הרב יוני לביא
הרב יוני לביאצילום: סיגל בדלוב

לא נעים לומר אבל האונס בקפריסין צרם לנו מאוד לא בגלל שהוא קרה. היו לנו כבר מקרי אונס בעבר, חלקם קבוצתיים וחלקם אכזריים אף יותר ממנו.

זה היה כל-כך מביך ומזעזע כי הפעם זה קרה 'בחוץ'. הכביסה המלוכלכת שלנו נתלתה לראווה לעיני העולם כולו ואזרחי תבל קיבלו דיווח מפורט כיצד 12 נערים ישראלים אונסים בחורה בריטית באכזריות ומצלמים את האירוע בגאווה בטלפונים שלהם.

השאלה הגדולה היא: מה עושים עכשיו? הנטייה הראשונית היא, כמובן, לחפש אשמים. למצוא בדחיפות את הגורמים האחראיים ולהותיר את מצפוננו זך ונקי.

הנה אוסף נבחר מהקולות שנשמעו בימים האחרונים: "זה החינוך הקלוקל של ההורים שלהם" "מי שמרשה לילדים בני 16 לשתות אלכוהול שלא יתפלא..."

"היא באה אליהם מרצונה החופשי (אז מה?) וחוץ מאחד השאר רק הסתכלו".

כל הסבר או תירוץ יתקבל בברכה ובלבד שלא נצטרך להסתכל למציאות בעיניים. שלא ניאלץ לגעת בשורש המורעל שמנביט את זרעי הפורענות האלו.

אבל בואו, חברים, ונהיה הפעם אמיצים. האירוע הנורא בקפריסין אינו החלקה נקודתית. הוא פרי הביאושים של תרבות שלימה שממשיכה ברגעים אלו ממש להצמיח את האנסים הבאים.

זו תרבות של מתירנות וחוסר גבולות המגדלת ילדים מגיל 11 על כך שיחסי מין לא קשורים ל'יחסים' אלא ל'מין'. שהם אינם תלויים בקשר ממושך ומשמעותי בין איש ואישה אוהבים שיש ביניהם קירבה רגשית עמוקה ואינטימיות (כלומר, 'יחסים'), אלא הם דרך אגואיסטית למילוי צרכים וסיפוק תאווֹת בשר בין זכר נקבה (כלומר, 'מין'). בסוגריים נעיר, שכשזו הגישה, השאלה עד כמה הבחורה הסכימה לעניין הולכת ונעשית משנית...

האונס בקפריסין הוא פרי הביאושים של תרבות הקובעת שאופניים חשמליים מותר מגיל 16, נהיגה ברכב אפשרית מגיל 17 ולהחזיק נשק אתה רשאי מגיל 18. כי על הגוף, כידוע, חייבים לשמור. כך אומרים כולם וכך קובע החוק.

הנפש לעומת זאת, היא סיפור אחר לגמרי.

הנפש מופקרת מגיל אפס.

כבר בגיל הגן היא מתרגלת לחשיפה מטורפת לעולם המסכים שהפך להיות הבייביסיטר האולטימטיבי.

מגיל היסודי היא משתמשת בחופשיות בסמארטפון בלתי מסונן תוך חשיפה לתכני פורנוגרפיה ואלימות.

מגיל החטיבה היא מקבלת לגיטימציה להתנסות ביחסי מין (העיקר שיהיו 'מוגנים'. קרתה תקלה? היי, תמיד אפשר להרוג את התוצאות).

מגיל התיכון היא מתחילה לצרוך אלכוהול ויוצאת לחופשה בחו"ל ללא ההורים.

אלו הן נורמות מקובלות בחברה הישראלית הנאורה, המכילה והמתירנית שאנחנו חיים בתוכה.

התוצאה היא בלתי נמנעת: הגוף שמור להפליא. הנפש מזוהמת להבעית.

התפיסה המקובלת מתייחסת לקשר המיני כעניין פיזי גרידא. ממש כמו אכילת ארטיק או פיצה. בא לך? לך תעשה את זה. הדבר שונֶה בתכלית מהתפיסה היהודית הרואה בחיבור הזה אירוע מקודש. חיבור אינטימי עדין של עונג הדדי בין איש ואישה שכרתו ברית אהבה ומחויבות ביניהם.

את אוצרותיך הגנוזים לעולם לא תוכל לחלוק בסתמיות עם זר מזדמן, כי להבדיל מבעלי חיים מיוחמים - אצל אדם שנברא בצלם אלוקים העניין הפיזי אינו תלוש ועומד לכשעצמו. הוא מחובר ישירות אל הנפש ואל מכלול האישיות.

זו הגישה הבריאה, ההגיונית, היפה, המוסרית, שהפוכה כל-כך מהאקלים התרבותי השולט כיום.

שנים עשר הנערים הישראלים הציבו בפני הציבור בישראל מראה שחורה. אפשר לבחור להזעיף לה פנים אבל להמשיך להתבוסס בהרגלים הנושנים. אבל אם איכפת לנו מעצמנו, מהילדים שלנו ומהקורבן הבא, לפחות שלא נשלה את עצמנו:

הקשר בין התרבות המתירנית לתרבות האונס הדוק כמו הקשר בין עישון לסרטן הריאות. כמו הקשר בין טחינת ג'אנק פוד לעליה במשקל.

להתעקש להפריד ביניהם זה כמו לקפוץ ראש למים אבל לרצות להישאר יבש.

הנתזים של האונס בקפריסין הרטיבו את כולנו, חברים. אם לא נתעשת בהקדם, האונס הבא הוא רק עניין של זמן...