תורה, ומאז ב"ה יש עוד הזמנות עד היום".
נווה דניאל/ "הגיעה נקודה שבה רצינו להתקרב לירושלים. אשתי מאוד קשורה בנפשה לעיר הבירה, ולי היה הרכב מוזיקלי שם. אבל בימי האינתיפאדה והמאבק על חברון זו הייתה הרגשה שאנחנו נוטשים באמצע. כשנתניהו עלה לשלטון ב-96' הרגשנו שיותר קל לעשות את הצעד הזה ועברנו לנווה דניאל".
מוזיקה/ "זאת לא הפרנסה. להפך, אני בעיקר מוציא עליה כסף. כבר מגיל עשר רציתי להלחין, מין יצר מאוד חזק, אבל לא ממש הבנתי באמת איך יוצרים לחן. יצאו לי כמה מנגינות אקראיות אבל לא משהו משמעותי, עד שבגיל שלושים הייתה לי מעין התגלות. ראיתי פסוק והפקתי לו לחן, ומאז התחלתי להלחין בצורה משמעותית".
הרב שלמה קרליבך/ כילד היה עם הוריו בשליחות באוסטרליה, שם פגש לראשנה בר' שלמה קרליבך ושמר איתו על קשר הדוק. "כשחזרנו לירושלים הייתי מגיע לדירתו ברחוב לינקולן אחרי סעודות השבת. נהניתי לשוחח איתו וקיבלתי ממנו הרבה".
מוותר על הכבוד/ "בגיל 22, כשהיו לי כמה לחנים משלי, קצת עפתי על עצמי ובקשתי להשמיע לרב קרליבך כמה מהיצירות. הגעתי אליו וניגנתי לו אותן, והוא הזמין אותי לעלות לבמה בהופעה הקרובה שלו. האמת היא שדי נעלבתי. בהופעות שלו היו על הבמה אנשים שלא ממש ידעו לנגן, לא מתואמים, וזה היה נשמע גרוע. סירבתי לעלות לבמה כזאת, אבל לפעמים כשהוא היה רואה אותי בירושלים היה מצביע עליי ואומר לאנשים 'הבחור הזה שר מעולה'".
געגוע/ במשך השנים הקשר התרופף. "אני הייתי עסוק במוזיקה מסוג אחר ובמקומות אחרים. לימים, אחרי שהוא נפטר, הרגשתי החמצה. כשאני קורא סיפורים שלו אני מתרגש ומאוכזב מהפספוס וההחמצה של הקשר שהיה לי איתו ולא שמרתי עליו".
אומנות יהודית/ "היום המוזיקה היהודית היא שוצפת, פורחת ועוברת גבולות ומתעצמת לכל המגזרים. אנחנו רואים היום אומנים מוכשרים כמו ישי ריבו ונוספים ולאן הם מגיעים, וזו בשורה גדולה בעיניי. כשהייתי בתחילת דרכי לנוער הדתי לא הייתה דמות לחיקוי במוזיקה. היו מקהלות הילדים 'פרחי', קצת קרליבך שלא כל כך הכירו ומעבר לזה שום דבר. את השירים החסידיים ממש של החסידויות בירושלים לא הכירו. היום אנחנו במצב הרבה יותר טוב".
מלחין ל'חברון'/ "לפני עשרים שנה, באירוסין של קרוב משפחה שהיה תלמיד ישיבת 'חברון', החברים שלו שרו איזה שיר שהיה נשמע לי מוכר מאוד ולא הבנתי מאיפה. ניסיתי בכל הכוח להיזכר ובאיזשהו שלב יצאתי החוצה, זמזמתי אותו לעצמי ונזכרתי שזה השיר הראשון שהלחנתי. שאלתי שם את הבחורים מאיפה הם מכירים את השיר, והם אמרו לי ששרים את זה אצלם בחדר האוכל כשמישהו מתארס בישיבה אבל הם לא יודעים מה המקור. שרנו את זה פעם בכותל כנראה והם שמעו אותנו ואימצו את הלחן מאז".
אוטודידקט/ "לא למדתי אף פעם להלחין, אבל עם הזמן התחלתי לפתח שיטות, מין ארגז כלים לחיבור מנגינה. כבחור צעיר הייתי מאוד דתי, ובתחילת דרכי בחסידות פיתחתי קצת אנטי לאקדמיה. אולי במבט לאחור היה נכון יותר ללמוד מוזיקה ברמה מקצועית. כאוטודידקט יש לי יתרון שאני לומד בעצמי, ומצד שני אני לא חושב שאני מקצועי עד הסוף במה שאני עושה. למדתי הרבה אבל יש עוד לאן להתקדם, כשאני רואה מוזיקאים רציניים אני קצת מקנא בהם אפילו. מדי כמה שנים אני לוקח מורה פרטי להשלים את החסר".
צייר ומעצב/ "הרבה שנים ציירתי בשמן ולמדתי אצל ציירים בעלי שם. כל הקירות בבית של ההורים שלי עם ציורים מעשה ידיי. בהקמת בית הכנסת המרכזי בנווה דניאל עיצבתי את החלונות המעוטרים בחזית ההיכל והפרוכות. אני מסתכל על זה כל הזמן וחושב שהביצוע לא יצא ממש לטעמי. מצד אחד אני שמח לראות יצירה שלי בבית הכנסת, ומצד שני לפעמים כואב לי כי אני יודע איך רציתי שזה יהיה".
אם זה לא היה המסלול/ בכל מקרה הייתי אומן. זה משהו בנשמה, לא משנה כלום.
מגרש ביתי
בוקר טוב/ קם בשעת בוקר מוקדמת, טובל במקווה, לומד סדר לימוד קבוע עם פרשת שבוע ומשניות, הלכות סת"ם, שחרית ויושב לעבוד.
פליילסיסט/ שומע "הכול מהכול. יש תקופות שיותר מוזיקה קלאסית, חזנות, לפעמים בוב דילן ולאונרד כהן וכל מה שיש".
דמויות מופת/ הרבי מלובביץ' "גם בלי להיות חב"דניק", והרב קוק.
משאלה/ "משאלה קטנטנה שיש לי היא שאחד השירים יפרוץ החוצה. כרגע אני מרגיש שאני מלחין שיר ועוד שיר ומחכה שמשהו יקרה עם זה".
מפחיד אותי/ "טשטוש הערכים שיש במדינה שלנו ובעולם היהודי בכלל".
כשאהיה גדול/ "שיהיה לי יותר פנאי ללמוד בעזרת השם".
לתגובות: shilofr@gmail.com