סוגיית המסתננים היא לא רק שאלת מצוקתם של תושבי דרום תל אביב. זה לא רק שיעור הפשיעה העצום בקרב המסתננים – פי 3 עד 4 מהממוצע באוכלוסייה, שהוא נורא כשלעצמו. הרבה יותר מזה מוטל כאן על הכף.
מערך ממומן היטב של אירגונים המתהדרים בתואר "זכויות אדם" מציפים את מערכת המשפט בבקשות מקלט פיקטיביות, עתירות וערעורים. כל זה הוא חלק מניסיון עקבי ושיטתי לשנות את חוקי ההגירה של ישראל, ולשחוק לאט לאט את חוק השבות.
עכשיו הם מנסים לעשות מילדי הפיליפיניות תקדים. אבל אם כל ילד שנולד כאן יהפוך לויזה עבור הוריו, אז את התקדים הזה ינסו להפעיל על כ-7000 ילדי מסתננים נוספים. וזאת תהיה רק ההתחלה.
בשנת 2007 אמרו לנו הח"כים של מרצ והעבודה שמדובר בכמה מאות סודנים ולא צריך לעשות מזה עניין. אמרו לנו שסתם מפחידים אותנו שבעקבותיהם, אם יקבלו מעמד, יבואו אלפים. ואז באו אלפים. ואחר כך באו עשרות אלפים, ואם לעשרות האלפים האלה יינתן מעמד, יבואו עוד עשרות אלפים, ובסוף מאות אלפים.
שום גדר גבול לא תעצור את הבאים שיוכלו להגיע, כמו לאירופה, בדרך הים, בסירות רעועות. אנחנו הרי יותר קרובים מאיטליה, או יוון, ומה שמנע מהם להפנות לכאן את הסירות הוא שהבהרנו חד משמעית שפה לא יקבלו מעמד קבע.
זאת הסיבה שעמדנו כחומה בצורה כנגד מתווה האו"ם בממשלה הקודמת. שלא יינתן מעמד לעשרות אלפי אריתראים וסודנים. ואכן הממשלה ירדה מהרעיון.
אנחנו לא ניתן שיפגעו בחוק השבות שעליו נוסדה מדינת ישראל. אנחנו לא ניתן לישראל ללכת בעקבות אירופה שבה צומחות ערי מהגרים מוכות עוני ופשע בשולי הבירות, ושלשם מפחדת המשטרה המקומית להיכנס.
גם בממשלה הבאה, לא ניתן לישראל להיגרר באף אחרי השמאל הקיצוני, שלא איכפת לו לנצל בציניות מצוקה של ילדים ואמהות כדי לקדם בקור רוח, מדיניות שמטרתה היא להפוך את המדינה היהודית ל"מדינת כל אזרחיה".
בממשלת ימין חזקה, שבה נשב, לא ניתן שזה יקרה!