גלידה
גלידהצילום: istock

ליד המקרר של הגלידות עצר אותי יהודי מזוקן עם כובע בוקרים ומבט מאשים. "סלח לי", הוא אמר באנגלית, "האם אתה יודע שבן אנד ג'ריס תומכים ב-BDS?!"

זה קרה ביום חמישי בערב, אחרי שוטטות מייגעת בין המדפים של הסופר וההתכתבויות הרגילות עם אשתי לגבי השאלה הרת הגורל האם כשהיא מבקשת שמרים יבשים אני צריך לחפש אותם במקרר, בשימורים (שמרים, לא?) או באגף המוצרים המוזרים שגברים פוחדים להתקרב אליהם. הייתי עייף ויגע ובאמת שלא היה לי כוח להתווכח עם לוחם צדק חבוש כובע בוקרים אמריקני, ועוד בשפתו של וויליאם שייקספיר עליו השלום, שהיה אנטישמי גאה הרבה לפני שה-BDS המציאו את הגלידה. זאת אומרת את העם הפלשתיני.

האינסטינקט הראשוני היה לענות לו שאני לא מבין אנגלית ומה זה בכלל בן אנד ג'ריס. הבעיה הייתה שאני כן מבין אנגלית, ושבמרומי העגלה, ממש מעל השמרים היבשים, הציצו עלינו בסקרנות שתי אריזות של הבן אנד מה שמו שלקחתי מהמקרר של הגלידות ארבע שניות לפני זה. בקיצור, תפס אותי על חם. זאת אומרת על קר.

"אני יודע", ניסיתי לפייס אותו, "BDS היה אנטישמי, וגם סילבסטר, ושייקספיר".

"זה לא מה שאמרתי!" רעם הקאובוי הציוני, "שאלתי – האם אתה יודע שבן אנד ג'ריס תומכים ב-BDS?!"

האמת היא שאני יודע, אבל זה לא מה שאתם חושבים. לפני עשרה חודשים פורסם שבן אנד ג'ריס השיקו בארצות הברית מהדורה מוגבלת של טעם חדש כמחאה חסרת טעם נגד טראמפ, ואת ההכנסות המוגבלות הם תרמו לארבעה ארגוני שמאל מגבילים, שאחד מהם גם נורא פרו-פלשתיני ותומך ברעיון להפוך את ישראל למהדורה מוגבלת. אבל אז התברר שהמפעל בישראל דווקא תורם לעמותות פרו-ישראליות, והמועצה המשפחתית שלנו לענייני צרכנות – שבה אני משמש כמשקיף, כותב פרוטוקולים וסוחב מצרכים ראשי מהסופר – התכנסה והחליטה להמשיך לקנות את המוצר. זאת אומרת הילדים הודיעו לי שאם אני לא דואג לאספקה שוטפת של בן וההוא השני, אין לי מה לחזור הביתה.

"תראה", אמרתי לשריף, "בן אנד ג'ריס לא ממש תומכים ב-BDS".

"מנין לך?"

"מנין לך שהם כן?"

"זה ידוע".

"אתה יכול להוכיח את זה?"

השריף התערער לרגע, אבל מיד התעשת, עשה צעד אחורה, הושיט את ידו לחגורה ובתנועה סיבובית שלף טלפון ודרך אותו. זהו, אמרתי לעצמי, הלך עליי. עכשיו הוא ימצא בגוגל מידע מרשיע באנגלית שיוכיח שהכתבות בעברית מסלפות את האמת ושבן וג'רי, כולה שני היפים יהודים שיודעים לערבב שוקולד עם שמנת, תורמים ל-BDS ולסתיו שפיר וללהקת האינפנטילים שייצגו פה את איסלנד והניפו באירוויזיון דגל בן אנד ג'ריס. זאת אומרת פלשתין. עכשיו מה אני אמור לעשות? להגיע הביתה בלי הגלידה, לספר לילדים שבן אנד ג'ריס זה BDS ולברוח מהר תוך איתותי SOS?

בגלל בנימין וגרשון

הגלידות בעגלה הזיעו את עצמן לדעת על השמרים היבשים. גם אני. השריף המזוקן סרק ביסודיות את גוגל, פייסבוק, טוויטר והדו"חות המודיעיניים של ה-CIA. האינטרנט שלו עבד ממש לאט, וגם האצבעות שלו שהקלידו מילות חיפוש חדשות בכל פעם שהוא לא הצליח למצוא את ראיית הזהב, שתוכיח שאני ובן וג'רי נפגשים באישון לילה על גלידה בטעם הפרוטוקולים של זקני ציון ורוקמים מזימות כיצד לבדאס את ישראל. אבל מי אמר שהם באמת תורמים להם? ומה זה בכלל BDS? כלומר, אני יודע ש-B היא האות הראשונה של BOYCOTT, שזה באנטישמית חרם. אבל מה זה D ו-S? אולי זה בכלל ראשי התיבות של Boycott Denmark and Sweden, או Basketball Dream System, או Bihyat, Dibarta Shtuyot? מנין לנו שזה באמת ארגון אנטי ישראלי כמו שאומרים עליו?

הקאובוי הפטריוטי לקח את הזמן בנחת. ברור, אצלו בעגלה לא היה בי די ג'ריס, או איך שלא קוראים לזה. "שמע", אמרתי לו, "הגלידה בארץ מיוצרת על ידי פועלים עברים גאים, ואני מכיר את המנהל. הוא יהודי חם ששירת בקרבי ומאוד אוהב את המדינה".

"בקיצור", קצף הקאובוי, "אתה תומך ב-BDS".

הפאדג' עלה לי לראש. אני? תומך BDS?! אני, שכל יום עצמאות תולה על הרכב דגל ולא מוריד אותו עד שבטעות אני פותח את החלון והוא עף ברוח, אני תומך BDS? אני, שלא קונה עגבניות מטורקיה, שמן זית מספרד וחלב פג תוקף, אני תומך BDS? אני, שמטעמי מצפון דיאטטי לא נוגע בגלידת בן אנד ג'ריס אפילו באצבע הקטנה, אלא רק בכפית, אני תומך BDS?! איך הוא מעז להאשים אותי ככה? מי הוא? מה הוא? מה זה בכלל BDS?!

הגלידות צעקו הצילו. השמרים, יבשים שכמותם, ישבו בעגלה ולא התערבו. הקאובוי התחיל לגלות סימני עצבנות. כל כבודו, כבוד עם ישראל לדורותיו, היה מונח על כפות הגלידה. הבנתי שאם אני לא נוטל את היוזמה לידיים אנחנו הולכים להישאר שם לנצח, אני והוא ומה שהיה פעם גלידה.

"היי, תראה! רוג'ר ווטרס!", הסחתי את דעתו ופתחתי במנוסה מהירה אל עבר הקופה, כמו שעשו אבות אבותיי כשהאנטישמים באירופה רדפו אחריהם בסופר. וכל זה בגלל איזה בנימין וגרשון שנתנו קצת כסף לאיזה ארגון שונא ישראל. אפשר לחשוב. יש יהודים שתורמים ל-BDS הרבה יותר, ובכל זאת אני לא מחרים את הגלידה שלהם. בי די אס. ביג דיל. רק בדרך הביתה עלה בדעתי ש-BDS זה בעצם ראשי תיבות של Boycott Dvir Shrayber.

*** לעת אכין מטבח ***

אולי בהשפעת ימי הזכר לחורבן, אולי בגלל שמיליון אנשים שאנחנו מכירים בדיוק משפצים את הבית, אשתי החליטה פתאום שהגיע הזמן להחריב את המטבח ולבנות אותו מחדש. למה מטבח? כי הוא בקצה הבית. מתחילים איתו, אחר כך מחריבים את השאר.

"למה", שאלתי אותה ערב אחד כשהיא התחילה למדוד את המטבח שלנו מתחילתו ועד סופו, "למה להחליף?"

"אנחנו גרים פה 20 שנה ומעולם לא החלפנו מטבח", היא אמרה, "נראה לי שהגיע הזמן".

אנחנו גרים פה 22 שנה, אבל מי סופר. אני סופר, את השנים ואת הכסף שיעלה לנו מטבח חדש, פלוס אינסטלציה, פלוס חשמל, פלוס מרצפות חדשות. 22 שנה אנחנו גרים פה ועדיין לא החלפנו מרצפות. היא ואני, לעומת זאת, נשואים כבר 24 שנה. 24 וחצי, אם לדייק, אבל את זה אני לא מזכיר לה כדי לא לתת לה רעיונות.

ביני לבינה יש חלוקה די ברורה. אני שמרן, היא אוהבת אתגרים. אני נוסטלגי, היא עדכנית. אני הגבר, היא קובעת. אז עכשיו היא קבעה פגישה אצל נגר אחד שמתמחה במטבחים, או מתבחה במטמחים, אני לא סגור על זה עד הסוף. בקרוב אני הולך איתה לפגישה הזאת כצאן לטבח. זאת אומרת למטבח. אעדכן.

לתגובות: [email protected]