ענבל הלל נסעה אתמול (מוצ"ש) עם ארבעת ילדיה מירושלים לכיוון ביתם שבקרני שומרון, כשלפתע פגעו ברכבה אבנים.
בשיחה עם גלי צה"ל שחזרה הלל את הנסיעה. "היינו בדרכנו מירושלים לבית בקרני שומרון, בדרך שאנחנו יודעים שהיא בטוחה ונעימה. לפתע זרקו 2 אבנים בינוניות על הרכב", פתחה.
"אני שמעתי הדף רציני. שני הילדים הגדולים צעקו ובכו והקטנה שלי, תינוקת בת חצי שנה, צרחה. לא ידעתי מה חומרת הפגיעה, הם רק צעקו שיש דם וגוננו אחד על השני מהזכוכיות שעפו ברכב", סיפרה.
"התקשרתי למוקד ודיווחתי על פגיעה, אמרתי להם שאני לא מוכנה לעצור בצד הדרך ושאני ממשיכה לש.ג. וששם יקבלו אותי כוחות ויראו מה מצב הילדים".
הנסיעה עד לשער היישוב ארכה כעשר דקות בהן היא לא יודעת עדיין מה חומרת הפגיעה בילדיה. בזמן שהילדים במושב האחורי מכוסים בדם בעקבות שברי הזכוכית, הלל לא מאבדת עשתונות. "הבאתי להם את הטלפון עם פנס וביקשתי מהם שיעשו סריקה על כל אחד מהם, בעיקר על התינוקת בת החצי שנה. היה לה הרבה דם מרסיס בראש, רסיס קטן אמנם, אבל היה לה הרבה דם וזה מאוד הבהיל אותנו".
היא הוסיפה, "ביקשתי מהם לבדוק בדיוק מה יש שם. הודינו לקב"ה ביחד שהאבן לא פגעה, שהם במצב תקין ושלי לא קרה כלום מהטראומה ופשוט אמרנו תהילים ביחד כולנו עד שהגענו ליישוב".
"העפתי מבט לאחור כל כמה זמן ודיברתי איתם. ראיתי שהם בסדר. הבן שלי ספג פגיעת ראש וכל הזמן דיברתי איתו, רציתי לוודא שהוא נשאר צלול. העדפתי לעצור בכניסה ליישוב ששם יחכו לנו כוחות ולא לעצור באמצע שום מקום", אמרה.
"הבן שלי פתח את הראש", היא סיפרה. "יש להם פציעות של רסיסים על הפנים, הידיים והעורף ורסיסים בעיניים".
הלל שיתפה בתחושות שלה אחרי האירוע הקשה. "יש תחושת תסכול וכעס על נערים שמסתובבים באופן חופשי ובמקום לעשות משהו מועיל עם הזמן שלהם, הם עושים דברים כאלה. קיבלתי עדכון מהצבא במהלך הלילה שבאמת יש כוחות צבא שמחפשים".
"אני מקווה שזה יהיה האירוע האחרון, שהצבא יראה את עוצמתו בשטח ושלא יקרו עוד מקרים כאלה. אנחנו צריכים להראות להם מי בעל הבית, להראות את עוצמתנו בארץ שלנו", סיכמה.