באותו זמן הוא וחמשת אחיו שנשארו בארץ היו מעל גיל עשרים, ומשום מה אף אחד מהם עדיין לא זכה למצוא את זיווגו. בטיסה התפלל שרכבת ההתנתקות תיעצר, וכן שמישהו יתחתן סוף סוף במשפחתו.
לאחר סיבוב בכמה ארצות, מצא את עצמו בשביעי של פסח בבית חב"ד בנפאל עם הבזק של הבנה, שאין מצב שביום העצמאות הוא יהיה במזרח ולא בארץ. הוא הודיע לחבריו המופתעים שהוא חייב להשיג כרטיס טיסה כדי להגיע לישראל לקראת יום העצמאות.
למחרת החג התקבלה הודעה בבית חב"ד כי יש בנפאל מטיילת שאמה נפלה בנחל יהודייה והיא מאושפזת במצב קשה בבית רפואה בישראל, וחייבים למצוא את הבת כדי שתחזור מהר ארצה. נדב וחבורתו סייעו בחיפושים, וכעבור יום נאלצו להמשיך בתכנונם לנסוע להודו.
לאחר שעברו את הגבול, נסעו במונית לעיירה נידחת שבה תחנת רכבת, כדי שיוכלו לתפוס רכבת לניו-דלהי, שם נמצאת סוכנות הטיסות של נדב, כדי להקדים את חזרתו ארצה.
בתחנת הרכבת קנו כרטיסים לדלהי והתיישבו מחוץ לתחנה, ממתינים לרכבת של 20:00. בשעה 19:45 בני החבורה הישראלית שמו את פעמיהם לעבר התחנה. אחד מהם בירר היכן הרציף, וחזר והודיע שעליהם להמתין ברציף 1.
החבורה ישבה ברציף 1. השעה שמונה הגיעה, שמונה ורבע, שמונה וחצי, ואין רכבת... נדב ניגש לשאול את עובד התחנה מה עם הרכבת לדלהי, והוא ענה שהיא כבר נסעה בשמונה.
"איך זה ייתכן?!" זעק, "הרי אנחנו מחכים ברציף 1 מלפני שמונה?!"
ההודי פרץ בצחוק מתגלגל ואמר: "לא 1, אלא פעמיים 1", כלומר 11...
נדב היה בהלם על כך שנגזר עליהם להיתקע בעיירה הנידחת, אבל כעבור רגע התעשת והרגיש שהכול משמיים, ומשהו כנראה צריך להתרחש כאן.
בני החבורה ביקשו מאנשי התחנה ההודים שיעלו אותם על הרכבת של 23:00, אבל נענו בשלילה.
בעוד נדב מנסה לחשוב מדוע לעזאזל הם תקועים פה ומה עליהם לעשות כעת, ניגש אליו פתאום הודי שבדיוק נכנס לתחנה ושאל: "אתה ישראלי?"
"כן", ענה נדב.
"בוא אחריי, יש טלפון בשבילך", אמר האיש.
נדב לא הבין מה קורה, אבל לפני שהספיק לחשוב ההודי הסתובב וצעק: "קדימה! מחכים לך בטלפון".
הוא רץ אחריו לתוך סמטאות העיירה, ואחרי כמה מאות מטרים האיש נכנס לסוכנות נסיעות, הצביע על שפופרת פתוחה והורה לו: "תענה!"
נדב הרים את השפופרת ושמע קול בהול בעברית: "הלו, מי זה?"
"נדב", ענה, "מי אתה?"
"זה הרב חזקי מבית חב"ד נפאל. קודם כול, מזל טוב!"
"על מה?", שאל, והרב חזקי אמר: "עכשיו התקשרו מהארץ וביקשו שאודיע לך כי אחיך התארס".
נדב שמח, אבל היה לו ברור שלא זו הסיבה שהרב חזקי התקשר בדחיפות כזאת.
"טוב, למה התקשרת?" שאל.
הרב חזקי הסביר כי משפחתה של המטיילת שחיפשו לפני יום מבקשת לשוחח עמה בדחיפות כדי להודיע לה שתגיע מיד לארץ. הבחורה לא נמצאת בנפאל וחוששים שהיא עברה להודו ומתכננת לנסוע להרים הרחוקים, שם לא יוכלו ליצור עמה קשר במשך שבועות. "אתם חייבים לחפש אותה בעיירה שאתם נמצאים בה, שהיא הכי קרובה למעבר הגבול לפני שהיא תתרחק", אמר הרב חזקי.
נדב סגר את הטלפון, נשא עיניו השמימה ואמר: "אבא, זה לא ייאמן איך אתה מגלגל דברים! גם זכיתי לשמוע שאחי שהתארס, וגם נוכל לעזור למשפחה בארץ שמחפשת את הבת בנרות, והכול בזכות רכבת שפספסנו..."
מיד הודיע לחבריו, והם החלו לחפש את הבחורה בקדחתנות. כעבור שעתיים, רבע שעה לפני 23:00, רגע לפני שהיא עלתה על רכבת אחרת, מצאו אותה והודיעו לה שתתקשר לביתה בדחיפות, ויחד איתה רצו לרכבת של 23:00 לדלהי, וקפצו לתוכה בעודה יוצאת מהתחנה.
הרכבת הייתה מלאה עד אפס מקום. לפתע ניגש הודי לנדב ואמר לו: "אתה עייף. בוא תיקח את הדרגש שלי ותלך לישון".
זה כמובן מה שנדב עשה, וכשקם בבוקר הניח תפילין מול עיניהם המשתאות של ההודים, ולאחר תפילתו פתח ספר תהילים וקרא את המזמורים היומיים כפי שלמד בבית חב"ד. אותו יום היה כ"ד בניסן, ועיניו צנחו על הפסוק האחרון: "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו..."
כאשר הגיעו לדלהי, נדב רץ להתקשר לאחיו כדי לאחל לו מזל טוב.
"מתי האירוסין שלך?" שאל.
"עזוב, אתה לא תצליח להגיע", ענה אחיו, "זה ביום העצמאות"...
נדב חזר ארצה כדי לשמח את אחיו וחזר למאבק נגד הגירוש מגוש קטיף עד תומו, וכעבור שנה וחצי נשא לאישה את ענבל, שהייתה מאותה חבורה באותו מסע במזרח הרחוק.
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]