"בגיל 13 הטסתי מטוס" הוא משפט שספק אם יש מי שיכול לומר, אך הוא חלומם של ילדים רבים שמדמיינים את הקרקע מתרחקת ואת העננים הלבנים מנופפים להם לשלום כשהם עוטים קסדה, חיוך גאה ומשקפי מגן. הסרט הישראלי החדש 'הרפתקה בשחקים' של הבמאי ליאור חפץ מגשים בדיוק את פנטזיית הנעורים השמיימית הזאת. ההשראה לסרט שאובה מ'הרפתקה בטייסת', ספר נעורים ישן מאת עודד מרום.
נועה, שאותה מגלמת הילה נתנזון בת ה-13, היא בתו של אהוד הררי (נתי רביץ), טייס קרב בהווה, והיא חולקת איתו את האהבה והתשוקה למטוסים. היא מכירה כל פינה ביישוב שבו גדלה ומראה לילד החדש בשכונה, תום (אמיר טסלר), את בית הקברות הסודי למטוסים. שם לתדהמתם הם מגלים פיסת היסטוריה - מטוס מסרשמיט, שהיה מטוס הקרב הראשון של חיל האוויר. הילדים מחליטים לשפץ אותו, ולתמונה מצטרף מוריס כהן (אריה צ'רנר), גבר ערירי וטייס בדימוס. מולם ניצבים אמא של יותם, שמתנגדת בתוקף שיתקרב למטוסים בשל האסטמה שהוא לוקה בה, ובעיקר מכיוון שאביו הטייס מת בתאונת מטוס, והאח הגדול של נועה שמערים קשיים ומחבל בתוכניותיהם.
מעל הכול נרקם בין הילדים קשר עדין ותמים, ושעון מתקתק בדמות מטס יום העצמאות שמגביר את המתח. הילדים רוצים להטיס בכל מחיר את המטוס המיתולוגי. האם הם יצליחו?
התשובה לא באמת כל כך חשובה, אלא בעיקר הדרך, והדרך נפלאה ברובה. 'הרפתקה בשחקים' עשוי כסרט נעורים הוליוודי קלאסי, בניחוח ישראלי. צילומי לונג שוט של שדות וילדים מדוושים באופניים, מוזיקה מרגשת שמעוררת נוסטלגיה, ביישנות נעורים ראשונית ורגעי הומור שגורמים לפרצי צחוק גם אצל המבוגרים.
הסרט בהחלט מיועד לשכבה הצעירה, שהיא מצידה לא כל כך רואה את הצדדים הפחות מוצלחים בסרט, כמו קליפ תמוה וערוך בצורה חובבנית בתחילת הסרט, חריקות משחק אצל חלק מהשחקנים שנראה כאילו הם מדקלמים תסריט ולא באמת משחקים, ודמויות שלא ברור למה נתנו להן במה, כמו אמה של נועה שמקבלת כמה שורות בודדות שהיה אפשר לוותר עליהן בקלות, או להוסיף לה קצת יותר נפח.
הדבר המוזר ביותר הוא ליהוק האח הגדול בן ה-17, שלא נראה כלל כמי שלומד בשמינית אלה כמשוחרר אחרי צבא, ועל זאת קבלו גם הילדים. גם ההיגיון הפנימי של היחסים בין האח והאחות קצת רעוע. האח הבוגר מתנהג כמו נבל מושלם, ומתנכל קצת יותר מדי לאחותו הקטנה.
השחקנים הראשיים עושים עבודה טובה למרות גילם הצעיר, ומצליחים למזג אותנטיות ונעורים בלי להחמיץ את הרגעים הקטנים והמחוות הקטנות, שהן אלה שעושות את ההבדל בין משחק גרוע למוצלח. שחקן המשנה מוריס, הזקן הערירי, נותן קונטרה לנעורים המתפרצים, מוסיף רגעי צחוק ומעצים חלק מהמסרים. אין גיל לחלומות.
הצופים בני התשע גמעו בשקיקה כל פריים בסרט ויצאו נלהבים ונרגשים. גם אחרי ימי קיץ ארוכים הם עדיין דנו בסרט. העובדה שהיצירה ישראלית, הגיבורים מדברים בשפתם והגאווה הלאומית אינה נסתרת מוסיפה רבות להנאה.
בנוסף לכך, לסרט יש פיתולים רבים, גם אם הם צפויים לעיניים בוגרות, מה שגורם לצופים הצעירים לא להשתעמם אפילו לרגע אחד. ההוכחה ש'הרפתקה בשחקים' עושה עבודה טובה היא בעיקר האכזבה שנרשמה בסוף - למה הסרט כבר נגמר?