בחיים, אמר הדר, יש לך שתי אפשרויות: להתעסק בעצמך או לעשות דברים גדולים. וכשיש לך ילד כזה, שמתפתח ללוחם כזה, לתלמיד חכם כזה, אתה יודע מה צריך לעשות. באנו היום בפעם החמישית לקברו של הדר בני, לפקוד את ההבטחה הבלתי מתפשרת של המשפחה והאומה: הבנים הביתה.
באנו היום בפעם החמישית כדי לנצח את הרוח הפחדנית שהשתלטה על ההנהגה על כל צורותיה הפוליטיות, הביטחוניות והרבניות. באנו לבטא את הרוח הגדולה שעולה מהציבור הזה, כדי לתת לרוח הגדולה שדוחפת אותנו, את האנשים הפשוטים, לתת לרוח הגדולה הזאת ביטוי.
באנו להגיד: הדר, אנחנו לא נפקיר אותך ואת הרוח שהורשת לנו. באנו להגיד שגם אם ההנהגה חלשה, פחדנית, אובדת דרך – אנחנו כאן צועדים במורשתך. נעשה את השינוי ונתחיל בדרישה הבלתי מתפשרת: הבנים הביתה.
באנו לכאן כדי לקרוא בפה מלא את העובדות שכיום אין עליהן עוררין – הדר גולדין הוא קצין מצטיין שהופקר שלוש פעמים בידי הנהגה פחדנית, פעם אחת בשדה הקרב כשעצרו את מפקדו הנערץ מלהיכנס לבית חולים של החמאס, שבו – על פי הידיעות שהיו בידי המפקד - יש סיכוי שהדר נמצא, שוכב פצוע. פצוע. החלטה פחדנית שעצרה את המהלך הטבעי הנכון, הבריא של הדברים. המהלך הנדרש שחוקק וקודש בערכי צה"ל ברוח צה"ל – ערך הרעות - החייל יפעל מתוך אחווה ומסירות לחבריו לשירות, וייחלץ תמיד לעזרתם כשהם זקוקים לו או תלויים בו, חרף כל סכנה וקושי, עד כדי חירוף הנפש. פגעתם בערך הרעות.
פעם שנייה בסוף מבצע צוק איתן, כשהנהגת המדינה ישבה עם הנהגת חמאס בקהיר ולא דרשה את שני חייליה המצטיינים, סמ"ר אורון שאול מגולני וסגן הדר גולדין מסיירת גבעתי שבידי האויב. פחדנים. פגעתם בערך הערבות ההדדית.
פעם שלישית במשך חמש שנים ארוכות שבהן הערך הפך לאינטרס, היוזמה לחששות, ההעזה לתירוצים והמשימה לניהול סיכונים. אנחנו משפחת גולדין ומשפחת שאול הפכנו ביחד עם הדר ואורון לבני ערובה בידי אויב, אנחנו וכל תושבי הדרום. אנשי עוטף ישראל הגאים והעקשנים, אנשי הערים, המושבים והקיבוצים. ממשלת ישראל, ביודעין, הפכה את כולנו לבני ערובה בידי החמאס.
חמש שנים פגעתם בערך ביטחון ישראל.
בדרום, בעוטף ישראל, לאורך גבול ישראל יש עכשיו "רגיעה". רגיעה זו מריחה. שקט. "שקט", אמר ז'בוטינסקי, "הוא רפש, הפקר דם ונפש". כשהשקט הוא רפש, אתם מפקירים את הדם ואת הנפש. הרגיעה הזאת אומרת שלאיש חמאס מותר להרוג בצליפה חייל גבעתי כשבא לו. זה לא שקט, זהו רפש, וזה הפקר דם ונפש. הרגיעה אומרת שלחמאס מותר לירות טיל על אזרח כפר סבא כשהוא בתוך הרכב שלו. זה לא שקט, זה רפש וזה הפקר דם ונפש. רגיעה אומרת שאפשר לירות 690 רקטות בשבת אחת, ולהרוג ארבעה אזרחים. זה לא שקט, זה הפקר דם ונפש. רגיעה אומרת: אנחנו בני ערובה. המשבר הזה עומד לפתחנו, השתלט על ההנהגה שמדברת בשפת החמאס, במונחי החמאס, אחוזה ממנו חיל ורעדה.
אני לא מדבר פוליטיקה, אני מדבר חיים. אני מדבר בשם הדר, אני מדבר בשם הטמונים בבית העלמין הצבאי הזה שהוקם לפני מאה שנה. אני מדבר בשם הבנים. בשם אלה שהבטחתם להם שלא תפקירו אותם בשדה הקרב, לא שבויים, לא פצועים ולא חללים. אני מדבר בשם אלה שהפקרתם אותם בשדה הקרב, שבויים, פצועים, חללים. אני מדבר בשם הדר, אני מדבר בשם מסדר הדר, אני מדבר בשם התיקון.
התיקון יבוא כשהציבור יעמוד כצוק איתן ולא יפחד. התיקון יבוא עם הנהגה, כי אנחנו מחפשים מנהיגים. מנהיגים שיודעים לקבל הכרעות ולא מתעסקים בניהול סיכונים. התיקון יתחיל בהחזרת הלוחמים הביתה. הבנים הביתה. היססתם מספיק, מרחתם מספיק. הבהלתם אותנו מספיק. די.
התיקון יתחיל כשהרוח שהובילה את הדר תוביל את ההנהגה שלנו. ערבות הדדית, רעות, ערכים. זה מה שיש לנו. הערכים יובילו את האינטרסים ואת הצרכים ולא ההפך. ההנהגה תדבר בשפת הערכים ולא בשפת החמאס. לא מפקירים לוחמים בשדה הקרב, כשהקרב נגמר מביאים אותם. אנחנו קובעים לאויב את המחירים שהוא משלם ולא ההפך. האויב מבין את השפה שלנו. פשוט, צלול, ברור.
יש לכם שתי אפשרויות בחיים, להתעסק בעצמכם או לעשות דברים גדולים. תבחרו.