תמיד מחייך, תמיד בנחת

זכיתי להכיר את שי, חמד של בחור, משפחה של עובדי ה' בתמימות, בנעימות, בפשטות, תמיד בשמחה, תמיד מחייך, תמיד בנחת, אף פעם לא ראיתי אותו כועס.

פעם דיברנו על חינוך הילדים והוא אמר לי: 'אצלנו בבית לא צועקים ולא כועסים', הפצרתי בו: 'תלמד אותי איך אתה עושה את זה?' והוא ענה לי בחיוך ובענוה: 'אל תגזים, אני גם כועס קצת לפעמים', אמרתי לעצמי שהלוואי שהשמחה שלי תהיה כמו הכעס שלו.

שי הוא בן למשפחה מרוקאית שהתחתן עם עינת שבאה ממשפחה תימנית, הוא התאהב בנוסח התימני והתחיל להתפלל אצלנו בבית הכנסת התימני, סמוך לבית הכנסת משיבת נפש שבו התפלל אביו. אבל הוא לא הסתפק בזה, הוא רצה לקרוא בתורה כמו כל המתפללים, אז מה עושה אדם שלא למד לקרוא בתימנית בילדותו? בענוה ובשמחה, בגיל 34 בערך הוא התחיל ללמוד, היה לו קשה, הוא שבר את השיניים, הוא ישב הרב שעות ללמוד עם משה שמש ז"ל, שגם הוא הלך מאיתנו בחטף רק לפני חודשיים.

משה לא ויתר לו והוא לא ויתר לעצמו, ואכן הוא הצליח לעלות לקרוא בתורה ואף היה שליח ציבור. עכשיו שי, אתה יכול להמשיך ללמוד עם משה למעלה, תפתחו מנין בשמים של בית כנסת רמב"ם, תעזרו לנו מלמעלה לקיים את המניין שלנו כאן למטה.

לפני מס' שבועות זכינו לחדש את המניין של תפילות מנחה וערבית בבית הכנסת לאחר הרבה זמן שלא היה. דיברתי איתו וביקשתי ממנו שככל שיתאפשר לו שיחזק אותנו במניין. כמובן שהוא נענה בשמחה ואמר שישתדל, אך באותו משפט הוא גם אמר לי שבגלל שהוא לא נמצא בבית כל היום הוא מקדיש את השעות הללו לאשתו ולילדים וחשוב לו להיות בבית בשעות הערב ולעזור. כמובן שהוא הגיע בכל פעם שהתאפשר לו.

שי היה מסור מאד לעבודה שלו, אהב מאד את מה שהוא עשה, וכמו שהזכיר לפני יו"ר ועד אע"צ הוא תרם רבות לביטחון המדינה, בכל טנק יש נגיעה של שי, הוא שמח מאד במלאכתו אבל גם שמח מאד על הזכות להתמסר למען עם ישראל.

המשפחה אצלו הייתה לפני הכל, איזה ילדי חמד, כשמם כן הם - פלא ממש ילד פלא, הוד ושילת – שיויתי ה' לנגדי תמיד.

כשפלא קורא בתורה תענוג לשמוע אותו, קריאה חלקה, קליטה מהירה, קורא מבריק ובדקדוק. אחיו הוד קצת מתקשה וכשמגיע התור שלו לקרוא הוא קצת נבוך , אז פלא מיד קופץ ועוזר לו. אני אומר לו: 'עזוב את אחיך, תן לו לבד, אם לא ינסה לבד לא ילמד', אז הוא משחרר קצת אבל אחר כך שוב חוזר על זה מתוך דאגה של אח גדול.

לפני שבועיים שי סיפר לי איך הוא למד עם הוד את הפיוט בר יוחאי. בשבת הוד קרא בר יוחאי ממש מהמם, חלק מאד. אז ביום ראשון, כשהגיע למארי פרגנתי לו ואמרתי שהוא קרא מעולה ושאלתי: 'הוד, מי לימד אותך לקרוא', הוא ענה בגאווה: 'אבא!', אמרתי לו:'תגיד לאבא שלך שהוא יכול להיות מארי, קראת מצוין'. הוד צחק ואני חזרתי ואמרתי: 'אני לא צוחק, תגיד לו שאני אמרתי שהוא יכול להיות מארי', זה שלא ידע בעצמו לקרוא, עלה והתעלה ממעמד של לומד למעמד של מלמד.

היום בבוקר, לאחר שסיימנו ללמוד, המתנתי איתם חמש דקות עד שאמא שלהם באה לאסוף אותם , אז דיברתי איתם ושוב פרגנתי להוד שהוא ממש השתפר בקריאה ושימשיך להתאמן בבית. ואז פניתי לפלא ואמרתי לו: 'תעזור לו, אתה אחיו הגדול, יש לך אחריות עליו, זו אחריות שלך'. עכשיו לאחריות הזו יש משמעות גדולה, אחיך הגדול כאביך, במיוחד בהיעדר אביך.

בהפטרה של ט' באב שנקרא בעוד מס' ימים אומר הנביא ירמיה: "כי עלה מות בחלונינו, בא בארמנותינו",
כחלק לימוד קריאת ההפטרה של ט' באב שאנו לומדים במארי, רק היום למדנו עם הילדים של שי, ביחד עם כל ילדי המארי את הפסוק הזה, ומי היה מאמין שדברי הנביא ירמיה יחולו גם עליהם ועלינו, עלה מות בחלון ביתה של מש' גבאי, בא בארמנותינו, בשני ארמונות שלנו – בית כנסת רמב"ם ששם התפלל שי ובבית כנסת משיבת נפש הסמוך אלינו, ששם התפלל שמעון, אביו של שי.

הגמרא אומרת "משנכנס אב ממעטין בשמחה, אבל מה עושים כשהלך האב? אי אפשר רק למעט, אין שמחה כלל, עריבה כל שמחה.

מה נאמר על ילדי חמד כאלה? אין לנו אלא את דברי הנביא ירמיה במגילת איכה: "עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים…"

מה נאמר לאלמנה? אין מנחם לה, לא נותר לנו אלא את דברי הנביא ירמיה גם במגילת איכה: "מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ ... מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ... כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ".

למתפללי בית הכנסת חשוב לי לומר, קיבלנו 2 מכות בחודשיים, 2 אנשים יקרים לנו נחסרו מאיתנו בחטף חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ, להתחזק במניין, פחות דיבורים בבית הכנסת, בין אדם למקום ובין אדם לחבירו, לא מקרה קרה לנו, מאת ה' הייתה לנו זאת, צריך לשמוע את קול ה' שקורא לנו ותובע מאיתנו לעלות ולהתעלות.

ואחרון חביב, לסבא שמעון היקר, אבא של שי, משום ששי היה בעבודה הוא מינה אותך עוד בחייו להיות שליח, שליח לדבר מצוה, להביא את הילדים בכל יום למארי ולתלמוד תורה, אל תפסיק את השליחות הזו תדאג שתמיד יקחו אותם למקום תורה.

אין מילים לנחם, "רחק ממני מנחם", בימים בהם אנו מתאבלים על חורבנה של ירושלים התווסף לנו חורבן. נתפלל לקב"ה שיקויים עליו הפסוק "והלך לפניך צדקך, כבוד ה' יאספך", וה' ישלח נחמה למשפחה האבלה בשאר אבלי ציון וירושלים, וביחד עם כל עם ישראל בבנין ציון וירושלים ננוחם במהרה בימינו אמן.