1
לא קשה להבין את התסכול של איתמר בן-גביר וחבריו ממפלגת עוצמה יהודית. שורה של אירועים לא צפויים הביאה לכך שהם נותרו ללא ייצוג בכנסת ה-21. זה החל בהחלטתם המקוממת של שופטי בג"ץ לפסול את מועמדותו של ד"ר מיכאל בן-ארי, ששובץ חמישי ברשימה המשותפת - מקום שבדיעבד הוכח כריאלי. לאחר מכן סירבו השופטים לאפשר את קידומו של בן-גביר מהמקום השמיני ברשימה למקום החמישי, במקומו של חברו למפלגה בן-ארי. כך נוצר המצב שעידית סילמן מהבית היהודי קודמה מהמקום השישי למקום החמישי שפינה בן-ארי ונבחרה לכנסת, בעוד איתמר בן-גביר התקדם רק למקום השביעי ונותר בחוץ.
ועדיין בן-גביר היה היום ח"כ מכהן אילו רק הצליח נתניהו להרכיב ממשלה. במצב כזה הוסכם שהשרים פרץ וסמוטריץ' יתפטרו מהכנסת במסגרת החוק הנורבגי, והבאים בתור ברשימה, אורית סטרוק ואיתמר בן-גביר, יתמנו לחברי כנסת תחתיהם. אבל הכישלון המפתיע של נתניהו בניסיונו להרכיב ממשלה והחלטת הכנסת על פיזורה והקדמת הבחירות, הביאו לכך שהשרים החדשים פרץ וסמוטריץ' לא יכלו להתפטר מחברותם בכנסת, משום שבממשלת מעבר רק ח"כים מכהנים יכולים להתמנות לשרים. כך לפחות גורס היועץ המשפטי לממשלה, שבעמדה זו חסם את דרכו של בן-גביר להתמנות לח"כ, לפחות עד לאחר הבחירות לכנסת ה-22.
2
בן-גביר היה יכול למצוא נחמה בקדנציה המאוד קצרה של הכנסת ה-21 ובתאריך הקרוב והנראה לעין של הבחירות לכנסת ה-22. מיד לאחר שהוחלט על פיזור הכנסת הפציר יו"ר האיחוד הלאומי בצלאל סמוטריץ' בחבריו בבית היהודי ובעוצמה יהודית לחתום שוב על ריצה משותפת של שלוש המפלגות במסגרת אותו הסכם. במצב כזה בן-גביר היה זוכה במקום החמישי באיחוד מפלגות הימין. למעשה, במשא ומתן קשוח הוא היה יכול לקבל גם את המקום הרביעי. סיכום מוקדם כזה היה מבטיח לו מקום שבין חמישי לשביעי ברשימה המשותפת לאיחוד מפלגות הימין ולמפלגתם של בנט ושקד.
אבל בעוצמה יהודית לא מיהרו לחתום. במקום לאשרר את ההסכם הקיים, ואולי אף לשפרו מעט, וכך להבטיח בסבירות קרובה לוודאי שבן-גביר ייכנס לכנסת ה-22, הם סברו שזו ההזדמנות שלהם לצאת למקצה שיפורים ולדרוש שינוי משמעותי בהסכם, שייתן להם שני ח"כים מטעמם. וכך הם יצאו במהלך פומבי של פרישה זועמת מאיחוד מפלגות הימין, תוך שהם מטיחים בחבריהם טענות להפרת הסכם וכפיות טובה כלפי מי ששכבו למענם על הגדר, ושרק בזכות קולותיהם עברו את אחוז החסימה. כדי ללחוץ על פרץ וסמוטריץ' ולהוכיח שיש להם אופציות נוספות, הם חתמו על הסכם לריצה משותפת עם המפלגה החדשה נעם. ההסכם שהיה אמור להתממש במקרה שייכשל המשא ומתן על הצטרפות עוצמה לימין המאוחד התברר כפיקציה, כאשר שתי המפלגות החליטו לרוץ בנפרד גם לאחר שעוצמה נשארה מחוץ לרשימת הימין המאוחד.
3
לנוכח הדרישות הגבוהות של עוצמה יהודית, ולאחר שהאיחוד הלאומי והבית היהודי אשררו את ההסכם ביניהן במתכונתו הקודמת, הרב פרץ וסמוטריץ' פנו להתאחד קודם כול עם הימין החדש, כדי להבטיח שארבעת המנדטים של בנט ושקד לא ילכו שוב לאיבוד. עוצמה יהודית נדחקה לסוף התור של המפלגות המועמדות להצטרף לרשימת הימין המאוחד. לבסוף הוצע להם המקום השמיני ברשימה המאוחדת, שבסבירות גבוהה היה מבטיח לבן-גביר מקום בכנסת ה-22. בן-גביר דרש את המקום החמישי, כדי להיות בטוח שהפעם לא יהיה תלוי בהקמת ממשלת ימין ובחוק הנורבגי. אבל ההסכמים שנחתמו בין שלוש המפלגות בימין המאוחד ומאזן הכוחות הפנימי ביניהן הביאו לכך שההצעה לבן-גביר נותרה כפי שהייתה – מקום שמיני. בשלב הזה החליטו אנשי עוצמה לוותר על ההצעה למקום כמעט בטוח לבן-גביר, ולצאת לבדם אל המסע המסוכן של הסתערות על אחוז החסימה הגבוה והקשה להשגה.
את האכזבה שלהם מההצעה שהוצעה להם אפשר להבין, אבל הם אשמים בכישלון הזה לא פחות מעמיתיהם בימין המאוחד. הם הגיעו למצב הזה בגלל ניסיונם לשדרג את עצמם משמעותית, במקום להסתפק בקיים או בשדרוג מתון. הם לקחו הימור, ויש לכך מחיר. אבל הם בחרו להטיל את מלוא האחריות על הצד השני, לפעול באופן לא רציונלי ולסכן את שלטון הימין, במקום להסתפק במועט הבטוח, שהיה מביא אותם להישג שלא זכו לו מזמן – ח"כ מטעמם בכנסת ה-22. הח"כ הזה היה יכול להתנות את תמיכתו בכל קואליציה בהורדת אחוז החסימה לרמה שתאפשר להם ריצה עצמאית בעתיד.
4
הטענות של אנשי עוצמה יהודית נגד חבריהם לשעבר ברשימת איחוד מפלגות הימין לא משכנעות. הפרת הסכם לא הייתה כאן, משום שההתחייבות של הרב פרץ וסמוטריץ' להתפטר ניתנה רק במסגרת החוק הנורבגי, ולכן היא לא רלוונטית למצב הנוכחי. התפטרות של ח"כים שנבחרו זה עתה כדי לאפשר את כניסתו של בן-גביר היא צעד אצילי נדיר שאי אפשר לדרוש אותו אלא רק להתנדב אליו.
באשר לטענה שבן-גביר וחבריו נשכבו על הגדר כדי להכניס את הרב פרץ וסמוטריץ', אפשר באותה מידה לטעון שהבית היהודי נשכב על הגדר בשביל להכניס את עוצמה. בבית היהודי הייתה התנגדות פנימית קשה לחבירה עם עוצמה, בין השאר מצד ראשי סניפים, סגני ראשי ערים ופעילים בכירים. היה ברור שחבירה כזאת תעלה במחיר של נטישת חלק מהמצביעים. בימין החדש ייחלו לצירוף עוצמה לאיחוד מפלגות הימין, משום שהם בנו על כך שהצטרפות כזאת תבריח נתח משמעותי מתומכי הבית היהודי לזרועותיהם של בנט ושקד. את עוצמת ההתנגדות לחבירה הזאת בתוך הבית היהודי תמחיש העובדה שיפעת ארליך, זמן קצר לאחר שנבחרה בוועדה המסדרת למקום השלישי בבית היהודי, פרשה בטריקת דלת בעקבות אישור ההסכם עם עוצמה.
ההחלטה לצרף את עוצמה לאיחוד מפלגות הימין לא התקבלה רק מתוך שיקול אלקטורלי של טובתה של רשימת טב, אלא מתוך מחשבה על טובת גוש הימין בכללותו. בגוש הימין רצו למנוע ריצה עצמאית בלתי אחראית של עוצמה, שהייתה מביאה לאובדן של בין מנדט אחד לשניים. יעיד על כך העניין הרב שגילה ראש הממשלה נתניהו בנושא, והלחצים הכבדים שהפעיל כדי למנוע את אובדן הקולות של מצביעי עוצמה. נתניהו אף הכיר בצדקת הטיעון שהצירוף הזה יבריח מצביעים מרשימת טב אל הליכוד והימין החדש, והסכים לתת על כך פיצוי בדמות שריונו של הרב אלי בן-דהן, איש הבית היהודי, במקום ריאלי ברשימת הליכוד. יש לציין שבבחירות הנוכחיות הליכוד לא מציע פיצוי דומה, עובדה שמורידה את הערך האלקטורלי של צירוף עוצמה לרשימה.
קשה לשער כמה קולות בדיוק הביאה עוצמה לרשימת טב וכמה קולות הבריחה ממנה. אנשי עוצמה מדברים על 70-60 אלף קולות שהם הביאו, בעוד בבית היהודי טענו שהם הביאו כ-20 אלף קולות. אלה ספקולציות שקשה להוכיחן. אפשר לשער שאת המנדט החמישי שלה רשימת טב לא הייתה מקבלת בלי מצביעי עוצמה. אבל הטענה שבלעדיהם היא גם לא הייתה עוברת את אחוז החסימה רחוקה מלהיות מוכחת, במיוחד בהתחשב בכך שעוצמה לא רק הביאה אלא גם הרחיקה מצביעים.
5
לאחר סגירת הרשימות, הישארותה של עוצמה מחוץ לרשימה המאוחדת היא עובדה מצערת שכבר לא ניתנת לשינוי. כדי למנוע את אובדן קולות מצביעיהם, אנשי עוצמה יכולים עדיין לנהוג באחריות ולהודיע על פרישה מהמרוץ בפעם הזאת. הם יכולים לנהל על כך משא ומתן ולדרוש כל מיני דברים בתמורה – למשל הורדת אחוז החסימה. הם מרגישים שנעשה להם עוול, הם מרגישים מקופחים וצודקים, אבל בזירה הציבורית לא מספיק להיות צודק, צריך גם להיות אחראי. הדברים אמורים כמובן גם לגבי מפלגות נעם וזהות.
בנט ושקד הפיקו את לקח כישלונם בבחירות הקודמות, ובחרו שלא להסתכן שוב באובדן מנדטים יקרים שקואליציית הימין תלויה בהם. מבן-גביר וחבריו האחריות דורשת בשלב הזה ויתור גדול עוד יותר, וצריך להיות מאוד אופטימי כדי להאמין שהם יוותרו על ריצתם. אם לא יפרשו, מה שנותר הוא לקוות שציבור המצביעים יבין את גודל השעה וגודל האחריות. הצבעה לכנסת איננה צעד סמלי או מחאתי. היא צעד פוליטי שנועד למנות ח"כים ולתת כוח למפלגות. הצבעה למפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה, שרצה רק כדי להעביר מסר, להוכיח את כוחה או להעניש מישהו, היא לוקסוס שמי שמרשה אותו לעצמו כעת מגלה חוסר הבנה או חוסר אחריות או שניהם גם יחד. אם מישהו חושב שהימין המאוחד אחראי למצב שנוצר ומבקש למנוע ממנו את קולו, מוטב שיעניק אותו למפלגה אחרת בגוש הימין – הליכוד, יהדות התורה או ש"ס. זה עדיף מלהצביע למפלגה שמסתכנת בהתנפצות על אחוז החסימה – שאותו מעולם לא הצליחה לעבור כשרצה לבדה.
לתגובות: eshilo777@gmail.com