המועצה הלאומית לשלום הילד פרסמה בצהרים את הדו"ח המסכם על מצבם של ילדי ישראל בשנת 2001. מן הדו"ח עולה המגמה, כי הולכים וגדלים הפערים בחינוך, בכלכלה, באיכות החיים ובבריאות, בין ילדים הגדלים בישובים מבוססים במרכז הארץ לבין ילדי ישובים בפריפריה.

19.3% מבין הילדים במגזר היהודי הם עניים. לכ-121 אלף ילדים בישראל (5.6%)יש לפחות הורה אחד מובטל בביתם.

במועצה הלאומית לשלום הילד טוענים כי מאז שנת 1980 ועד 2001 חלה עליה של למעלה מ-300% במשקלם היחסי של הילדים העניים.

עוד עולה, כי קיים מתאם ברור בין רמתו הסוציו-אקונומית הממוצעת של הישוב בארץ, לבין אחוז הילדים המתגוררים בו. ביישובים החלשים ביותר ילדים מהווים כ-60% מן האוכלוסייה ביישוב בעוד שביישובים החזקים ביותר ילדים מהווים רק כ-22% .

כך, למשל, בבני-ברק ובירושלים, שתי הערים העניות ביותר בישראל, עומד אחוז הילדים העניים על 43.8% (בני-ברק) ו-37.5%ֵ(ירושלים המערבית - ללא ערביי מזרח העיר). רובם משתייכים למשפחות חרדיות, המתאפיינות גם בריבוי מספר הילדים למשפחה. באשדוד עומד אחוז הילדים העניים על 28.9% . מצבם של ילדי רמת-גן טוב הרבה יותר, שם רק 4.1% מן הילדים חיים מתחת לקו העוני, וכן גם בחולון (8.5%) וראשון-לציון (10.7%).

גם בין הישובים מרובי הילדים בולטים בעיקר הישובים החרדים (ביתר עילית - 61.5% ומודיעין עילית - 55.6%) והישובים הבדואים בנגב (תל-שבע, ערערה, רהט, חורה ולקיה, בהן אחוז הילדים נע בין 54%-62%). לעומת זאת, בתל-אביב וגבעתיים אחוז הילדים הוא הנמוך ביותר בארץ ועומד על 20.2% . ישובים נוספים בהם אחוז הילדים הוא נמוך הם רמת-גן, בת-ים, חיפה, קרית-ים, עומר וקרית ביאליק, שם האחוז נע בין 21% ל-23.5% .

מן הדו"ח עולה עוד כי בשנת 2001 חיו בישראל 2,186,900 ילדים, שהיוו 33.6% מכלל האוכלוסייה בישראל. מספר המשפחות בהן היה לפחות ילד אחד עומד על 933,957 משפחות, כלומר ממוצע של 2.3 ילדים למשפחה בישראל.