גילו גמישות ואחריות

הסכם האיחוד בימין התעכב בגלל שיקולים רציניים וכבדי משקל, ולא רק בגלל אינטרסים קטנוניים. בסופו של דבר, 4 המנהיגים הוכיחו בגרות.

עמנואל שילה , כ"ט בתמוז תשע"ט | עודכן: 15:40

הוכיחו בגרות ואחריות. חתימת הסכמי הימין המאוחד
הוכיחו בגרות ואחריות. חתימת הסכמי הימין המאוחד
צילום: ללא קרדיט

1

בשעת כתיבת הטור הזה עוד נותרה פתוחה השאלה האם יצליחו או ייכשלו המאמצים לשלב גם את מפלגת עוצמה יהודית ברשימת הימין המאוחד, ולא נותר אלא להביע תקווה שהתשובה תהיה חיובית.

אבל בכל מקרה יש לברך על ההסכם שהושג לריצה משותפת של הבית היהודי, האיחוד הלאומי והימין החדש. לא קל להגיע להסכמות בין שלוש מפלגות שבראשן ארבעה מנהיגים. כל אחד ושאיפותיו, כל אחד והאינטרסים שלו, כל אחד והקווים האדומים שלו. בסופו של דבר כולם גילו גמישות ואחריות.

גם הפעם בלט לטובה בצלאל סמוטריץ', שהודיע כבר בשלב מוקדם שלמען האחדות הוא יהיה מוכן לוותר שוב על המקום הראשון וגם על השני. הגמישות והאחריות שגילה האיחוד הלאומי באה לידי ביטוי גם בכך שמועמד המפלגה השני, אופיר סופר, שובץ במקום האחרון בשלישייה השנייה, ואילו הנציגה הבאה שלהם, אורית סטרוק, שובצה מחוץ לשלישייה השלישית – במקום העשירי.

הבית היהודי ומנהיגו הרב רפי פרץ גילו גמישות ואחריות כשנכנעו לדעת רוב הציבור ופינו את המקום הראשון לאיילת שקד המנוסה וחביבת הקהל. אי אפשר להתייחס בביטול לדרישה של מפלגת הציונות הדתית הוותיקה לשמור לעצמה את ההנהגה, כמו גם להתנגדות העקרונית לכך שאת הרשימה תוביל מנהיגה שאיננה דתית. בסופו של דבר גברו לחץ דעת הקהל, התבונה הפוליטית, האחריות ושאיפת האחדות.

שקד ובנט גילו אחריות כשהסכימו שהמקומות בעשירייה הראשונה לא יחולקו בשווה בין איחוד הימין לימין החדש, אלא יינתן יתרון לאיחוד הימין, שיאוזן רק במקרה שהרשימה המאוחדת תגיע להישג של 12 מנדטים. בנט גילה אחריות וגמישות כשפינה בשביל שקד את הנהגת הימין החדש, וגם נאלץ לוותר על האופציה שהייתה עדיפה בעיניו – לרוץ בשתי רשימות נפרדות.

2

הדיונים לקראת מימוש האיחוד נראו לפעמים קטנוניים ומתישים, כמו שתמיד נראות קטטות ומריבות של אחרים בעיני המתבונן מן הצד. אבל האמת היא שהיו גם הרבה כוונות לשם שמיים במחלוקות שעיכבו את החתימה על ההסכם. כך למשל, לריצה בשתי רשימות נפרדות יש גם יתרונות מובהקים, שאחת מהם היא הוודאות הכמעט מוחלטת שכל אחת משתי הרשימות תתאמץ לאסוף אל תוכה את הקצוות שכרגע לפחות נותרו בחוץ. בריצה מפוצלת קרוב לוודאי שאיחוד מפלגות הימין היה מתארגן מחדש כשעוצמה יהודית בתוכו, ואילו זהות של פייגלין הייתה מתחברת אל הימין החדש. בסופו של דבר גברה דעתם של איילת שקד ואחרים שיש להשלים עם אובדן אפשרי של מספר מנדטים מועט ולא להסתכן באובדן של מספר מנדטים רב, כפי שקרה בבחירות האחרונות. לעיכוב שנגרם בין השאר בגלל ההתלבטות הזאת היו סיבות שמעל למריבה קטנונית ואינטרסנטית.

3

מעניין להשוות את הרכב הרשימה הנוכחית של הימין המאוחד למה שהייתה אמורה להיות רשימת הבית היהודי והאיחוד הלאומי לבחירות הקודמות, אלמלא הפרישה של בנט ושקד. השינוי הבולט העיקרי הוא כמובן הצבתה של איילת שקד בראש הרשימה ודחיקתו של בנט למקום הרביעי. שינוי בולט נוסף הוא גיוסו של הרב רפי פרץ לתפקיד יו"ר הבית היהודי. האיחוד הלאומי התחזק בשני היבטים. ראשית, יש לו בעשירייה הראשונה הנוכחית שלושה נציגים לעומת שניים בעבר. שנית, מנהיגו בצלאל סמוטריץ' הוא כעת בעל מעמד שווה ברביעיית ההנהגה, לעומת המצב הקודם שבו בנט ושקד היו המנהיגים הבלתי מעורערים ויו"ר האיחוד הלאומי היה פחות דומיננטי.

בעשירייה הראשונה הנוכחית יש לא פחות מחמש פנים חדשות, וימים יגידו אם מדובר בריענון שיוכיח את עצמו בקלפי ובכנסת, או בתחלופה מוגזמת שבאה על חשבון הניסיון.

4

ולקראת סיום, מילה לאניני הטעם שתומכים באופן כללי ברשימה המאוחדת, אבל מאיימים לא להצביע לה בגלל מועמד כזה או אחר שהוא פסול לטעמם. מי שמבקש לפעול בשדה הפוליטי חייב להיות מוכן לפשרות. זה נכון לגבי הפוליטיקאים, וזה נכון גם לגבי המצביעים. מי שרוצה לרכז כוח פוליטי גדול ומשפיע חייב להיות מסוגל לשתף פעולה גם עם מי ששונים ממנו, ולעיתים אף להכיל בתוך רשימה גדולה מועמד אחד או שניים שהם ממש גרועים בעיניו. היחס למפלגה צריך להיות לפי עקרונותיה, לפי הנהגתה ולפי הרוב המוחלט והמכריע של מועמדיה. בסופו של דבר אנחנו מצביעים למי שהכי קרוב אלינו. אם היינו רוצים להצביע רק למי שזהה לנו לחלוטין, היינו צריכים להתמודד בעצמנו.

תינוקות שנשבו

אפשר לכתוב הרבה על התנהגותם המבישה והמחפירה של כמה נערים ישראלים, שכל המדינה עקבה בשבועיים האחרונים אחרי נסיבות מעצרם ושחרורם. לא אצטרף למקהלת המגנים, קודם כול משום שהעצורים הללו, שחלקם כלל לא היו קשורים לפרשה, כבר נענשו מעל ומעבר וגונו מכל כיוון אפשרי על מעשים שאותם, כך התברר, לא בדיוק עשו. בניגוד להאשמת השקר שרבים מדי מיהרו לאמץ - לא מדובר באנסים, אלא במי שחטאו בחטאים חמורים פחות והיו בעצמם קורבנות של עלילה והאשמת שווא.

אבל בעיקר יש לומר שהאצבע המאשימה צריכה להיות מופנית פחות אליהם ויותר אל התרבות ומערכת הערכים שעוטפת אותם, ונותנת לגיטימציה להתנהגות שמעשיהם הם תוצאה טבעית שלה.

הנערים הללו הם תינוקות שנשבו בתרבות של לגיטימציה לייצור וצריכה של פורנוגרפיה, כאשר חברי כנסת מכובדים עושים הכול כדי למנוע הגנה וסינון מפניה כברירת מחדל שתוטל כחובה על ספקי האינטרנט. הם תינוקות שנשבו בתרבות מתירנית שלא יודעת לחסום מדרון חלקלק שמוביל להתנהגות מינית פרועה ושלוחת רסן, על גבול העבריינות ומעבר לו. הם תינוקות שנשבו בתרבות של בילויים רוויי אלכוהול וסמים עד לערפול חושים גם במובן המוסרי. לאלה יש להוסיף את תרבות מדורי הרכילות, תוכניות הריאליטי, האינסטגרם, והפייסבוק שמתגמלת אנשים בלייקים ובפרסים על חשיפה פולשנית של עצמם ושל זולתם, ואת סכנות הסמארטפון והווטסאפ בחברה צעירה וחסרת גבולות.

את הפקת הלקחים מהכיעור הנורא שנחשף בפרשה הזאת אין להטיל על שכמם של נערים בני 17 או 18, אלא על מבוגרים מובילי התרבות שבתוכה מתרחשים מעשים כעורים כאלה דבר יום ביומו, בלי להגיע לכותרות כל עוד אין תלונה, אמיתית או כוזבת, על פשעים פליליים. "הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין", לימדונו חז"ל. לחברה הישראלית כולה, ולמקורות ההשראה שלה בתרבות המערב, יש הרבה ממה להזיר את עצמה לאחר שראתה בקלקולם של נערים שהתבררו כחפים מפשע אבל בוודאי לא כנקיים מכל רבב.

ועוד כמה לקחים לא פחות חשובים. ראשית, לא למהר להרשיע על סמך פרסום תקשורתי, ואפילו לא על סמך מעצר משטרתי. שנית, אם מישהו היה זקוק לכך, הרי לפנינו הוכחה שאין אמת בטענה שאישה לעולם לא תתלונן על אונס שלא היה. גם אם מדובר במיעוט קטן, אין ספק שיש גם תלונות שווא, החל מאשת פוטיפר בתלונתה על יוסף הצדיק ועד לאותה בריטית בקפריסין, ממניעים של נקמנות ומסיבות אחרות. לרשויות אכיפת החוק בישראל יש מה ללמוד ממשטרת קפריסין, שיודעת לחקור בחומרה תלונה על אונס, אבל יודעת גם שאין להתייחס בסלחנות אל מי שביקשה להרוס את חייהם של נערים צעירים בהאשמת שווא על פשע שלא עשו.

לתגובות: eshilo777@gmail.com