המילה השגורה ביותר בימים האחרונים בזירה הפוליטית היא 'איחודים', איחודים בשמאל, איחודים בימין ואיחודים במפלגות הערביות.
בשיחה ביומן ערוץ 7 ניסינו למפות את המרוויחים והמפסידים בזירות השונות עם ד"ר אסנת עקירב, ראש החטיבה למדעי המדינה באקדמית גליל מערבי.
את דבריה פותחת ד"ר עקירב במבט על אודות תופעת האיחודים שלטעמה מהווית את התוצאה לשינוי בחוק אחוז החסימה, לאחר שהתובנה החלה לחלחל בבחירות שלפני האחרונות, כאשר מפלגות הבינו שחייבים להתאחד ומפלגות נעלמו מתחת אחוז החסימה. "היום מבינים שלא לעולם חוסן, הימין החדש לא עבר את אחוז החסימה ומפלגות כמו מרצ כמעט נעלמו".
האם המציאות הזו אינה מתנגשת ברצונו של כל מצביע למצוא מפלגה התואמת בדיוק את תפיסת עולמו האידאולוגית? "זו ליבת הדילמה של דמוקרטיה ייצוגית. בישראל היו הרבה מפלגות כשאחוז החסימה היה כמעט כלום, ורק ב-92' התחילה העלאת אחוז החסימה, ומאז יש פחות מפלגות שמייצגות קבוצה מסוימת ויש יותר "מפלגות מכולת" כמו 'כחול לבן' שאומרות שהן מייצגות את הכול אבל זה לא באמת אפשרי".
על האיחוד בשמאל אומרת ד"ר עקירב כי המהלך "פוגע דרמטית במרצ ולא רק בהקשר של ברק. עד עכשיו הייתה מפלגה אידאולוגית קטנה ועכשיו, בשילוב עם סתיו שפיר ואהוד ברק לא מעט אנשי מרצ נדחקו אל מעבר למקום העשירי וזו פגיעה מאוד קשה באידאולוגיה של המפלגה. איך אפשר ליישב דברים שאמר מספר שתיים ברשימה עם תפיסתה האידאולוגית של מרצ? זו בעיה מאוד קשה".
ואולי אין למצביעי מרצ המעוניינים לראות את נתניהו מורד מכסאו ברירה אלא להצביע למפלגה המאוחדת, גם אם ברק נמצא בה? "אם הבוחר רציונאלי הוא צריך לנתח ולראות מה נותן איחוד העבודה-גשר ומה המחנה הדמוקרטי נותן לו ומה 'כחול לבן' שיש בה אנשי שמאל מובהקים ומה המפלגות הערביות נותנות לו. זהו הקושי האידאולוגי שגורמים האיחודים למצביעי מפלגות קטנות, או שיצביעו בסגירת אף או שכמחאה לא יבואו להצביע".
על השפעת האיחוד בשמאל על מפלגת העבודה שמצבה כבר כעת חמור, אומרת ד"ר עקירב כי "אורלי לוי מביאה נכסים. מעריכים אותה. היא עשתה עבודה חברתית משמעותית. יש כאן שני איחודים של שתי מפלגות שמאל-מרכז. העבודה עם אורלי עברה למרכז ומרץ עם ברק הפכה ללייט. שתי המפלגות מדברות על עניינים אזרחיים ופחות מדברים על אידאולוגיה ועל הסדר מדיני. לא שומעים מהם אמירה ברורה בסוגיות הללו. שני האיחודים הללו צריכים להגדיר את מה שהם מציעים כפתרון מדיני. כשהם יגידו את הדברים בצורה ברורה לא בטוח שכל החלקים באיחוד המפלגתי יישרו קו בתוך המפלגה ולכן מעדיפים שם שלא להתבטא אידאולוגית".
נפגעת נוספת מהאיחוד בשמאל היא 'כחול לבן'. "'כחול לבן' לקחה מנדטים מכולם בסערה, אבל בתקופה הזו היא לא נשמעה כאופוזיציה לשלטון, ולכן יהיו הרבה אנשים שהתאכזבו מכך שהצביעו לכחול לבן ויחפשו אלטרנטיבה".
על גישתו של בני גנץ ולפיה בממלכתיות שאינה מלחמת בוץ פוליטית נגד מתנגדיו הוא יציג חזות ממלכתית ומנהיגותית, אומרת עקירב: "יש מי שיש להם מיומנות להיבחר אבל בתפקוד שלהם ביום-יום הם פחות טובים, לעומת מי שיש לו קושי להיבחר אבל מתפקד טוב. זו הבעיה של 'כחול לבן'. אולי הוא יהיה מנהיג פוליטי מצוין אבל הוא צריך לשכנע אנשים להיבחר. הוא לא מצליח לשכנע שהג'נטלמניות שלו מכסה את היכולת להיות מנהיג קר רוח כשצריך". מאחר וכך צפויה 'כחול לבן' לראות המשך ירידה במנדטים.
להערכתה רק בראשית ספטמבר, עם שיבת הנופשים מרחבי העולם, יחל הקרב האמתי, "זה יהיה קרב שריון של כולם בכולם בשבועיים האחרונים, הליכוד והמפלגות הימניות, החרדיות נגד כולם וכו'".
על האיחוד במפלגות הערביות אומרת עקירב כי "הציבור היהודי לא באמת מבין את הפערים בין המפלגות הערביות. זה שהם היו מוכנים להתאחד יוצא מתוך אותה נקודה של כל האיחודים, הצורך לקבל מנדטים ולקדם את האג'נדה שלהם, אבל יש פער גדול ביניהם ולא ברור איך יתפקדו יחד". על תפקודה של הרשימה המאוחדת בקדנציה הקודמת אומרת עקירב כי הפערים בין המפלגות שם גרמו לכך ש"בתקופה שהם היו ביחד לא השיגו הרבה. הם יכלו לקדם את השוויון בחברה הישראלית למען ערביי ישראל בהרבה תחומים כמו חינוך תעסוקה ותשתיות, אבל הם לא הצליחו בכך בין השאר בגלל מאבקי הכוח בתוכם".
ומכאן הצצה לימין. איך קרה שפייגלין שהיה הכוכב הגדול של הבחירות האחרונות מוצא את עצמו מחוץ לאיחוד הימין כשאיש לא שש להתחבר אליו? "פייגלין הוא כמו בושם חדש שמתלהבים ממנו, אבל הגיעו הבחירות וראו שאנשים לא הצביעו לו מסיבות שונות שאפשר לנתח אותם, וכשהתרגלו לבושם הזה ויש עליו ביקורת כבר לא בטוח שיעברו את אחוז החסימה. מי שרוצה ימין אידאולוגי יש לו את איחוד הימין ומי שרוצה את נושא דת ומדינה יש את ליברמן, מי שרוצה שמאל יש לו אלטרנטיבות. לא ניתן לקבוע כעת מה יהיה גורלו. דברים ייחתמו בשבועיים האחרונים, בקמפיין ובמסרים בתקופה הזו".